http://vps9000.inmotionhosting.com/~kavesh6/
http://vps9000.inmotionhosting.com/~kavesh6/viewtopic.php?t=2808
נולד מאוחר האט געשריבן:איז מלא כל הארץ כבודו א אידשע מושג?
ווערט עס דערמאנט און מקרא אדער תלמוד?
כהאב מורא סאיז נולד מאוחר.
נולד מאוחר האט געשריבן:לולקע , איז די טעם פון די קאקאש קעק מער גאט ווי די אקאש קעיק איטסעלף?
ווען איך שפיער די טעם בין איך מער דבוק און השם ווי ווען איך טאטש אן די קעיק?
יאיר האט געשריבן:נשמה יתירה,
איך זע אז דער תולדות פרעגט עס, אבער לדאבוני בין איך נישט בקי אין ספרי חסידות און איך פארשטיי נישט זיין תירוץ, אפשר וואלטסטו געוואלט עס מסביר זיין אויף פלעין אידיש?
דער אמת איז, וואס דארפן מיר אויפפרישן די אלטע מחלוקת'ן צווישן מתנגדים און חסידות? איך וואלט אבער דאך געקענט באשטיין צו הערן א קלארער ענטפער פון אונזערע גדולי החסידות דפה קאווע שטיבל.דער גר"א האט געשריבן:דור מה רמו עניו, ומילין לצד עלאה מללו: אלה אלקיך ישראל, כל עץ וכל אבן, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה בפסוק: ברוך כבוד ה׳ ממקומו, ובפסוק: ואתה מחיה את כולם. הוי על הרום הרעים שבהם שבדו מלבם משפט חדש ואולפין חדת, ושתו תלמידים הבאים אחריהם, ושם שמים מתחלל על ידיהם…דער בעל התניא האט געשריבן:ולפי הנשמע אין במדינות ליטא מי שירום לבבו שלא לבטל דעתו מפני דעת הגאון החסיד ולאמר בפה מלא אין בפיהו נכונה ח״ו, כ״א במדינות הרחוקות כתוגרמא ואיטלייא ורוב אשכנז ופולין גדול וקטן. ובזאת חפצתי באמת, ובפרט בענין האמונה אשר לפי הנשמע במדינותינו מתלמידיו אשר זאת תפיסת הגאון החסיד על ס׳ ליקוטי אמרים ודומיו, אשר מפורש בהם פי׳ ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה כפשוטו ממש, ובעיני כבודו היא אפיקורסות גמורה לאמר שהוא ית׳ נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש, ולפי מכתב מעלתם ע״ז נשרף הספר הידוע, ובפירוש מאמרים הנזכרים יש להם דרך נסתרה ונפלאה, ומלא כל הארץ כבודו היינו השגחה וכו׳.
ומי יתן ידעתיו ואמצאהו ואערכה לפניו משפטינו להסיר מעלינו כל תלונותיו וטענותיו הפילוסופיות אשר הלך בעקבותיהם לפי דברי תלמידיו הנ״ל לחקור אלקות בשכל אנושי, וכאשר קבלתי מרבותי נ״ע תשובה נצחת על כל דבריו.
גענומען פון דא.
היימישער ליטוואק האט געשריבן:לעיקוואד,
רחמנא ליצלן מהאי דעתא. (איך בעט דיר, מעק אויס דיין הודעה און איך וועל אויסמעגן מיינע!!)
דאס איז די סכנה אויף וועלכע דער גר"א האט אנגעוויזן!
ביסט פארנארט? די "טיפע הסברים" זענען אסאך אסאך עלטער פון דעם גלח מיט וועמען דו האסט גרעדט. עס גייט צוריק הונדערטע יאר, און שוין בימי הראשונים האבן זיי זיך מתפלפל געווען איבער אחד שהוא שלש וכו'. און דאך איז אנגענומען אז זיי זענען עוע"ז עכ"פ בשיתוף.
ועיין תשובות הריב"ש לגבי החילוק בין מאמיני השלישיות (=הנוצרים) להמקובלים, ואכמ"ל בזה.
אבער צו זאגן אז עבודה זרה פון די תורה איז נאר אזא איינער וועלכער גלייבט 'כפשוטו' אז זיין האלצערנע גטשיק האט באשאפן די וועלט, אבער אויב לייגט ער אריין עפעס טיפערע חשבונות דאן איז דאס שוין נישט ע"ז, דאס איז שקר און הס מלהזכיר.
