שקוף או לא? הראיון שהרגיז את אריה דרעישלוש שאלות בנושא הנכסים של משפחתו כמעט קטעו את הראיון עם אריה דרעי, שהציב את עצמו בקמפיין הבחירות האחרונות כמנהיג העניים. האם הפוליטיקאי המנוסה איבד את שלוותו כיוון שיש לו מה להסתיר, או שמא מדובר בניסיון טראומטי עם שאלות מסוג זה? בשיחה עמו הוא מסכים לבסוף להתייחס לנושא, כמו גם למתווה הגז שנאלץ להכריע לגביו, לרעיון של ממשלת אחדות ולאופן שבו חוויית הכלא עיצבה אותו. קבלו את אריה דרעי, גרסת 2015
10.09.2015 06:00
גידי וייץ
אריה דרעי בלשכתו בתל אביבהוא הצמיד את כפות ידיו בתנועה מהירה של שופט כדורסל שמודיע לשתי הקבוצות על פסק זמן. הוא חזר על התנועה הזאת שוב ושוב, תוך שהוא מפנה את מבטו ליועץ התקשורת ברק סרי, שישב בכורסה משמאלו בלשכת השר בבית אמות משפט בתל אביב. ״הראיון הזה נגמר״, הודיע בזעם.
ההכרזה הלא צפויה הגיעה לאחר שהוא נשאל שלוש שאלות בלבד בנושא שהתברר בדיעבד כנפיץ: הפער בין קמפיין הבחירות של ש"ס, שבו הציב את עצמו כמנהיג "השקופים", לבין רמת החיים שלו, הנכסים המשפחתיים וכמה חברים ומעסיקים עשירים מאוד שאליהם התחבר בעשרות השנים שבהן הסתובב במסדרונות הכוח, על תקן אחד השחקנים המתוחכמים בסביבה הפוליטית.
חילופי הדברים הבאים הובילו את שר הכלכלה, אריה דרעי, להתפוצצות: "במהלך מערכת הבחירות שאלו אותי כמה אנשים" — הופנתה אליו השאלה הראשונה בעניין — "איך אדם שאוהב את החיים הטובים, שלכל תשעת ילדיו יש דירות, שהקים לאחרונה בית נופש משפחתי במושב ספסופה ושעם חבריו בעבר נמנים אנשים עשירים מאוד, מבקש להנהיג את השקופים? האם אין בכך משהו ציני?"
"אוקיי, תשמע", השיב דרעי, "אני גאה ברוך השם, שיש לי פרנסה, יש לי בית ולילדים שלי יש בית. ברוך השם. אני יודע שהיו מצפים לראות אותנו באופן טבעי במצב של חלק גדול, לצערי הרב, של האנשים שאני מייצג. אבל אני שמח שאני לא נמצא שם וזה לא מוריד כהוא זה מהדאגה שלי. זו השאיפה שלי — שגם אנשים אחרים יצאו משם".
ובכל זאת, תסביר איך הגעת לזה שלכל ילד שלך יש בית? איך יש לך בית נופש במושב ספסופה בגליל שנבנה רק לאחרונה? איך זה קורה? הלא רוב חייך היית בחיים הציבוריים.
"נו, אז מה? סליחה, בוא, בוא, עם כל הכבוד. כל רכושי שקוף, גלוי, עשיתי מה שעשיתי, יש תקופות שבהן לא הייתי בפוליטיקה".
אבל בעבר טענת בעצמך שבעסקי הייעוץ לא הרווחת הרבה כסף."תעשו פה קאט, אני לא מתכונן לעמוד כאן בחקירה של יאח"ה".
זו לא חקירה."סליחה, עם כל הכבוד, אני לא מתכונן — גם הסגנון של השאלות הללו, המתנשאות והשחצניות הללו. בסדר?"
טוב, תתעצבן, בסדר."לא, לא רוצה להתעצבן. אני לא רוצה. אני רוצה להפסיק ונגמור את הסיפור. זהו זה, נגמר. זהו".
למה זה מעצבן אותך?"ככה. אני לא רוצה, בסדר? אוקיי. ההתנשאות הזאת שאתם רואים בחור שמגיע... אתה מבין, אתה לא היית מעז בחיים שלך לשאול מישהו אחר את זה..."
כשאהוד ברק היה שר הביטחון הוא נשאל שאלות פי אלף יותר קשות על הסתירה בין היקף הרכוש שלו וסגנון החיים שלו לעובדה שהוא עומד בראש מפלגת עובדים. ושאלו אותו גם מהיכן הרכוש.
"בסדר, אוקיי. אני לא. קאט, אני לא רוצה להמשיך".
טוב, רגע, תירגע."לא. תפסיק את הראיון ותכתוב שדרעי פוצץ את הראיון ותעשה את כל מה שאתה רוצה".
