קאווע שטיבל

יידל האט געשריבן:סאטמארער רב האט אויך געהאלטן אז מ'האט נישט געלאנדעט אויף די לבנה.

ס'טאקע דא גאנצע קאנספיראציע טעאריעס אז די גאנצע לבנה לאנדונג איז שקר, אין געווען א שפיל צי ווייזען אז אמעריקע האלט ווייטער ווי רוסלאנד,

http://www.apfn.org/apfn/moon.htm

(העי נאך א קאנספיראציע...., יאפס נאכאיינס)

פראפעסאר שפירא האט געשריבן:

יידל האט געשריבן:סאטמארער רב האט אויך געהאלטן אז מ'האט נישט געלאנדעט אויף די לבנה.

ס'טאקע דא גאנצע קאנספיראציע טעאריעס אז די גאנצע לבנה לאנדונג איז שקר, אין געווען א שפיל צי ווייזען אז אמעריקע האלט ווייטער ווי רוסלאנד,

http://www.apfn.org/apfn/moon.htm

(העי נאך א קאנספיראציע...., יאפס נאכאיינס)

יא. איך האב נאר געוואלט ארויסברענגן אז סאטמארער רב איז אויך געווען א קאנספיראציע טעאריסט. Nothing wrong with that.

יידל האט געשריבן:

פראפעסאר שפירא האט געשריבן:

יידל האט געשריבן:סאטמארער רב האט אויך געהאלטן אז מ'האט נישט געלאנדעט אויף די לבנה.

ס'טאקע דא גאנצע קאנספיראציע טעאריעס אז די גאנצע לבנה לאנדונג איז שקר, אין געווען א שפיל צי ווייזען אז אמעריקע האלט ווייטער ווי רוסלאנד,

http://www.apfn.org/apfn/moon.htm

(העי נאך א קאנספיראציע...., יאפס נאכאיינס)

יא. איך האב נאר געוואלט ארויסברענגן אז סאטמארער רב איז אויך געווען א קאנספיראציע טעאריסט. Nothing wrong with that.

קלוגע מענטשען גלייבען נישט אלעס וואס מען פארקויפט, למשל איך....

אגב, אנדערש ווי דער עולם מיינט, איינשטיין האט נישט ערפינדען דעם אטאם באמבע, נאר לעא סילארד (אויך א איד) וועלכער האט אייגענטליך געהאט א פעטענט דערויף. איינשטיין האט בעיקר געהאלפן איבעררעדן פרעזידענט רוזוועלט אז מ'קען און מ'דארף פראדוצירן די באמבע דורך אונטערשרייבן אויף א בריוו וואס סילארד האט געשריבן.

שמעקעדיג האט געשריבן:איך גלייב אז אויב צינדן ליכט האט א מקור פון די אומות העולם, וואלטן די צדיקי הדורות דאס נישט געלאזט איינפירן ביי אידן. נאך אלעם האבן די קדושי עליון געזעהן ברוח קדשם די תיקון וואס א נשמה האט פון א ליכטעלע, און פארשטאנען אז עס איז א דבר טוב.

און איך גלייב אז אפילו אויב צינדן ליכט איז במקורו געקומען פון די אומות העולם, אף על פי כן, נאך וואס עס איז געווארן איינגעפירט ביי אידן, האבן די קדושי עליון ברוח קדשם מוציא געווען יקר מזולל און געפינען דערין די תיקון וואס א נשמה האט פון א ליכטעלע און דערמיט דאס אפגעשטעמפל אלס דבר טוב.