ועיין גם ברמב"ם ריש הלכות עבודה זרה, שעיקר העבודה זרה התחיל ע"י שאמרו ליתן כבוד להמשמשים ולכן "...ראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו". אין אנדערע ווערטער, אפילו דער וואס דינט נאר אלס געבן כבוד פאר די משמשים און עבדים פון הקב"ה, איז דאך נאך אלס א מצוה צו צוברעכן כדי מ'זאל נישט צוקומען דארך דעם צו די גרויסע טעות. און כנראה אז דאס איז דער דין פון עבודה זרה הכתוב בתורה.
לולקע-ציבעך האט געשריבן:נולד מאוחר האט געשריבן:איז מלא כל הארץ כבודו א אידשע מושג?
ווערט עס דערמאנט און מקרא אדער תלמוד?
כהאב מורא סאיז נולד מאוחר.
אין זוה"ק זיכער. כ'גלייב אבער אז די עצם קאנצעפט ווערט דערמאנט נאך פריער, נאר אין אנדערע ווערטער.
לעיקוואוד האט געשריבן:קודם כל, דער פראבלעם דא איז נישט הגשמה וויבאלד מזאגט נישט אויף קיין שום פרט גשמי שהוא האלוה.
אויב פראבלעם איז דאס עבודה זרה וריבוי באלוהות.
פון ווי נעמסטו אז דאס האבען די אמאליגע עובדי ע"ז געזאגט אויף זייערע עבודה זרות? אין דער תורה שטייט עס זיכער נישט. לויט דוד המלך און ישעיה הנביא האבן די עובדי עבודה זרה באמת געהאלטן אז דער האלץ (אדער אפשר מלאך/כח/כוכב המרומז בו) איז גאט און האט זיי באשאפען און האבען נישט געזאגט די אלע טיפע תורות.
און אפשר אה"נ, אפשר טאקע אויב איז דא אן עובד ע"ז וואס איז דאס אזוי מסביר איז לא על זה דברה תורה?
לעצטנס האב איך גערעדט מיט עפעס א קאטולישער גלח, איז ער מיר מסביר דער גאנצער שילוש זייערע פונקט אזוי חסידיש-קבליסטיש. איך קלער אז אין זיין קלויסטער מעג מען אריינגיין בלי שום חשש ע"ז והגשמה. דער איסור ע"ז איז לכאורה נאר ווער עס נעמט עס אן כפשוטו אז סדא מער ווי איין גאט אדער כח עליון.
דער כוזרי (מאמר א' סימן צד) האט געשריבן:אָמַר הֶחָבֵר: כִּי הָאֻמּוֹת כֻּלָּם בַּזְּמָן הַהוּא הָיוּ עוֹבְדִים צוּרוֹת, וְאִלּוּ הָיוּ הַפִּילוֹסוֹפִים, מְבִיאִים מוֹפֵת עַל הַיִּחוּד וְעַל הָאֱלֹהוּת לֹא הָיוּ עוֹמְדִים מִבְּלִי צוּרָה שֶׁמְּכַוְּנִים אֵלֶיהָ וְאוֹמְרִים לַהֲמוֹנָם, כִּי הַצּוּרָה הַזֹּאת יִדְבַּק בָּהּ עִנְיָן אֱלֹהִי וְכִי הִיא מְיֻחֶדֶת בְּדָבָר מֻפְלָא נָכְרִי. וּמֵהֶם מִי שֶׁמְּיַחֵס זֶה אֶל הָאֱלֹהִים, כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים הַיּוֹם בַּמְּקוֹמוֹת הַמְכֻבָּדִים אֶצְלֵנוּ, עַד שֶׁאָנוּ מִתְבָּרְכִים בָּהֶם וּבַעֲפָרָם וְאַבְנֵיהֶם, וּמֵהֶם מִי שֶׁמְּיַחֵס אוֹתוֹ אֶל רוּחֲנִיּוּת כּוֹכָב מִן הַכּוֹכָבִים אוֹ חַיִל מִן הַחֲיָלִים אוֹ מַעֲרֶכֶת מַזָּל וְזוּלַת זֶה, וְלֹא הָיוּ מַסְכִּימִים הֶהָמוֹן עַל תּוֹרָה אֶחָת, אֶלָּא בְצוּרָה מֻרְגָּשָׁה שֶׁמְּכַוְּנִים אֵלֶיהָ... וְחַטָּאתָם הָיְתָה בַצִּיּוּר אֲשֶׁר נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם וְשֶׁיִּחֲסוּ עִנְיָן אֱלֹהִי אֶל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְיָדָם וּרְצוֹנָם מִבְּלִי מִצְוַת הָאֱלֹהִים, וְיֵשׁ לָהֶם הִתְנַצְּלוּת – בְּמַה שֶּׁקָּדַם מֵהַמַּחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, וְלֹא הִגִּיעוּ עוֹבְדָיו אֶל שְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִיש מִכְּלָל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף שֶׁהָיוּ... וְהַדָּבָר הַהוּא הוּא מְרֻחָק וּמְגֻנֶּה אֶצְלֵנוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בַּזְּמָן הַזֶּה צוּרוֹת נֶעֱבָדוֹת בְּרֹב הָאֻמּוֹת וְהָיָה קַל בַּזְּמָן הַהוּא, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כָּל הָאֻמּוֹת צוּרוֹת לַעֲבֹד אוֹתָם... וְלֹא הָיָה הַדָּבָר נָכְרִי בַצּוּרוֹת, אֲשֶׁר צִוָּה הוּא בָהֶם מֵהַכְּרוּבִים.
