קאווע שטיבל

דריידל האט געשריבן:איז דא א מקור צו געבן צוויי קליינע jumps ווען מ'טרעט צוריק נאך שמונה עשרה?

מונח בזכרוני אז דאס שטאמט פון דעם וואס מען האט צוריקגעטרעטן צו קדושה און געטאנצן קדוש.

עס ווערט געברענגט פון אר"י הקדוש אז מען זאל איבערלאזן איבער נאכט אויפן טיש וויין פונעם כוס של ברכה און אויך א שטיקל חלה פון די סעודה.

מג"א סימן רס"ב בשם האריז"ל
און אזוי איז געווען די הייליגע חת"ס מנהג ועיין בספר תומר דבורה בשם סםר שבט מיהוה מהרי גרינוואלד מסאטמאר שכך נהג וזה סגולה לפרנסה

איז דא א מקור נישט צו עסן די עק פון די חלה?

ס'דא וואס פירן זיך צו ווייזן מיט די פינגער ווען מ'גייט הגבה נאכ'ן ליינען. אויף דעם איז דא א שטיקל מקור, כאטשיק אין שו"ע שטייט נאר מ'זאל קוקען. מאנכע פירן זיך אבער צו ווייזן דוקה מיט'ן קליינעם פינגער (פינק"י בלע"ז). ווייסט איינער א מקור?

געוויסע בעלי תפילה בייגן זיך אויף רעכטס און לינקס ווען מ'זאגט וקרא זה אל זה ואמר. איז דא א מקור?

דריידל האט געשריבן:איז דא א מקור נישט צו עסן די עק פון די חלה?

ס'דא וואס פירן זיך צו ווייזן מיט די פינגער ווען מ'גייט הגבה נאכ'ן ליינען. אויף דעם איז דא א שטיקל מקור, כאטשיק אין שו"ע שטייט נאר מ'זאל קוקען. מאנכע פירן זיך אבער צו ווייזן דוקה מיט'ן קליינעם פינגער (פינק"י בלע"ז). ווייסט איינער א מקור?

געוויסע בעלי תפילה בייגן זיך אויף רעכטס און לינקס ווען מ'זאגט וקרא זה אל זה ואמר. איז דא א מקור?

א) עיין שו"ת מנחת יצחק ח"? סימן ?
ב) נישטא.
ג) נישטא.

טאקע באמערקט אין געוויסע מקומות ווי "קיינער מאכט נישט מיט די פינגער ביי הגבה"
נאכן פרעיגן היתכן, האט מען מיך געזאגט אז ס'איס נישט דא קיין שום מקור דערויף אין די רבי דארט האט זיך אפי אמאל צעשמייכעלט אין מעורר געווען אויף די וואס טוען אזוי

קאווע טרינקער האט געשריבן:

דריידל האט געשריבן:איז דא א מקור נישט צו עסן די עק פון די חלה?

ס'דא וואס פירן זיך צו ווייזן מיט די פינגער ווען מ'גייט הגבה נאכ'ן ליינען. אויף דעם איז דא א שטיקל מקור, כאטשיק אין שו"ע שטייט נאר מ'זאל קוקען. מאנכע פירן זיך אבער צו ווייזן דוקה מיט'ן קליינעם פינגער (פינק"י בלע"ז). ווייסט איינער א מקור?

געוויסע בעלי תפילה בייגן זיך אויף רעכטס און לינקס ווען מ'זאגט וקרא זה אל זה ואמר. איז דא א מקור?

א) עיין שו"ת מנחת יצחק ח"? סימן ?
ב) נישטא.
ג) נישטא.

א) די מנחת יצחק שרייבט בסך הכל אז אפילו ס'האט נישט קיין מקור איז עס אויך חשוב ביי אונז. און דאס דארף זיין א תירוץ אויף אלע שאלות
ב) עס איז א ילקוט מעם לועז (איך געדענק אבער נישט פונקטליך ווי, אדרבה זאגט עטס)
ג) אין די ביהמ"ד ווי איך דאווען טוט עס קיינער נישט

פסקי מרן רבי עובדיה יוסף.