פריינדליך האט געשריבן:וי שטעלסטע זיך אפ? אויב זאכען וואס שטייט און מג"א בשם מהרש"ל און אין ט"ז איז דיר נישט גענוג א באווייז אז מען רעדט פון הייליגע מנהגים ווי איז דיין גדר? ... שרייבען אויף זאכען וואס שטייט און מג"א בשם מהרש"ל און אין ט"ז אז עס איז קריסטליכע מנהגים ענדלעט ווי איינער זאל זיך נעמען דא זאגען להבדיל אז איינשטיין איז געווען א טיפוש און אומוויסענד,

דיין הנחה איז אויב קומט דער מנהג פון קריסטן קען עס מער נישט זיין א הייליגע מנהג. און וויבאלד דער מג"א בשם דער מהרש"ל און דער ט"ז ברענגן דעם מנהג איז עס דאך א הייליגער מנהג, על כרחך אז עס קומט נישט פון קריסטן. איך וואונדער זיך אבער צו דיין הנחה איז אזוי פעלזן-פעסט. אפילו אויב איז עס במקורו געווען א קריסטליכע מנהג און איז פון דארט אריינגעקומען צו להבדיל אונז אידן, אף על פי כן ווי נאר מיר אידן האבן דאס אדאפטירט און גדולי עולם האבן דערויף געזאגט רמזים וטעמים איז דאס פארוואנדלט געווארן אין א מנהג קדוש וטהור.

אזוי ווי די כותל וואס כאטש טויזנטער יארן האבן אידישע קינדער פארגאסן טרערן דערביי ווייל מעולם השכינה לא זזה מכותל המערבי, דאך איינמאל הרב קוק האט געזאגט הכותל כותלנו איז אויטאמאטיש געווארן פארבאטן איינטריט, כש"כ בכגון דא דמדה טובה מרובה, ודפח"ח.

אדער ווי א קארלבאך ניגון וואס מ'זינגט שוין יארן ביים רבי'ס טיש און איז געווארן אויסגערייניגט און אויסגעלייטערט און דערהויבן.

(געהערט פון א עהרליכע משפיע אין חסידות. וראי לדבריו האט ער געזאגט אז דער מחבר פון תפלת זכה - לויט די חסידים - איז נישט געווען ראו לאותו איצטלא פון פארפאסן א תפלה פארן סאמע הייליגסטע מאמענט פונעם יאר, נאך דערצו אויף יסודות פון קדושתן של ישראל, אבער וויבאלד טויזענטער אידן האבן זיך אויסגעוויינט און אויסגעקרעכצט דערויף פון אונטער די ווייסע תכריכים און געלע טליתים מיט צובראכענע הערצער און אנגעפילטע בייכער, האט עס באקומען א קדושה.)

פאר די וואס ווייסן נישט: די אנגעפילטע בייכער האט יואליש צוגעלייגט.
אגב, עס איז נישט אזא פארגלייך תפילת זכה וואס דער חשש איז נאר געבויט אויף אויף א ספק ספיקא אז עס איז געבויט אויף חמדת ימים וואס קומט מעגליך פון כת ש"ץ.

יאיר האט געשריבן:פאר די וואס ווייסן נישט: די אנגעפילטע בייכער האט יואליש צוגעלייגט.

Never underestimate the powers of Kreplach.

אבער דער מקור פון די קרעפלעך איז אויך נישט אזוי איי איי איי...

יאיר האט געשריבן:אגב, עס איז נישט אזא פארגלייך תפילת זכה וואס דער חשש איז נאר געבויט אויף אויף א ספק ספיקא אז עס איז געבויט אויף חמדת ימים וואגס קומט מעגליך פון כת ש"ץ.

איר מאכט א טעות, די פראבלעם וואס חסידים האבן געהאט מיט תפילת זכה, האט נישט מיטן חמדת ימים (איר טוישט אפשר מיטן זאגן לדוד ה' אורי, אלול תשרי) נאר אלס דער חיי אדם וואס האט עס מחבר געווען.
די חסידים האבן געהאט א טענה אויפן חיי אדם, צוליב ווען דער מגיד האט געשיקט אפאר פון זיינע תלמידים צום ווילנער גאון ביי די מחלוקה פון חסידים און מתנגדים, האט זיך דער גאון אדורך גערעדט מיטן חיי אדם צו ער זאל זיי אויפנעמען, און דער חיי אדם האט געזאגט אז ניין ס'איז אסור להסתכל..., די חסידים האבן דאס קיינמאל נישט מוחל געווען פארן חיי אדם, זיי האבן געהאלטן אז אפשר ווען זיי טרעפן זיך וואלט נישט געווען קיין מחלוקה.