נשמה יתירה האט געשריבן:לויט ווי איך פארשטיי איז די מושג פין מאכען עבודה זרות אין ספעציפישע פארומס און תבניתים, טאקע ווייל מען וויל מסמל זיין (סימבאלאזירען) ספעציפישע געטליכע כוחות. אויב טוט מען דאס איז מען מגביל ומצמצם דעם בלי גבול. דהיינו מען שטעלט דאס אוועק פאר א געוויסע ספציפישער כח. די מערכה פין די תורה איז געווען אז מען זאל כאפען דעם אבסטראקער בלי גבולדיגער גאט, "לא ראיתם כל תמונה". אוודאי רעדט מען פין דעם באשעפערס כוחות און מען ניצט גופניותדיגע מליצות. טיפע פילוספישע מושגים איז נישט נחלת הכלל. אבער דער עיקר נקודה פין אחדות איז טאקע דאס גופא נישט צו געבן גבולדיגע מושגים אינעם בלי גבול. עס פארשטייט זיך דאך פשוט אז גבול איז היפך פין אחד. א גבול מיינט דאך אז עס איז דא עפעס וואס דאס איז נישט, ער איז מוגבל מיט דעם אז ער איז נישט יענע זאך. הייסט דאך דאס אז עס איז דא נאך עפעס חוץ אחדותו, ח"ו. וועגן דעם איז גבול היפך פין אחדות. און דערפאר איז די קפידת התורה נישט צו מסמל זיין אויף קיין שום וועג, ווייל דאס איז דאך גבול.
נשמה יתירה האט געשריבן:יאיר,
לויט ווי איך פארשטיי איז די מושג פין מאכען עבודה זרות אין ספעציפישע פארומס און תבניתים, טאקע ווייל מען וויל מסמל זיין (סימבאלאזירען) ספעציפישע געטליכע כוחות. אויב טוט מען דאס איז מען מגביל ומצמצם דעם בלי גבול. דהיינו מען שטעלט דאס אוועק פאר א געוויסע ספציפישער כח. די מערכה פין די תורה איז געווען אז מען זאל כאפען דעם אבסטראקער בלי גבולדיגער גאט, "לא ראיתם כל תמונה".
פין דעי לשונות הרמב"ם קוקט אויס אז די גאנצע פראבלעם פין עבודה זרה איז פשוט א גזירה אז מען וועט פארגעסן פינעם אייבערשטן.רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
הלכה ב
ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ, ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו, והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך, והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך, ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות, וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה, והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.
