שיטת הרב מנחם מנחם מנדל כשרהזכרנו קודם שהרבה מהחכמים בדורות האחרונים טענו שאסור לשנות את היום בשום מקום בעולם. בכל מקום – צריך להמשיך לנהוג כפי ש'הוחזק' שם. השיטה הזו טעונה הסבר. מה ההיגיון בכך? הרי לכאורה קו התאריך לפי התורה קבוע עוד מבריאת העולם, ואם כן, אם קבעו במקום מסויים שבת לא כמו שצריך, הרי ה'חזקה' מבוססת על טעות, ואין לה שום תוקף. מי שביאר וביסס את השיטה הזאת היה הרב מנחם מנדל כשר.
לפני שנדבר על השיטה, נאמר כמה מילים על האיש. הרב כשר, שהיה מחסידי גור, היה תלמיד חכם גדול שחי במאה ה- 20. הוא חיבר עשרות ספרים בנושאים תורניים שונים, וזכה בפרס ישראל לספרות תורנית בשנת 1963. אחד מהנושאים שבהם עסק במרץ רב היה קו התאריך. הוא חיבר ספר גדול ומקיף בשם 'קו התאריך הישראלי'. המקור העיקרי שעליו התבססתי בהכנת הפרק הוא ספרו של הרב כשר, שממש לא מש מידי.
לדעת הרב כשר לא קיים כלל קו תאריך לפי התורה. לדבריו אם היה קיים קו כזה הוא היה מוזכר במפורש בתלמוד. אבל אם אין קו תאריך – על פי מה נקבע התאריך בכל מקום?
בעניין שמירת שבת יש לשאול שאלה עקרונית – האם חיוב שמירת שבת הוא חיוב התלוי במקום או באדם. נסביר. הזכרנו קודם, שלשיטת החזון-אי"ש, מי שחוצה בספינה את קו התאריך משנה את יומו. אפילו אם הוא נמצא בשבת – הוא מפסיק אותה באמצע. לפי זה ברור שחיוב השבת תלוי במקום. אדם שנמצא או נכנס במקום שבו חלה שבת – מחוייב לשמור אותה.
אולם ישנה גם אפשרות אחרת. הראשון שהצביע עליה היה כנראה הרדב"ז, רבי דוד בן זִמְרַא שפעל במאה ה-15 ובמאה ה- 16. הרדב"ז מזכיר סוגיה ממסכת שבת בתלמוד הבבלי. הסוגיה שם דנה באדם שהיה הולך בדרך רחוקה ממקום יישוב ואיבד את חשבון הימים. במצב כזה – איך ומתי הוא ישמור שבת? הפתרון בסוגיה הוא 'מונה שישה ומשמר שביעי'. כלומר שאותו אדם יספור שישה ימים – ואת היום השביעי ישמור כיום שבת.
ממקור זה וממקורות אחרים לומד הרב כשר שחיוב השבת בעיקרו תלוי באדם ולא במקום. אם השבת הייתה תלויה רק במקום – לא היה היגיון לדין שמופיע בגמרא. מה הטעם לשמור שבת סתם ביום לא ידוע? כנראה שיש להסיק מהסוגיה שיש חיוב על כל אדם מישראל לשבות ביום השביעי שלאחר כל שישה ימי מלאכה. בשפה ההלכתית חיוב כזה נקרא 'חיוב גברא' – חיוב שהמוקד שלו הוא האדם. הרב כשר בעקבות פוסקים שקדמו לו, כמו רבי אליהו העכים והרב משה חיים רימני, מרחיב את השימוש בכלל 'מונה שישה ומשמר שביעי' לעניין סוגיית קו התאריך.
דעת הרב כשר היא כזאת: אדם שיוצא בספינה למסע סביב כדור הארץ שומר את השבת על פי המניין הפרטי שלו, בלי להתחשב בכלל במיקום שלו. למשל אם הוא יצא לדרך ביום רביעי, בשקיעה הראשונה שיראה, יתחיל יום חמישי, בשקיעה השניה, יתחיל יום שישי, ובשקיעה השלישית – יתחיל יום שבת. כל עוד אותו אדם נמצא בספינה, אפילו אם הוא הקיף את העולם כולו – הוא מונה את הימים רק על פי השקיעות שהוא רואה. כשהוא ירד ליבשה – הוא יצטרף למניין הימים של אנשי המקום.
וביבשה? ביבשה, מבריאת העולם עד מעמד הר סיני, בכלל לא היה תאריך לשבת. לאחר שעם ישראל קיבלו את התורה, נקבעה השבת בארץ ישראל. כשיצאו היהודים לגלות, השבת 'התפשטה' יחד איתם למקומות נוספים.
בואו נחשוב מה קרה ליהודים שגלו למזרח. במהלך המסע שלהם מזרחה – הימים שלהם 'התקצרו'. בכל סוף יום הם ניצבו בנקודה מזרחית יותר לנקודה ממנה הם יצאו. כתוצאה מכך השקיעה שהם ראו – הייתה מוקדמת מזמן השקיעה בנקודת המוצא. ככה יצא באופן טבעי שהשבת של הנודדים למזרח הקדימה את השבת של ארץ ישראל.
אצל הגולים לארצות המערב קרה תהליך בכיוון ההפוך. בזמן שנדדו למערב הימים שלהם 'התארכו'. בכל סוף יום הם ניצבו בנקודה מערבית יותר לנקודה שממנה הם יצאו. בכל יום ויום השקיעה שראו הייתה מאוחרת ביחס לשקיעה בנקודת המוצא. כך קרה שהשבת של היוצאים מארץ ישראל לארצות המערב התאחרה ביחס לשבת של ארץ ישראל. בכל מקום השבת נקבעה לפי היהודים שהגיעו לשם. התוצאה: במזרח העולם השבת מקדימה לארץ ישראל, ובמערב העולם – מאוחרת לה.
כשנתגלתה אמריקה הגיעו אליה ממזרח למערב. וגם כאן – במהלך ההפלגה הימים 'התארכו' והתאחרו. כתוצאה מכך יבשת אמריקה הסתפחה ל'מערב העולם', והשבת שם – מאוחרת לארץ ישראל. כאשר הקיפו לראשונה את העולם, ובני המערב נפגשו בבני המזרח 'נולד' באופן טבעי קו התאריך. לפי זה יוצא כמובן שלא צריך לשנות את השבת בשום מקום. לשיטת הרב כשר, קו התאריך הבינלאומי הוא גם הקו הקובע בפועל בהלכה.
המצב כיום
מה נפסק להלכה? עד היום אין הסכמה כוללת בעולם התורה. בפועל, כמעט כל היהודים בעולם שומרים שבתות וחגים על פי לוח השנה המקובל במדינתם, כלומר על קו התאריך הבינלאומי. כאמור, לפי שיטת הרב כשר זה גם בדיוק מה שצריך להיות.