אגב דאס וואס יואליש האט נאך געזאגט, אז חסידים האבן געזאגט ס'איז שוין אויסגעוואשן מיט אזויפיל אידישע טרערן, האט דער בעלזא רב מהרי"ד זי"ע געזאגט אמאל פאר זיין אייניקל ווען ער האט אים געזעהן זאגן תפילת זכה.

זע דא אז עס זענען דא וואס זאגן עס נישט צוליב חמדת ימים.

די גאנצע שערוריא איבערן חמדת הימים איז נישט אזא דבר פשוט. דער חיד״א אין שם הגדולים ברענגט אים אראפ אזוי ווי אלע אנדערע גדולים, און אין די נייע מהדורות האבן זיי צוגעלייגט אין די הוספות אז דער בעש״ט האט געהאלטן אז ער האט באלאנגט צו כ״ת ש״ץ.

יאיר האט געשריבן:זע דא אז עס זענען דא וואס זאגן עס נישט צוליב חמדת ימים.

גערעכט אז ס'איז דא (די בריסקע) זאגן עס נישט וועגן חמדת הימים, אבער באמת האט די תפלה גארנישט מיטן חמדת הימים, חוץ אז דער חיי אדם שרייבט אז בחמדת הימים איז געדרוקט א תפלה וואס ער האט מסדר געווען.

אבער חסידים האבן עס נישט געזאגט וועגן דער חיי אדם

מ'דארף ענפענען א באזונדערע אשכול איבער דער ספר חמדת הימים, ווער דער מחבר איז געווען, און די מיימינים ומשמאלים איבערן ספר, און ווי אסאך ספרים ברענגן אים.
יש בתחת ידי החומר איבער דעם, ועוד חזון אי"ה.

דא דארף מען צריק גיין צום טעמע וועגן דעם מקור פון נר נשמה

ס'איז דא א מקור אויף נר נשמה אין רבינו בחיי (דאס מיינט 750 יאר צריק),

אין פ' תרומה זאגט ער, וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אעפ"י שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה הע"ה לנר הוא שאמר נר ה' נשמת אדם.

נאר כ'האב געזעהן נאך מער היינט אין נטעי גבריאל, ברענגט צו אז ס'איז דא וואס ווילן זאגן, אויף דאס וואס רבינו הקודש האט צוואה געלאזט פאר זיין פטירה (כתובות קג.) נר יהיה דלוק במקומו, האט ער געמיינט נר נשמה.

יאנקל האט געשריבן:

צדיקל האט געשריבן:נאר כ'האב געזעהן נאך מער היינט אין נטעי גבריאל, ברענגט צו אז ס'איז דא וואס ווילן זאגן, אויף דאס וואס רבינו הקודש האט צוואה געלאזט פאר זיין פטירה (כתובות קג.) נר יהיה דלוק במקומו, האט ער געמיינט נר נשמה.

דאס איז א שטיקל חידוש ווייל די גמרא איז דאך קלאר מסביר אז דער נר האט מען געצינדן ווייל אזוי איז געווען בשעת רבי האט געלעבט, און וויבאלד רבי האט ווייטער "געלעבט" דורך זיינע שבת-באזוכן האט מען געצינדן דעם נר, פונקט ווי ביים לעבן. איז דאך משמע פונקט פארקערט.

דער יעב"ץ אין די הגהות דארט אויפן פלאץ זאגט עס, וז"ל נ"ב אולי מכאן סמך למנהג, אכן י"ל במקום ובעת שהיה צריך לנר כגון בלילה

יגעתי מצאתי תאמין, כ'האב געטראפן א מקור פאר נר נשמה פון 2369 יאר צריק (ג"א ת"ד)... אסאך פאר די נוצרים.