הלכה ג
...ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו
פרק ב
עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה הרי זה עובד כוכבים, וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, כלומר שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן, ובענין הזה צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם, כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא
מורה הנבוכים חלק א פרק לו
ואתה יודע כי כל מי שעובד עבודה זרה לא יעבדה על דעת שאין אלוה בלעדיה, ולא דמה מעולם כלל מן העובדים, ולא ידמה מן הבאים שהצורה אשר יעשה מן המתכת או מן האבנים והעצים, שהצורה ההיא הוא אשר בראה השמים והארץ והיא הנהיגם, אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמיון לדבר שהוא אמצעי בינם ובין האלוה יתברך, כמו שבאר ואמר מי לא ייראך מלך הגויים וכו', ואמר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכו', רומז אל הסבה הראשונה אצלם, וכבר ביארנו זה בחבורנו הגדול, וזה ממה שלא יחלוק בו אחד מבעלי תורתנו, אלא שהכופרים ההם עם היותם מאמינים מציאות הבורא, אחר שנתלית כפירתם בחק שהוא לבורא יתעלה לבד, ר"ל העבודה וההגדלה כמו שנאמר ועבדתם את ה' וכו', בעבור שתתקיים מציאותו באמונת ההמון, וחשבו החוק ההוא לזולתו, ויהיה זה מביא להעדר מציאותו יתעלה, מהאמנת ההמון, כי לא ישיג ההמון אלא מעשה העבודות, לא עניניהם ולא אמתת הנעבד בהם, חייבם הדבר ההוא המות
פין די לשונות אין ספר העיקרים קומט אויס אז עס איז אמת אז די כוכבים ומזלות האבען כוחות מסוימים. אין ווען מען איז זיך מכין צו זיין א כלי קיבול פאר די כוחות, באקומט מען טאקע די שפע במדה גדושה. אויב מען האלט אז די כוחות זענען בלינדע כוחות, אהן קיין רצון ובחירה, דעמאלט איז בעצם נישט קיין שום פראבלעם. די פראבלעם איז ווען מען האלט אז די כוחות האבען אליינס קאנטראל. די תורה האט גאסר'ט אפי' אויב מען ווייסט אז עס איז א בלינדע כח, מכח חשש אז מען וועט אנהייבען צו מיינען אז עס איז יא תלוי ברצונו של הכוכב. וועגן דעם איז נאר אסור אויב די עבודה איז נישט נראה קלאר אז מען פירט זיך דערמיט ווי צו א בלינדע כח.ספר העיקרים מאמר ד פרק טז
שכל הכחות העליונות הם מוגבלות ולא יגיעו אלא על המוכן, כי כמו שכח האש לחמם והמים לקרר כן כח מאדים על דרך משל להשמיד להרוג ולאבד, ואין בידו להשפיע ההפך על המקבל או לשנות זה אם יהיה המקבל מוכן, כמו שאין כח ביד האש לקרר, וכן כח צדק להצליח ולהעשיר, ואין בידו לשנות ההוראה ההיא ולהשפיע ההפך על המקבל, כמו שאין כח ביד המים לחמם אלא במקרה, ועל זה הדרך שאר הכחות העליונות......וכן אי אפשר לכחות העליונות לחול על המקבלים בזולת ההכנה, הן שיהיה השפע ההוא חל על המקבל מצד טבע נגלה או מצד טבע נסתר, כמו שהסמים יפעלו במקבלים אם מצד טבעם ואם מצד סגולותיהם שהוא הטבע הנסתר כפי הכנת המקבלים לקבל הטבע ההוא או הסגולה ההיא.
ואולם כשיכין המקבל עצמו לקבל השפע ההוא המגיע מצד טבע הכוכב הנגלה, כמו לקבל הלחלוח מצד הלבנה והחמום על ידי השמש, אין זה ממה שיביא לטעות ולחשוב שהפעל ההוא מגיע מצד הפקת רצון הכוכב, אבל כשיכין המקבל עצמו לקבל שפע הכוכב על יד איזו פעולה מן הפעולות שסבתם נסתרת דומה אל הפעולה הנמשכת מהסמים מצד סגולותיהם, יביא את האנשים לטעות ולחשוב שהפעל ההוא מגיע מצד הפקת רצון הכוכב, ואינו כן, אלא כמו ששפע המלמד יחול על המוכן מהמתלמדים יותר ממה שיחול על הבלתי מוכן מבלי שיכוין המלמד לאחד מהם יותר ממה שיכוין לאחר, כן שפע הכוכב יגיע על המוכן יותר מעל הבלתי מוכן מבלי כוונה ורצון ממנו. וזה היה שורש הטעות בעובדי עבודה זרה, שהיו חושבין שהשפע המגיע מהכוכב היה מצד הפקת רצון הכוכב על ידי הפעולות המיוחדות לכוכב כוכב, ולא יחשבו שזה מצד שהפעולות ההם יתנו הכנה במקבל, וזה לפי שהיתה הסבה בהן נעלמת, ובעבור זה היו באין להשתחוות לו ולהתפלל לפניו ולזבח ולקטר ולנסך לכוכב ההוא, בהיותם חושבין להפיק רצון ממנו על יד הפעולות ההן. והטעות בזה מבואר, לפי שיכולת הכחות העליונות מוגבל ואין כח ביד שום אחד מהן לעשות אלא מה שיגזור טבעו, וכפי הכנת המקבל בלבד לא על צד הרצון כלל .