שאלה: לאחר שנתבאר בהלכה יומית, כי המנהג שיש נוהגים להפנות את פניהם לימין
ושמאל בעת אמירת "ימין ושמאל תפרוצי" שב"לכה דודי" הוא מנהג שאין לו שורש ולכן
אין לנהוג בו. ברצוני לדעת, האם בעת אמירת עושה שלום במרומיו בסיום תפילת
העמידה יש לכרוע ולהטות עצמו ימין ושמאל? וכן האם בקדושה שבחזרת הש"ץ יש
להטות עצמו ימין ושמאל באמירת "וקרא זה אל זה ואמר"?
תשובה: אמת הוא כי יש מנהגים שנשתרשו על ידי המון העם שאינם בני תורה,
ומנהגים אלה אין ראוי להחזיק בהם כלל. אולם כל מנהג ומנהג שנהגו העם, יש לברר
אחריו אם יש לו שורש, ואם נהגו בו גם תלמידי חכמים, שאם נתייסד המנהג על דעתם
של גדולי התורה, אזי יש לאמצו ולנהוג בו, כי מנהג ישראל תורה.
והנה לענין מה שנהגו לפסוע בכריעה לאחור בעת אמירת עושה שלום במרומיו, הנה
מנהג זה הוא מבואר בפירוש בגמרא במסכת יומא (נג:) כי לאחר שמסיים תפילתו
באמירת "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", יש לכרוע (וכדין כל הכריעות
שאנו כורעים באמירת "מודים" וכדומה), וכאשר הוא כורע יש לפסוע לאחריו שלוש
פסיעות בכריעה אחת. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן קכג).
ולאחר שפוסע שלוש פסיעות לאחריו, בעודו כורע (כלומר, אינו מזדקף, אלא נשאר
כשהוא כורע) אומר: "עושה שלום במרומיו", ובאמירת מילים אלו צריך להטות את פניו
לצד שמאל, ולאחר מכן בשעת אמירת "הוא יעשה שלום עלינו" מפנה את פניו לצד ימין.
ואחר כך מסיים "ועל כל ישראל ואמרו אמן" כשהוא פונה ישר, כעבד הנפרד מרבו.
וכשאומר "ואמרו אמן", הכוונה בזה היא למלאכים השומרים על האדם ושומעים את
תפילתו.
ואין לומר "עושה שלום" בשעה שהוא פוסע לאחריו, כפי שנוהגים כמה אנשים, אלא
ראשית כל יפסע לאחריו כשהוא כורע, ורק אז כשהוא עומד במקומו יאמר "עושה שלום".
ולענין הכריעות לימין ולשמאל שנהגו לכרוע בשעת אמירת "וקרא זה אל זה ואמר". הנה
רבים מגדולי התורה לא החזיקו במנהג זה כלל. ומכל מקום יש מקום למנהג זה, אף
שלא נזכר בספרי המקובלים ולא בפוסקים, מכיון שהוא כעין סמל ודוגמא למעשי
המלאכים הנזכרים בקדושה, ולכן יש שנהגו בו, ומטים עצמם מעט לימין ולשמאל בשעת
אמירת וקרא זה אל זה ואמר. וכן הנהיג עצמו בשנים האחרונות מרן רבינו הגדול
שליט"א.
והנה למי שנוהג במנהג זה, ראוי לציין כי יש חילוק בין הכריעות שבסיום תפילת
העמידה, שאז כורע לצד שמאל תחילה, מפני שהשכינה היא כנגדו, ועל כן עליו לכרוע
תחילה לימין השכינה, אבל בחזרת הש"ץ שאין שכינה כנגדו, יש לכרוע תחילה לצד ימין,
ורק אחר כך לצד שמאל.

נ.ב. בד"וו טאשע און סקולענער רבי טוען אויך אזוי.

כבר קדמך ישמעאל הכהן

מבקר האט געשריבן:כבר קדמך ישמעאל הכהן

אויב אזוי, געב אים כאטש א לייק.

רויטע וואנצעס האט געשריבן:
והנה למי שנוהג במנהג זה, ראוי לציין כי יש חילוק בין הכריעות שבסיום תפילת
העמידה, שאז כורע לצד שמאל תחילה, מפני שהשכינה היא כנגדו, ועל כן עליו לכרוע
תחילה לימין השכינה, אבל בחזרת הש"ץ שאין שכינה כנגדו, יש לכרוע תחילה לצד ימין,
ורק אחר כך לצד שמאל.[/b]

נ.ב. בד"וו טאשע און סקולענער רבי טוען אויך אזוי.

ס'איז מיר זייער אינטערעסאנט דאס. האט עס נאך עפעס א מקור? און ווי אזוי פירן זיי זיך ביי עושה שלום נאך קדיש?