אין שו"ע תר"י זאגט דער רמ"א בשם הכל בו (שוין דערמאנט אויבן) גם נוהגים להדליק נר נשמה לאביו ולאמו שמתו. שטייט אין אלי' רבה אויף דעם, לאביו ולאמו, משמע דבשניהם סגי באחד, אך מצאתי בספר אמרכל מצינו בתרגום במגילה במלשינות של המן, בליל צומא רבא מדליקין נרות סכום בניהם סכום אבהתון כד כאן.

היוצא לנו מהתרגום, אז שוין בימי המן ווען ער האט מקרג געווען אויף די אידן ג"א ת"ד, האבן שוין אידן געצינדן נשמה לעכט ערב יום כפור.

(וואספארא קטרוג קעגן אידן דאס איז פארשטיי איך נישט, אפשר האט דאס מיט די גמ' פון נר חנוכה בשעת הסכנה אז זיי האבן גוזר אז מ'מעג נאר צידן ביי זיי)

נ"ב כ'האב געזוכט אין תרגום אויף מגילה און אין תרגום שני אויף מגילה, כ'האב עס נישט געטארפן, אבער נאמנים עלי דברי האלי' רבה.

פון ווען איז דער תרגום?

לויטן תרגום האט דאך עס המן געזאגט פאר אחשורוש פאר 2369 יאר צריק, קומט אויס אז די אידן האבן שוין דעמאלס געצינדן נר נשמה.

ווען ס'איז ווען דא א מדרש אז גאט האט געצינדן א יארצייט ליכט נאך אדם הראשון, זאגסטו אז די מנהג איז שוין באקאנט פון אדם הראשון אדער פון די צייטן פון די מדרש?

פראבירן האט געשריבן:יואליש, הייסט דאס איז דיין באווייז? אויב אזוי גייסטו מיר זאגן אז אלע מנהגים וואס די ספר המנהגים, מהרי"ל, און נאך זיי אונזערע פוסקים די רמ"א, מג"א ט"ז שרייבן און עס שטייט נישט פאר זיי קומט פון קריסטן? קאם אן.

די דארפסט קוקן אויף די היסטאריע ווי אזוי די זאכן זענען דעמאלטס געווען, דהיינו, ביז די צייטן פון מהרי"א טירנא (בעמח"ס מנהגים) און זיין רבי ר' אברהם קלויזנער, און די מהרי"ל, תרומת הדשן, און ווייטער, איז נישט געווען אזא זאך ווי פארשרייבן מנהגים, כאפ מיר נישט ביים ווארט אז עס איז דא א גאנצע פרק מקום שנהגו, און גאנצע הלכות דערויף, און בכלל אין ספרי גאונים וראשונים קען מען טרעפן ווי זיי זענען דן אין מנהגים, אמת די קענסט דאס טרעפן, אבער די וועסט נישט טרעפן אז זיי נעמען זיך שרייבן אזוי און אזוי איז געווען די מנהג, נאר אויב מען האט זיי אנגעפרעגט אויף א געוויסע זאך, אדער אויב זיי זענען דן אין א געוויסע הלכה, און פירן אויס אז אזוי און אזוי פירט מען זיך.

דאס שרייבן א ספר פשוט אויף מנהגי יום ויום, האט זיך אנגעהויבן ווי געשריבן אין די שפעטער צייטן, און די סיבה דערצו איז ווי עס שרייבט מהרי"א טירנאאין זיין הקדמה צו זיין ספר מנהגים: "יען כי נתמעטו הלומדים ותלמידי חכמים בעונותינו הרבים. [ומ]אחר שאבדו ואפסו אנשי אמנה ותורה ומעשים [טובים] שבאושטריך, עד שראיתי ישוב או אפילו קהילות שלא נמצא בהם ב' או ג' אנשים היודעים אמתת מנהג עירו על בוריו וק"ו [של] עיר אחרת", און ער לאזט זיך אריין אין א שמועס וועגן מנהגים וואס זענען פארבינדן מיט הלכה ווי אזוי מען האט זיך יא געפירט צו נישט געפירט, וואס מענטשן געדענקן עס שוין נישט, און טוען אנדערש ווי זייער מנהג איז געווען.