יאיר האט געשריבן:נשמה יתירה האט געשריבן:לויט ווי איך פארשטיי איז די מושג פין מאכען עבודה זרות אין ספעציפישע פארומס און תבניתים, טאקע ווייל מען וויל מסמל זיין (סימבאלאזירען) ספעציפישע געטליכע כוחות. אויב טוט מען דאס איז מען מגביל ומצמצם דעם בלי גבול. דהיינו מען שטעלט דאס אוועק פאר א געוויסע ספציפישער כח. די מערכה פין די תורה איז געווען אז מען זאל כאפען דעם אבסטראקער בלי גבולדיגער גאט, "לא ראיתם כל תמונה". אוודאי רעדט מען פין דעם באשעפערס כוחות און מען ניצט גופניותדיגע מליצות. טיפע פילוספישע מושגים איז נישט נחלת הכלל. אבער דער עיקר נקודה פין אחדות איז טאקע דאס גופא נישט צו געבן גבולדיגע מושגים אינעם בלי גבול. עס פארשטייט זיך דאך פשוט אז גבול איז היפך פין אחד. א גבול מיינט דאך אז עס איז דא עפעס וואס דאס איז נישט, ער איז מוגבל מיט דעם אז ער איז נישט יענע זאך. הייסט דאך דאס אז עס איז דא נאך עפעס חוץ אחדותו, ח"ו. וועגן דעם איז גבול היפך פין אחדות. און דערפאר איז די קפידת התורה נישט צו מסמל זיין אויף קיין שום וועג, ווייל דאס איז דאך גבול.
דו זאגסט אז ווען דער בעל שם טוב זאגט אז דער באשעפער איז נכלל אין יעדע שטיין מיינט דאס נישט כפשוטו נאר ס'איז לסבר את האוזן צו ארויסברענגען די אחדות אלקית?
וויאזוי איז דאס אנדערש פינעם רמב"ם והעיקרים?לויט ווי איך פארשטיי איז די מושג פין מאכען עבודה זרות אין ספעציפישע פארומס און תבניתים, טאקע ווייל מען וויל מסמל זיין (סימבאלאזירען) ספעציפישע געטליכע כוחות. אויב טוט מען דאס איז מען מגביל ומצמצם דעם בלי גבול. דהיינו מען שטעלט דאס אוועק פאר א געוויסע ספציפישער כח. די מערכה פין די תורה איז געווען אז מען זאל כאפען דעם אבסטראקער בלי גבולדיגער גאט, "לא ראיתם כל תמונה".
יאיר האט געשריבן:סאו דו זאגסט אז וויבאלד דער אויבערשטער איז בלי גבול מוז זיין אז ער איז אויך אין יעדן שטיין און האלץ? איז דאס אנדערש ווי פאנענטעאיזם?
נשמה יתירה האט געשריבן:אולי איז דאס די טיפע הגדרה פין ה' אחד. אויב איז ח"ו נישט מלא כל הארץ כבודו, איז דאך פשט אז עס איז דא א פלאץ ווי ער איז נישט, ח"ו. איז דאך דאס א סתירה מיטן מושג פין אחדות הפשוט. כמובן אז אחדות מיינט נישט סתם די הגדרה פין איינס. עס מיינט אז בעצם איז בכלל נישט דא א מושג פין צוויי. דאס וואס אונז האבען מיר הגדרות פין צוויי איז נאר א דמיון.
נשמה יתירה האט געשריבן:אלע אונזערע הגבלות והגדרות זענען גוט אויף צו ארבייטען דערמיט. אבער ווען מען איז זיך מעמיק דערין זעהט מען אז עס שטימט נישט.
לדוגמא, עס איז באקאנט די שאלה אויף די ענין פין מכת בכורות בחצות הלילה. די מעשה גייט אז איינער האט געפרעגט ר' חיים בריסקער, ווען פינקלטיך איז דאס חצות. אדער איז עס די ערשטע האלב נאכט, אדער איז עס שוין די צווייטע האלב נאכט. וועלכע רגע איז דער בכור געשטארבען? די אנגעבליכער תירוץ איז אז די ערשטע האלב נאכט האבען זיי געלעבט, און די צוויטע האלב נאכט שוין נישט. קומט דאך אויס אז חצות איז געווען זייער זמן מיתה.
