קאווע שטיבל

דא האט איר די גירסא פון פנחס שדה

...ועכשיו אנו מגיעים אל סיפור המאורע, אשר לא יהיה זה בלתי הולם לכנותו בשם מאורע קטסטרופלי בחייו של רבי מנחם מנדל מקוצק. על הפרטים חלוקות במידת מה הדעות, השמועות, ההתבטאויות.
לפי נוסח אחד, מעשה שהיה כך בערך היה.
לאחר תקופה ממושכת בה היה שרוי, כפי שאפשר ללמוד מן הסיפורים על אודותיו, במצב נפשי שנעשה יותר ויותר קודר, עם התפרצויות זעם חוזרות ונשנות, עם גערות וגידופים כלפי המקורבים אליו, הגיע אותו ערב שבת, אשר בו התרחש הדבר. למן שעות הבוקר הסתגר הרבי בחדרו ומיאן לראות פני איש. אחר הצהריים יצא וביקש מאת אחד מחשובי חסידיו, ר' מרדכי יוסף מאיזביצה, להתלוות אליו לטיול ביער. הם התהלכו בשתיקה. סמוך לכניסת השבת פנו לחזור, ושוב נכנס הרבי לחדרו והסתגר. קהל החסידים המתין. חלפו שעות אחדות. לבסוף, קרוב לחצות הלילה יצא הרבי מחדרו. הוא ניגש אל שולחן הסעודה, נטל כוס, מזג לעצמו יין, ועמד רגע ארוך קופא על מקומו. ופתאום הטיח את הכוס ארצה וצרח "בקול פחדים": צאו מכאן. צאו שוטים. אין אני רבי לכם!
לפי נוסח אחר, התרחש משהו חמור בהרבה: הרבי, בגשתו אל השולחן, לא כוס יין נטל, אלא שלח ידו ונגע במנורה בה דלקו הנרות, מעשה מכוון של חילול שבת. וזה עצמו לא היה אלא הקדמה למה שבא מיד אחרי-כן, כאשר, לפי אותו סיפור, התפרץ רבי מנחם מנדל בצעקה: לית דין ולית דיין! זהו, כמובן, סיפור קיצוני, ויש טוענים, כי עלילה היא שמקורה, אולי, בחוגי המשכילים. ואולם ייתכן כי זה אכן מה שאירע, אם להסיק מן ההתרחשות שבהמשך. ר' מרדכי יוסף קם מיד, וקרא: במקום שיש חילול השם (היה אפוא חילול השם) אין חולקים כבוד לרבי! אסרוהו! סערת הרוחות והבהלה היו, כמובן, גדולות ורק התערבותו של החשוב בנוכחים, ר' יצחק מאיר, חברו של רבי מנחם מנדל ולימים מייסד חסידות גור, הביאה לידי רגיעה כלשהי. הרבי פרש מיד לחדרו. ולמחרת היום, אך יצאה השבת, קם ר' מרדכי יוסף ועימו לא מעט מן החסידים ויצאו לדרך אל עיירת מגוריו איזביצה. שם יסדו המתפללים עדה חסידית חדשה, אויבת מרה לרבי מקוצק ולעדתו.
כעשרים שנה, עד יום מותו, הסתגר רבי מנחם מנדל בחדר, שאליו נכנס באותה שעת חצות לילה. רק לעתים נדירות יצא, ואז יש שהיה צועק על הנוכחים, ומקורביו הי משדלים אותו לשוב לחדרו. בדלת חדרו היה מעין נקב, שדרכו היה שומע את קול המתפללים בבית-המדרש, ולעיתים מציץ בו, ולעתים מושיט דרכו שתי אצבעות למבקרים. את מאכלו, בדרך-כלל צלחת מרק בערב, היתה מביאה לו על-פי-רוב נכדתו. לפי מה שמספרים, אפשר שלא התרחץ כלל ולא החליף מלבושיו, או שהיו רוחצים אותו פעם אחת בשנה, בערב פסח....