[tag]מבקר[/tag] יענע שטיקל מעם לועז איז אין די צוגעלייגטע חלק, נישט פונעם ארגינעלע מחבר, נאר פון שמואל ירושלמי.

די מנחת יצחק שרייבט אז ביי חלה דארף מען נישט מקפיד זיין אויף די עק.
דאס האסטו געמיינט קאווע?

לשון המנחת יצחק חלק ט סימן ח
הנני לא ידעתי מקור לזה, אבל גם אני נוהג כן מעולם, ומטעם דאיתא בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג), צריכין למיחש למאי דברייתא חוששין, ועי' ספר חסידים (סי' רס"א) שכתב, לפי שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה וכו', ובתשו' הרשב"א (סי' ט'), כתב, שכל דבר שיש קבלה ביד זקנים וזקנות, לא נסתר קבלתם, רק אחר הקיום שאינו באפשרו, ועי' בתשו' השיב משה (חיו"ד סי' ק"ג), וכנראה דלירושלמי הנ"ל כוון הש"ג (פ"ב דע"ז), וא"כ יש לומר הה"ד בנוגע לחשש שכחה, ועי' בפ"ת שם, וצ"ע עוד בכ"ז. והנני בזה ידידו דורש בשה"ט וחותם בכל חותמי ברכות. יצחק יעקב ווייס.

איך האב געהערט דעם מקור פון נישט עסן די עק פון די חלה, ווייל אמאל אין די בעקערייען ווען דער בעקער האט באמערקט א חוצפה'דיגער שרץ וואס האט זיך אריינגעכאפט אין בעקעריי האט ער געגעבן א כאפ א חלה-טייג וואס איז געווען גרייט צום באקן און מיטן עק גע'הרג'ט דעם שרץ. און פון דעם איז געווארן אנגענומען נישט צו עסן די עק צוליב די איסור פון שרצים...
איך האף אז היינט צו טאגס איז שוין אכשיר דרא אין דעם הינזיכט...

קאווע טרינקער האט געשריבן:

דריידל האט געשריבן:
געוויסע בעלי תפילה בייגן זיך אויף רעכטס און לינקס ווען מ'זאגט וקרא זה אל זה ואמר. איז דא א מקור?

ג) נישטא.

לויט ווי איך געדענק שרייבט דער בעל מנהג ישראל תורה ז"ל אויך אזוי

לכאורה איז עס די זעלבע ווי זה קלי ואנוה ווייזן מיטן פינגער, ס'פשוט אזאך וואס ברענגט ארויס די פירוש המילות, נישט דוקא עפעס א קבלה אדער מסורה,
איך האלט אז יעדער זאך וואס איז מעורר הכוונה איז נישט שייך צו זאגן אז ס'איז א מנהג שטות, אז ס'האט א תועלת למה לא?

לכאורה דארף מען ווייזן מיט אן אנדערע פינגער ווי ביי "זה אלי" ווייל "וזאת התורה" איז א לשון נקבה

וואס איז די מקור צו ווייזען אויף די מצה ביים סדר ווען מען זאגט מצה זו?

און אז מען רעדט שוין, איז דא אקפידא נישט צו ווייזען מיט דער פינגער אויף א צווייטען?

אין שו"ע או"ח סי' תעג סעיף ז' שרייבט די מחבר וז"ל: וכשיגיע למצה זו צריך להגביה להראותה למסובין שתחבב המצוה עליהם (ויש להגביה מצה הפרוסה שהיא כלחם עוני) (מהרי"ו)
און וועגן ווייזן מיט די פינגער אויף א צווייטן, זיי מסביר דיין שאלה, וועגן וועלכע פינגער רעדטסטו?

איז דא א מקור אז די בעל קורא דארף לייגן די הענט אויפ'ן ספר תורה בשעת'ן זאגן קדיש נאכ'ן ליינען?

אויך ווען מ'מאכט א מי שברך לחולה, איז דא וואס לייגן די הענט אויפ'ן ספר. האט עס א פשט?

קינדער פאסטן ת"ב און יו"כ ביינאכט ביז אינדערפרי, מקור?

גאלד האט געשריבן:קינדער פאסטן ת"ב און יו"כ ביינאכט ביז אינדערפרי, מקור?

יום כיפור איז א משנה אין מס' יומא, אז מ'איז מרגיל תינוקות.