באמת אבער איז די קשיא א יסודותדיגער און דער תירוץ נישט ריכטיג. אויב קען מען צוטיילען א יעדער זמן און לייגען איין העלפט צום עבר און איין העלפט צום עתיד, ווען איז אויב אזוי דער הוה? דעם אבן עזרא פין העבר אין וכו' דארף מען מתקן זיין אז וההוה 'אין', נישט כהרף עין. דער קשיא ווערט געפרעגט אויף כמה באקאנטע וועגן. לענ"ד זעהט מען פין דעם אז די אלע הגדרות זענען גיט אויף צו לעבן דעם טאג טעגליכען לעבן אבער אין עומק האמת איז עס נאר א דמיון.
די נקודה לענינו איז אז גבול איז א סתירה צו אחדות. ממילא קומט אויס אז ה' אחד, זאגט מלא כל הארץ כבודו. איז דאך פין ווען אידן האבען געזאגט דעם פסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, פין דעמאלט איז די נקודה פין מלא כל הארץ כבודו געווען א חלק פין אונזער אמונה.
יאיר האט געשריבן:דאס אז די עבודה זרות זענען אויך נישט געווען כפשוטו נעם איך פון מיינע ספרים חיצונים. און עס איז א פשוט'ע סברא, זיי זענען דאך נישט געווען חסרי דעה. דוד המלך האט חוזק געמאכט פון די עבודה זרות אז זיי קענען נישט רעדן, אבער דאס איז לדעתי געווען אויף אן אופן ליצנות, נישט א שכל'דיגע הסבר פארוואס ס'איז נישט ריכטיג. מען קען פונקט אזוי ליצנות מאכן פון די כרובים.
נשמה יתירה האט געשריבן:יאיר האט געשריבן:סאו דו זאגסט אז וויבאלד דער אויבערשטער איז בלי גבול מוז זיין אז ער איז אויך אין יעדן שטיין און האלץ? איז דאס אנדערש ווי פאנענטעאיזם?
איך קען נישט פונקטליך די אפטייטש פין פאנענטעאיזם. אבער איך ליין יעצט דארט ווי דו האסט מיר געלינקט אז זיי טענהן אז דאס איז נאענט אדער ממש תורה החסידות. פארשטייט זיך אז חסידות זאגט נישט נאר דאס. דער בעשה"ק האט מסביר געווען און אפשר אפי' מחדש געווען אנדערע טיפע און יסודותדיגע נקודות. אבער פונקט ווי מיר וועלן נישט האבען קיין פראבלעם אז די הגדרה פין אחדות הבורא זאל זיין מאנאטעאיזם, דאס זעלבע איז נישט קיין פראבלעם אויב עס איז דא אן אנדער ענגלישען ווארט דערפאר.
מוח שליט האט געשריבן:אודה ולא אבוש, עס איז ביי מיר קיינמאל נישט קלאר געווען פינקטלעך די פראבלעם מיט עבודה זרה. לויטן רמב"ם איז מיר שווער, געבן מיר דען נישט קיין כבוד פאר א ספר תורה, אדער אפי' כל דבר שבקדושה? געבן מיר נישט קיין כבוד פאר מלאכים?
לויטען עיקרים פארשטיי איך נישט, געבן מיר נישט קיין כבוד פאר אליהו הנביא האלטען מיר נישט אז ער האט כוחות צו מרפא זיין חולים ווען ער קומט? זענען מיר טאקע אזוי מדקדק מסביר צו זיין אין פעסטשטעלען אז אליהו הנביא האט בשום אופן נישט קיין בחירה? אויב מיר האבען אין דעם נאר א ספק איז דאך לויט די עיקרים ספק עבודה זרה?
לולקע-ציבעך האט געשריבן:נשמה יתירה האט געשריבן:יאיר האט געשריבן:סאו דו זאגסט אז וויבאלד דער אויבערשטער איז בלי גבול מוז זיין אז ער איז אויך אין יעדן שטיין און האלץ? איז דאס אנדערש ווי פאנענטעאיזם?
איך קען נישט פונקטליך די אפטייטש פין פאנענטעאיזם. אבער איך ליין יעצט דארט ווי דו האסט מיר געלינקט אז זיי טענהן אז דאס איז נאענט אדער ממש תורה החסידות. פארשטייט זיך אז חסידות זאגט נישט נאר דאס. דער בעשה"ק האט מסביר געווען און אפשר אפי' מחדש געווען אנדערע טיפע און יסודותדיגע נקודות. אבער פונקט ווי מיר וועלן נישט האבען קיין פראבלעם אז די הגדרה פין אחדות הבורא זאל זיין מאנאטעאיזם, דאס זעלבע איז נישט קיין פראבלעם אויב עס איז דא אן אנדער ענגלישען ווארט דערפאר.