לגבי מהרי"א טירנא זיע"א וספר המנהגים שלו, אז רוב הפרטים עליו והפרטים על זמן ומקום חיבורו אינם ידועים, אך ברור שנכתב אחרי הפרעות בוינה בקפ"א כיוון שכשמזכיר את רבי אהרן בלומלין בין רבותיו כותב 'ומהר"א הקדוש ז"ל...', כלומר הפרעות שבהן נספה רבי אהרן היו לפני כתיבת הספר. גם מה שכותב על המצב הרוחני הקשה באוסטרייך ושהתמעטו לומדים ותלמידי-חכמים, מראה שהספר נכתב לאחר הפרעות מפני כי רק במצב כזה יכול להיות חשש משכחת המנהגים‏. ולפניהם אוסטרייך הייתה ידועה כארץ של תורה ותלמידי חכמים ובפרט קהילת וינה, וכן כותב שהביא את מנהגי הונגריה ושטיירמרק בנוסף לאוסטריה ומורביה, ושני אלה הם שני האזורים העיקריים שאליהם ברחו היהודים לאחר פרעות קפ"א.

אך גם פרט שנחשב לידוע לא בהכרח נכון. מקובל שהיישוב טירנא הוא טרנבה בסלובקיה כלומר שהיה מחכמי הונגריה בזמן הונגריה הגדולה אך למעשה ישנה בעיה יסודית עם דעה זו כיוון שהיהודים הזמנו הגו את שמה של טרנבא בדל"ת כפי שנמצא על מצבה בבית הקברות שם מזמנו של רי"א מטירנא שבא נכתב: "דירנויא" ואילו ר' יצחק אייזיק עצמו כותב בטי"ת וכן באזכורים שלו כתוב בטי"ת. מקום מתאים בשם כזה שנהגה בכל צורותיו בטי"ת נמצא בבוהמיה. בספר בסלובקית על טירנאו שבסלובקיה (=טרנבה) כתוב שמקור שם העיר היא במילה "טרני" שבסלובקית פירושה "קוצים". וככל הנראה היהודים קראו לה "דירנא" או דירנויא וכדומה כי גם "דירנער" ביידיש פירושו קוצים.

יש לציין שמהרי"א מטירנא היה חברו של המהרי"ל ושניהם למדו יחדיו בווינה אצל המהרא"ק שהיה רבו המובהק של רי"א מטירנא ואצל מהר"ש מנוישטט/מוויען שהיה רבו המובהק של המהרי"ל.

'מנהגי מהרי"ל' (או "ספר מהרי"ל") היה ספר המנהגים הנפוץ ביותר לפני המצאת הדפוס כשהיו לו 22 כתבי יד לעומת שניים של "ספר המנהגים" של חברו, ואף "ספר המנהגים" של מהרא"ק שמכונה גם 'מנהגי מהרא"ק' היה נפוץ יותר מספרו של תלמידו המובהק. אך ספרו של רי"א מטירנא הוא ספר המנהגים האשכנזי המודפס ביותר (ואולי בין כל ספרי המנהגים מכל העדות) עם למעלה ממאה הדפסות שכמחצית מהן ביידיש וחל מהן גם עם איורים, כשספרו של המהרי"ל הודפס הרבה פחות אך גם כמה עשרות פעמים (לא יודע כמה עשרות אך יודע שז\ה הרבה פחות מסםרו של רי"א מטירנא).

למרות זאת מהרי"א מטירנא וספרו כמעט ולא מוזכרים בפוסקים לפני הרמ"א ואחריו, אך הרמ"א עצמו מתייחס גם לדברי רי"א מטירנא פעמים רבות כשכותב "מנהגים". אמנם גם שישנם פעמים שהכוונה דווקא לספרו של רבו המובהק. אציין כאן שגם המהר"ש חיבר ספר מנהגים ששמו 'מנהגי מהר"ש'.

