געוואלדיג האט געשריבן:דא האסטו די ענטפער, וויפיל מען וועט נאר רעדן, השי"ת מאכט אז די אידן זאלן זיך כסדר פילן שולדיג און זיך פאענטפערן.
ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב''ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים
חגיגה ה:
אזוי ארויסצונעמען א גמרא פון קאנטעקסט, אתמהה??
נישט השי"ת מאכט דאס, מיר מאכן דאס, מיט אונזער צושמעטערטע זעלבסט-זיכערקייט, השי"ת וויינט אויף דעם, ס'איז נישט קיין גזירת הגלות, ס'איז א פראבלעם פון וואס מיר מוזן זיך היילן
ועל זה בוכה ה' יתברך, כמבואר בחגיגה, על גאונם של ישראל שניטל מהם וניתן לגויים... וראיתי לאחד מן הגדולים הקדמונים שפירש דבריהם ז"ל, דהקב"ה בוכה על מה שנטל כל גאון ויקר מישראל, שנאבד מהם הרגש של גאון שיש לכל אומה ואומה שמתגאה באומתה, וישראל אינם מרגישים שום יקר וכבוד על שהם עם ישראל (ער האט פערלארען דען זעלבסט-בעוואוסטען שטאלץ פיר זיינע הייליגע נאטיאן [הוא איבד את הכבוד האחרון של אומתו הקדושה]), עד שמכר כל גאונו וגדולתו עבור נזיד עדשים שמושיטין לו בארצות הגלות. ועל כן, מוכרח הקב"ה לבא בקול דודי דופק - אלו הגזירות הקשות שמתחדשות עלינו בכל עת, כדי לעורר בנו הרצון לשוב לארצנו ולכבודנו. (אם הבנים שמחה, פרק א [מהד' פרי הארץ, עמ' סט])
"מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו, מאי מפני גוה, אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים". מצייר כי הקב"ה כביכול בוכה בעת שרואה שיש יהודים הבושים בעבודות הדתיות עד כי "מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו", כי מיחדים מקומות נסתרים מעיני הרואים אשר שם במקומות הנסתרים ההם מראים יהדותם. ובמקום אשר עיני הרואים שולט יבושו בזה - בעת שרואה כל זה בוכה, כי גדול מאד האסון מזה להיהדות. ואולם ידוע שהיו עתים אשר היהודי היה מוכרח להסתיר יהדותו, ובעת שרצה לשפוך שיחו לפני הקב"ה היה לו לבוא במערות ובנקיקי הסלעים, כי חרב המשפט היתה מתוחה עליהם, ואז היה להם עוד להתפאר בזה, כי גם בעת שמוכרחים להסתתר מפני חמת המציק בכל זאת מלאו חובתם הדתיות להקב"ה, ועל זה אמרו אחר כך על איזה מסתרים יבכה, על המסתרים אשר "מפני גוה", שסבת ההסתר הוא "מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם", כי תחת אשר היהודי יש לו ללבוש גאוה מיהדותו ולהרים ראש, כי אין עוד עם בעולם אשר הראה רוממות נפשו ומסירתו לדתו כמוהו, תחת זה ניטלה מהם הגאות הזאת, ולא יתגאו עוד בשם ישראל ובשמירת היהדות, כי כל גאותם הוא רק בעת שיכולים להתדמות אליהם, וכל מעיינם הוא רק להתחקות אותם בכל מעשיהם, ואשר משום זה יסתירו יהדותם, עד שרק במקומות הנסתרים מעיני הרואים שם יעבדו עבודתם הדתית, שם יגלו יהדותם - בעת שהיהדות מגעת למדרגה כזאת מצטער כל הים הקב"ה עד שבוכה כל היום. (רבי יצחק ריינס, קרני אורה עמ' צו = אורה ושמחה, שער חמישי פרק ה)