"פאנטעאיזם", אינעם סאמע פשוט'ן אפטייטש, זאגט אז ג-ט מיינט דער כלל-כולו פון כל היקום -- דער גאנצער עקזיסטענץ. דאס מיינט אז דער מושג "ג-ט" איז די זעלבע זאך ווי ממש אלעס וואס איז נאר פאראן, אריינגערעכנט אלעס אבסטראקטע באגריפן, ווי מחשבות, דמיונות אד"ג. אלעס, אין א ווארט, מיינט אלעס ממש.
פאנטעאיזם, לויט אונזער שמועס אין דעם אשכול, איז זייער גוט און שיין -- און אפילו אמת. אבער ג-ט איז דאך למעלה מהשגתינו. פאנטעאיזם, אפילו מיר קענען זיך עס נישט פארשטעלן אין געדאנק, איז פארט א הגדרה וואס מיר קענען משיג זיין, אפילו אויב מיר פארשטיין עס בלויז בתורת קאנצעפט. במילא וואלט איך געזאגט אז פאנטעאיזם איז א שיינע בחינה אין "אין עוד מלבדו" ווי מיר קענען עס פארשטיין. מען מוז אבער דערביי געדענקען אז דאס איז אונזער השגה -- אונזער מיטל, פון אונזער באגרעניצטן שכל, צו משיג זיין דעם געדאנק פון אין עוד מלבדו. השי"ת אליין איז מופשט באחדות הפשוט, און אזוי לאנג ווי מיר קענען וועגן עפעס רעדן בכלל, איז דאס אליין א סימן אז ס'איז נישט די זאך אליין.
דא האסטו דעם מקור.איחוד פעלד האט געשריבן:איך דארף נאך אמאהל נאך קוקען אין מקור, אבער איך דענק אז די פשט וואס דער מגיד זאגט איז, אז פונקט ווי דער טעם פין אן עפעל ווייזט אויף א חלק רוחני פין אן עפעל אזוי אויך איז דא א חלק אלקי אין יעדעס דבר גשמי, ער ניצט עס אלץ א משל. אפשר זאגט ער אויך אז טעם איז דער העכסטע רוחניות וואס מען קען משיג זיין בגשמיות.
אבער זאגען אז טעם איז דער חלק אלוקי ווי עס ווערט דא ארןיס געברענגט, איז דאכט זיך נישט וואס ער זאגט.
הייסט עס אז טעם וריח רופט ער דא א "דבר רוחני וחיות הבורא השוכן בדבר המגושם". אן ענליכע זאך טרעפט מען נאך אין די גמרא כלפי ריח.הקדמת הרה"ק ר' שלמה לוצקער לספר מגיד דבריו ליעקב.
תחלת הכל ראוי לדעת שמלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה, והוא בתוך עלמין וכו'. ודבר זה נראה בחוש בכל דבר, כי בכל מקום יש חיות הבורא ב"ה. כי בודאי יהיה בדבר ההוא טעם או ריח או מראה או אהבה, ר"ל שהוא דבר נאהב או דבר נורא או דבר מפואר, וכן שארי מדות. וכאשר נפשיט אותה מן הגשמיות ונחשוב רק הרוחניות לבד, כגון הטעם או הריח וכיוצא בו כנ"ל בעצמו, בוודאי נראה בחוש שהוא דבר הבלתי מורגש בידים ועיני בשר, רק שהוא נרגש בהשגה לחיות ונשמת אדם לבד, אם כן בוודאי הוא דבר רוחני וחיות הבורא ית' השוכן בדבר המגושם הזה כנשמה בגוף.
דער בעל סדר היום ניצט דאס כלפי שמעקן בשמים ביומי תענית.ברכות מג, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח - שנאמר: +תהלים ק"נ+ כל הנשמה תהלל יה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו - הוי אומר זה הריח.