כן נודע ששם אביו היה בנימין מתשובתו שנמצאת בכתב יד בעניין הסדרת דרכי תשובה לזוג שהמיר דתו ורוצה לחזור לחיים יהודיים, כתב בסופה: "נאום עקוד בן איש ימיני". מעתיק התשובה היה אחיין של רבי זלמן הכהן מנירנברג‏, כתב בסוף 'ע"כ מצאתי והעתקתיו ושמעתי שהוא מה"ר יצחק טירנא וא"כ נקרא יצחק ב"ר בנימין'.

הוא עצמו השתמש רק בכינוי אייזיק ולא בשמו העברי יצחק כי באותה תקופה היה מקובל להשתמש בכינויים כשמות ולא בשם העברי שניתן להם בברית ועימו עלו לתורה.‏[6] וכן בדפוסים הקדומים מופיע בשער רק הכינוי אייזיק, אך בדפוסי פולין המאוחרים כמו בוורשה תרכ"ט‏ שלפיו הדפיסו דפוסי צילום בדפוס לוין-אפשטיין, החלו לכתוב בשער "יצחק אייזיק", וכן בדפוסים מאוחרים יותר הוסיפו גם בקולופון בסוף את השם יצחק כמו 'נשלמו המנהגים שיסד מהר"ר יצחק ז"ל המכונה אייזיק טירנא', לעומת 'סליק מנהגים שחיבר מה"ר אייזיק טירנא זלה"ה' שבדפוסים קדומים. כך ב'שו"ת מהרי"ל' במהדורת "מכון ירושלים - מפעל תורת חכמי אשכנז" בתשובה ד' בסימן ע"ב העוסק בנשים קדושות באושטרייך, מזכיר המהרי"ל את רבי יצחק אייזיק וכותב 'מהר"י טירנא' (עמ' ק"א במהדורה זו - בהוצאת הנווא ש"ע הכוללת רל"ג סימנים במקום ר"ה בהוצאות אחרות כשישנן תשובות שהן בסימן אחר מהשאלות, היא בסימן ע"ו ובמהדורות אחרות תשובה זו אינה נמצאת אלא רק התשובה הראשונה מהארבעה).

ראו כן ערכו בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7% ... ite_note-9

ס'איז דא א מקור אויף נר נשמה אין רבינו בחיי (דאס מיינט 750 יאר צריק),

אין פ' תרומה זאגט ער, וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אעפ"י שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה הע"ה לנר הוא שאמר נר ה' נשמת אדם.

במחילה פארן אויפוועקן אן אור-אלטן אשכול, אבער היות שלא ראיתי מי שעורר אומר הנלע''ד שרבינו בחיי אינו מדבר כלל מנרות נשמה וכדו' שלא היה כלל בימיו, אבל כוונתו שנשמת האדם החי מתרגשת מאור ונהנית ממנה וכדוגמת שאמרו חז''ל על ריח שהוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ובספרים כתבו שאף מראה הוא יותר דק ורוחני משאר ההנאות ור' בחיי מסביר זאת עפ''י דרכו שהנשמה הוא אור על כן נמשכת אחרי מינה.

ובכלל נראה שנתערבו כמה עניינים בזה כיון שאז היה האור משמש במקום החשמל לנו והיו מדליקים נרות בהרבה אירועים ומזה נשאר לנו נרות שבת וכן נרות בית הכנסת וכנראה שמזה השתרבב העניין של נרות לע''נ כי היו קונים זכות ההדלקה להאיר בביהכנ''ס והמצוה תהיה לע''נ הורי הקונה ואחרי כן חשבו שיש מצוה בהדלקה כשלעצמה, וכן ההדלקה בקברים יש מקום לומר שמתחילה היה עשוי לכבוד ולשמש את הבאים שם בלילה אם כי אין לשלול ממנו מוטיבים נוצריים אם היה הדבר נפוץ אז בינם, והדלקת נר ביום הכיפורים מקורו בגמרא בכריתות שמובא כסימן על מזלו של האדם באותה שנה ומסתמא יש לדבר שייכות עם מנהגים בבליים מאותה תקופה.