כעלעם'ר מגיד האט געשריבן:דא האט איר די גירסא פון פנחס שדה

...ועכשיו אנו מגיעים אל סיפור המאורע, אשר לא יהיה זה בלתי הולם לכנותו בשם מאורע קטסטרופלי בחייו של רבי מנחם מנדל מקוצק. על הפרטים חלוקות במידת מה הדעות, השמועות, ההתבטאויות.
לפי נוסח אחד, מעשה שהיה כך בערך היה.
לאחר תקופה ממושכת בה היה שרוי, כפי שאפשר ללמוד מן הסיפורים על אודותיו, במצב נפשי שנעשה יותר ויותר קודר, עם התפרצויות זעם חוזרות ונשנות, עם גערות וגידופים כלפי המקורבים אליו, הגיע אותו ערב שבת, אשר בו התרחש הדבר. למן שעות הבוקר הסתגר הרבי בחדרו ומיאן לראות פני איש. אחר הצהריים יצא וביקש מאת אחד מחשובי חסידיו, ר' מרדכי יוסף מאיזביצה, להתלוות אליו לטיול ביער. הם התהלכו בשתיקה. סמוך לכניסת השבת פנו לחזור, ושוב נכנס הרבי לחדרו והסתגר. קהל החסידים המתין. חלפו שעות אחדות. לבסוף, קרוב לחצות הלילה יצא הרבי מחדרו. הוא ניגש אל שולחן הסעודה, נטל כוס, מזג לעצמו יין, ועמד רגע ארוך קופא על מקומו. ופתאום הטיח את הכוס ארצה וצרח "בקול פחדים": צאו מכאן. צאו שוטים. אין אני רבי לכם!
לפי נוסח אחר, התרחש משהו חמור בהרבה: הרבי, בגשתו אל השולחן, לא כוס יין נטל, אלא שלח ידו ונגע במנורה בה דלקו הנרות, מעשה מכוון של חילול שבת. וזה עצמו לא היה אלא הקדמה למה שבא מיד אחרי-כן, כאשר, לפי אותו סיפור, התפרץ רבי מנחם מנדל בצעקה: לית דין ולית דיין! זהו, כמובן, סיפור קיצוני, ויש טוענים, כי עלילה היא שמקורה, אולי, בחוגי המשכילים. ואולם ייתכן כי זה אכן מה שאירע, אם להסיק מן ההתרחשות שבהמשך. ר' מרדכי יוסף קם מיד, וקרא: במקום שיש חילול השם (היה אפוא חילול השם) אין חולקים כבוד לרבי! אסרוהו! סערת הרוחות והבהלה היו, כמובן, גדולות ורק התערבותו של החשוב בנוכחים, ר' יצחק מאיר, חברו של רבי מנחם מנדל ולימים מייסד חסידות גור, הביאה לידי רגיעה כלשהי. הרבי פרש מיד לחדרו. ולמחרת היום, אך יצאה השבת, קם ר' מרדכי יוסף ועימו לא מעט מן החסידים ויצאו לדרך אל עיירת מגוריו איזביצה. שם יסדו המתפללים עדה חסידית חדשה, אויבת מרה לרבי מקוצק ולעדתו.
כעשרים שנה, עד יום מותו, הסתגר רבי מנחם מנדל בחדר, שאליו נכנס באותה שעת חצות לילה. רק לעתים נדירות יצא, ואז יש שהיה צועק על הנוכחים, ומקורביו הי משדלים אותו לשוב לחדרו. בדלת חדרו היה מעין נקב, שדרכו היה שומע את קול המתפללים בבית-המדרש, ולעיתים מציץ בו, ולעתים מושיט דרכו שתי אצבעות למבקרים. את מאכלו, בדרך-כלל צלחת מרק בערב, היתה מביאה לו על-פי-רוב נכדתו. לפי מה שמספרים, אפשר שלא התרחץ כלל ולא החליף מלבושיו, או שהיו רוחצים אותו פעם אחת בשנה, בערב פסח....

זייער אינטערעסאנט.

ווענדט זיך פאר וועמען.......

העלילה אודות כיבוי הנרות איננה מתקשרת עם העובדה שמאות מגדולי פולין המשיכוהמשיכו לנסוע אליו כהחידושי הרי"ם ועוד, ושהאבני נזר נשא את בתו בעיצומם של ימי הסגירה. וגם, מה שהביא הכעלעמר מגיד מ'פנחס שדה', ממש לא מובן מהיכן הוא רוצה להסיק שאכן כך היה מעשה, מהמשך הסיפור שרבי מרדכי יוסף מאיזביצה קם ואמר במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב? הרי זה המשך הסיפור רק לאותם שמאמינים בעלילת כיבוי הנרות וכו'. אחרת מסבירים את פרישתו של האיזביצר כמי שאמר שאם הרבי לא רוצה את חסידיו, צריכים רבי חדש בשביל החסידים.

שלום לידידי מאז ישבב הסופר לא סתם

דו האסט רעכט אבער האסט מן הסתם פארזעהן וואס איך האב פריער געשריבען אז די צוויי מעשיות זענען נישט באשטעטיגט ביי קוצק'ע חוקרים, און אויף דעם האב איך געברענגט פרופסור שדה אז אים שמעקט אויך די מעשיות ווי סתם משכיל'ישע פאבריקאציעס (אויפן נוסח גאליציע השכלה).

כן כן, הבנתי כוונתך, לא היה לי שום טענה על דבריך, הערתי על נקודה אחת שבדברי שדה, בו הוא רוצה כביכול להביא חלק ב' של סיפור מסויים כראיה לאמינותו של חלק א' של אותו סיפור. זה 'שטיק' שראיתי כבר לכמה חוקרים שעשו כן ולא בושו.

מסירת מודעה: ווען כ'האב געזאגט אז איך בין א איז'ביצער האב איך נישט געמיינט אריינצולאזן אין די גאנצע קוצק-איז'בעץ קאנספיראציע, דעם ספר מי השילוח געפעלט מיר נאר זייער, כאפט א בליק ותחי נפשכם.

שוי"ר לכבוד מע' הרה"ג ר' פישל געפילטער הי"ו

אויך אונז זעמיר מוסר מודעה אז מיר מיינען נישט דיר פרעזענליך ח"ו, נאר אזוי איז דאך דער סדר ווי עס גייט חסיד'ישע שמוסען, מענין לענין שלא באותה מנין, ביז מ'קומט אן צו טויטע קראנקע אדער משוגעים, נישט אזוי ?!