מפניו נשקפה תערובת של כעס ועלבון. "אני גנבתי ממישהו כסף?" הוא שאל רטורית בהמשך.
אמרתי שגנבת?"זה לא היה סגנון השאלות? תעשה לי טובה, נו, מה אתה מבלבל את המוח? בחייך, ביאח"ה לא התנהגו בצורה כזו, לא שאלו כאלה שאלות. באמת, עם כל הכבוד, איזה שטויות אלה... לא הרווחת כסף? כן הרווחת? מה זה השטויות האלה, באמת, מה — אני עובד אצלך? עם כל הכבוד".
חלילה."אז מה אתה מבלבל את המוח?"
אני לא מבין, אסור לשאול פוליטיקאי, ועוד אחד שמבקש להיות מנהיג העניים, על מקור והיקף הרכוש שלו?"טוב, אז אתה רוצה שעכשיו אני אתן לך פירוט? בבקשה, תרשום. קניתי דירה ברחוב הקבלן ב–225,000 דולר עם מאה ומשהו אלף דולר משכנתה. ברחוב הקבלן ב–10–20 שנה האחרונות זה שילש וריבע את עצמו ולכן יש לי דירה ששווה ארבעה מיליון שקל. התשובה מתקבלת? יפה מאוד. הילדים שלי, ברוך השם, התחתנו, וקיבלו מהצד השני. אני עזרתי להם, ההורים שלי עזרו להם, הם לקחו משכנתאות וברוך השם קנו דירות. יופי? חלק קנו, חלק לא קנו, חלק בדרך לקנות, חלק עם משכנתאות וכל הדברים האלה.
"ואת הבית בספסופה, יופי, אתה עכשיו רוצה לשמוע? הבית בספסופה, האמא שלי, שתהיה בריאה עד 120, מהירושה שלה, חלק היא קנתה, חלק אחי מומו (עו"ד שלמה דרעי, ג"ו) שם, חלק אני שמתי. אני לא רוצה שהילדים שלי יירשו אותי אחרי שאני אמות. שנהנה עכשיו ממה שיש. ובנינו בית שכולו, תאמין לי, בספסופה הגדולה, אתה מבין? שקרקע אתה מקבל כמעט בחינם, בשלושה מיליון שקל ביחד. זה לא שהלכתי ובניתי בית בקיסריה — ואני אין לי שום דבר גם נגד זה — ששם הקרקע לבד עולה לך שני מיליון דולר. ולא בנינו 700 או 1,000 מטר. בנינו בית נחמד, שאמור לשמש את כל המשפחה הגדולה, בעזרת השם. על הבית ברחוב הקבלן לקחתי משכנתה של מיליון וחצי שקל בשביל שנוכל לעזור לבנות את הבית בספסופה".
לאורך המונולוג השוצף והנרגז של דרעי תהיתי ביני לביני מדוע הפוליטיקאי המנוסה יצא מאיזון בקלות רבה כל כך? כיצד זה איבד את השלווה במהירות מפתיעה — האם יש לו מה להסתיר? או שמא ההתפרצות נבעה מתוך ניסיון טראומטי? מכך ששאלות בנוגע להיקף הרכוש שלו ומקורו ליוו אותו כעננה שחורה קבועה מעל הראש החל בשנים שבהן דרך כוכבו, דרך עשרות שעות בחדרי החקירות של יאח"ה ועד הרשעתו בפרשת השוחד? או שאולי הוא הותש מכל אותם אנשים שמעלים ספקות לגבי האותנטיות של ההתייצבות שלו לצד העשירונים התחתונים?
כשהצטנן מעט חזר דרעי כמה פעמים על כך שלא תוכן השאלות העלה את חמתו, אלא הסגנון שבו הן נשאלו. בשלהי הדיאלוג הטעון עמו נקבתי בשמו של עיתונאי שנטה חסד לדרעי במשך שנים. "אני לא X", אמרתי. "באתי לשאול שאלות, לא לשרת". "אם הוא היה שואל שאלות כאלה", השיב דרעי, שידע במהלך הקריירה שלו לא רק תחקירים נוקבים, אלא גם מנות גדושות של סימפתיה מאנשי תקשורת שנשבו בקסמו, "הוא היה מקבל שתי סטירות. תגיד, את שלי יחימוביץ' מישהו שאל פעם כמה כסף יש לה? מאיפה יש לה דירה בתל אביב — שאולי שווה יותר מהדירה שלי בירושלים? שתהיה בריאה, הלוואי שיהיה לה יותר. לא היה אחד, אפילו לא אהוד אולמרט, שעבר את מה שאני עברתי בשאלות מהסוג הזה לאורך השנים".
להמשך
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.2728299