פארוואס רופט זיך טעם מער דבר רוחני ווי די שטיקל קאקאש קעיק אליין, כקושית נולד מאוחר?. דארף מען דאך פארשטיין אז די גאנצע מושג פין "רוחני", מיינט מער אפען, ווייניגער מוגדר. א טעם איז סאך ווייניגער מוגבל ווי א חפץ מסוים. עי' באשכול 'גשמיות רוחניות בתורה הבעל שם' מה שכתבתי בזה.לכן ראיתי טוב ליקח מעט בשמים או הדס ומשעה לשעה יריח בה ויברך ולא מצאתי תקון אחר קרוב מזה אחר שאינו יוצא מב"ה והחכם עיניו בראשו להבין ולהשכיל כל הענינים על מתכונתו ואין אנו חוששין אם הוא נוהג בכך להריח בעצי בשמים כל שעה ולא עוד אלא שאנחנו מבקשים ביום הזה כל דבר עינוי ואיך יעשה ההפך דכיון שעושה הדבר לש"ש אין לחוש ודי לנו מה שאסרה תורה וגדר שגדרו חכמים עלינו ועוד דתענוג נשמה הוא זה ולא תענוג דגוף כמ"ש רז"ל בפ' כל הנשמה תהלל יה איזו דבר הוא שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף זהו הריח.
ובעולם הזה תוכל להכיר קצת מתענוגי הנשמות בלא אכילה ושתיה, כגון בני אדם המתנקמים בשונאיהם, וכגון הכבוד בעת שמכבדים בני אדם, וכשאדם רואה דברים יפים, או כשרואה אדם בנו החביב שלא ראה אותו תוך זמן מרובה, או כששומע בשורות טובות. ובכל אלה יש תענוג גדול בלא אכילה ושתיה. ואם זה בעולם הגופים שאנחנו רואים שהנשמות ניהנות מזה - תבין תענוג הנשמות כשתעלה לשמי מרומים, ותהנה מזיו העליון ומזיו השכינה
לפי הבנתי איז נישט נאר טעם דער חלק אלוקי, נאר דער גשם אויך. אין עוד מלבדו איז נישט קיין פלאפלעריי. עס מיינט אלעס ממש, רוחניות און אויך גשמיות, אלעס איז ער. עד כדי כך אז דער פילוסוף האט געפרעגט דעם בעשה"ק אז לפי דבריו איז אפי' עבודה זרה אויך א חלק ממנו יתברך. עי"ש תירוצו אז עס איז דאך דא אן ענין פין הבדלה, ואכ"מ.איחוד פעלד האט געשריבן:אבער זאגען אז טעם איז דער חלק אלוקי ווי עס ווערט דא ארןיס געברענגט, איז דאכט זיך נישט וואס ער זאגט.
פארוואס ניצט מען א שפראך אז ער איז "אין" יעדע שטיין און האלץ? ער איז יעדע שטיין און האלץ. אוודאי ער איז נישט נאר שטיין און האלץ, ער איז בלי גבול. אבער כידוע פין ר' מאיר אבן גבאי, אז כשם שיש לו כח בבלי גבול, כך יש לו כח בגבול. ער איז כביכול אלעס, בלי גבול און אויך גבול.יאיר האט געשריבן:סאו דו זאגסט אז וויבאלד דער אויבערשטער איז בלי גבול מוז זיין אז ער איז אויך אין יעדן שטיין און האלץ
די מציאות פין אלעם איז דער אייבערשטער. אזוי ווי קול וואס איז נישט אויסגעפארעמט בצורת אותיות. די דיבור איז די צימצום און הגבלה פינעם קול פשוט. וועט דען איינער זאגען אז די קול געפינט זיך אין די דיבורים? די קול איז די דיבור בשלימותו. דיבור איז נאר א צימצום פינעם קול.כי החיות שלו ית' הוא כמו הקול, והלבושים שנתצמצם שם החיות הוא כמו הדיבור המלביש ומצמצם לקול, והמשכיל יבין.
ונאמר לקרב אל השכל קצת מהות השורש, נחשוב ברוחניות שורש האהבה עצמה כנ"ל, נראה בחוש שהוא רק חיות הבורא ית' שנתצמצם כביכול שיהיה מושג בבחינת אהבה. כי בוודאי יש חיות ורוחניות שאינו מושג בבחינת אהבה רק בבחינה אחרת, כגון בבחינת יראה או התפארות ושארי מדות, כי בוודאי כולם הם חיות ורוחניות כנ"ל, רק שכל א' אינו מושג כמו חבירו, כי נתצמצם בצמצום אחר, ר"ל בהשגה אחרת, אבל בפנימיותם העצמיית כולם שווים שהם חיות ורוחניות כנ"ל כי כולם נמשכים משורש א' אשר שם אין שום התחלקות כלל