אגב באותו ענין, וועלעכע שטיקעל אין מי השילוח איז דיר אזוי געפאלן, אין פרשת פנחס אפשר ? ווי ער זאגט אז משה רבינו האט מזכה געווען פנחס בדין ווייל ער איז געווען זיין קרוב ?!

.דערווייל בין איך אויפן וואסער

איך זיך א חסידות וואס איך וועל קענען זאגען פאר מיין בחורל ‘ אויב די וועסט לערנען און דאווענען פלייסיג אין
די וועסט זיך אפהיטען פון עבירות, וועלן מעגליך די ראשי הקהלה דיר אויפנעמען פאר די נעקסטע רבי, נאכן 120 פונעם רבי‘ן שליט"א

1

nescafe האט געשריבן:.דערווייל בין איך אויפן וואסער

איך זיך א חסידות וואס איך וועל קענען זאגען פאר מיין בחורל ‘ אויב די וועסט לערנען און דאווענען פלייסיג אין
די וועסט זיך אפהיטען פון עבירות, וועלן מעגליך די ראשי הקהלה דיר אויפנעמען פאר די נעקסטע רבי, נאכן 120 פונעם רבי‘ן שליט"א

1

גם אני מצטרף. איך זוך....

געפרעגט אמאל א איד וואס באלאנגט צו א געוויסע חסידות וואס עס איז דא דארטען צוויי פראקציעס צו וועלכע זייט ער באלאנגט, האט ער מיר גענטפערט מיט א מעשה,
אין פוילען האבען זיך אמאל צוויי פארטיין פארמאסטען אין ביידע פון זיי -כמנהג האפאלאקאן- האבען נישט איבריג ליב געהאט דעם שה אחת, שטעלט איוואן אפ אינזער ר' מאשקען זאג נאר מאשקע צו וועלכע פארטיי געהערסטו? זאגט איהם מאשקע קים לאמיר גיין אויף א שפאציר וועל איך דיר מסביר זיין, פיין מ'פאנגט אהן גיין אזוי שפאצירענדיג פארט דורעך א פערד אין וואגען אין מאשקע האט אויפגעפאסט אז דער פערד האט מטיל גללים געווען, צוויי מינוט שפעטער קומט צו גיין א פיאקער אין עס איז אויסגעקומען אז דער רעדל פונעם פיאקער איז פונקט ארויף געפארען אויפען שמוץ פונעם פערד אין דאס צוטיילט אין צוויי געט זיך מאשקע א דריי אויס צו איוואנען, זאג נאר איוואן אויף וועלכע זייט פון די צוויי שטיקלעך באלאנגסטו? וואס הייסט ביידע זענען דאך א שטיק דר..? יא יא זאגט מאשקע ביי מיר זענען די צוויי פארטיין אינעם זעלבען מדריגה וואו דעם... הנוגע לעניננו...

סקווירא אלל דע וועי לעבעדיג צו טויט

מנשה לוסטיג האט געשריבן:סקווירא אלל דע וועי לעבעדיג צו טויט

מילא לעבעדיג אבער א טויטע חסיד?

מנשה לוסטיג האט געשריבן:סקווירא אלל דע וועי לעבעדיג צו טויט

מנשה, מ'לאזט דיך זיין לעבעדיג!!

יידל האט געשריבן:

מנשה לוסטיג האט געשריבן:סקווירא אלל דע וועי לעבעדיג צו טויט

מנשה, מ'לאזט דיך זיין לעבעדיג!!

Lol

אודאי, נאכן זיך אזוי אנעמען פארן רבין וועט מען נישט ווארפן קיין פייער אין פנים אריין...

ער מיינט צו זאגן נישט קיין חילוק צו די רבי איז לעבעדיג אדער טויט ...

ניין כ'האב געמיינט גראדע, סיי בעולם הזה סיי בעולם הבא ווי איך בין

Come on,דו גלייבסט אז אויף יענע וועלט איז אויך דא די אלע שטותים, פון רבי'ס מיט לעמפלעך און קעדילעקס ??

כ'בין שוין א סקווערע פאר דער רבי האט בכלל געהאט א קאר.

מנשה לוסטיג האט געשריבן:כ'בין שוין א סקווערע פאר דער רבי האט בכלל געהאט א קאר.

ווען פונקטליך איז געווען אזא זאך אין היסטאריע, פארען קריג אדער תיכף נאכען קריג?...

ווען איך בין געווען א בר מצוה בחור תשנ''א האט מען דעמאלטס געקויפט די ערשטע קאר

אינטערעסאנט כ'האב נישט געוויסט, ווי אזוי פלעגט ער פארען ביז דעמאלטס?

מיט דעם דרייווער ר' מעכיל דירנפעלד ע''ה, מיט זיין קאר, ער האט אריינגעלייגט שפעטער עפעס א אלארעם.. אפאר יאר נאכדעם האט אביגדור אסטרייכער געקויפט א קעדילעק