נשלח: דינסטאג יולי 30, 2013 9:13 am
ב"ה
אביא כאן שיר שחיברתי על הרב קוק עם הערות, שבו מובאים מדברי גדולי ישראל עליו (ובהם רבים ממתנגדי הציונות ודעותיו כשרק המיעוט בין גדולי יהדות החרדית מכל החוגים והעדות זלזל בו) ומתכונותיו ומידותיו ובהערות מובאות הרחבה לדברים המראה את הבסיס לדברים שהובאו בשיר, דברים שכבר הובאו בתגובות קודמות:
מרן הגאון רואה האורות ראי"ה קוק זצוק"ל
עילוי בתורה ובמידות מילדות,
צאצא גם להתנגדות וגם לחסידות.
קדוש וטהור מרחם,
היטה לאחיו שכם.
חכם הכולל ואיש האשכולות,
מינקותו נועד לגדולות.
כליל המעלות והטוהר,
גאון בכל חלקי התורה כולל הזוהר.
יחיד הדור בגאונותו ובצדקתו ובמעשיו הגדולים,
חיבוריו, פרי קודש הילולים.
גדול בתורה וביראה ובחסידות מכל אשר חלקו עליו,
השיב ללא עיון בספר לכל שואליו.
אלופי ישורון ומערכות ישראל,
קיים היטב את דברי עקביא בן מהללאל.
פני מלאך אלוקים פניו,
צדיק וחסיד ועניו.
סיני ועוקר הרים כאחד,
בכל תכונה היה מיוחד.
האיר עיני ישראל בתורתו הקדושה,
חוץ מעל אימו ורעייתו לא הביט על אישה.
קדוש עליון וצדיק יסוד עולם,
סנגורם של ישראל הגדול מכולם.
לא ידע צורת מטבע,
בכל החכמות היה יודע.
אוצר כל מידה נכונה וכליל המדע והתבונה,
הנהיג את עמו במסירות ובאהבה ובאמונה.
פאר הדור ושר התורה,
חיפש את הטוב ולא את הרע.
פועל ישועות בגוף ונפש,
העביר על מידותיו כלפי מי שהטיל בו רפש.
ספרו "ראש מילין" שימש כסגולה,
היה צנוע ועדין למרות כל הגדוּלה.
ארז הלבנון ותפארת ארץ הצבי,
חכם עדיף מנביא.
הכהן הגדול מאחיו,
לא רק אחד את חייו לו חב.
היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות,
הבין את התקופה וראה את האורות.
רבה של ירושלים ומרא דארעא דישראל וראש גולת אריאל,
חש בזמנו את פעמי הגואל.
גאון הדיבור וגאון השתיקה,
הבורא שתלו בתקופתנו כתרופה למכה.
אוהב ישראל וארץ ישראל בכל מאודו,
על פועלו חייב לו העם תודות.
גדול הדור ומנהיגו בכל מובן,
אם כלל ישראל היו שומעים לו היה המשיח כבר בא ובדרך יותר טובה.
בג' באלול תרצ"ה ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים,
עד הגאולה השלמה ותחיית המתים שאליה אנו מצפים ומחכים.
בגאונות ובצדקות ובמחשבה ובהנהגה היה כליל השלמות,
עם פטירתו באה על העם יתמות.
הגדול בענקים וגאון הגאונים,
השלים את משימתו עלי אדמות לאחר 70 שנים.
הערות
עילוי-מילדות: היה עילוי גדול מילדותו, וכבר לאחר הבר-מצווה היה מתלמידיו הקרובים של מרן הג"ר ראובן הלוי לוין מדווינסק שהיה מגדולי הדור ואמר עליו שיש לו שכל התורה יותר מהרבה ת"ח זקנים. בגיל 5 פגש בו מישהו ושאלו היכן כאן בית החרושת לסיד שהיה סמוך לגרייבה. הילד אברהם יצחק קוק הראה לאדם את הדרך לבית החרושת כשהו מלווהו עד למקום. כשחזר הביתה שאלוהו היכן היה כי מאוד דאגו לו, ואברהם יצחק השיב שרק הראה ליהודי את הדרך.
צאצא...: אביו היה ממשפחת מתנגדים אך סבו או אבי סבו של אביו היה הגאון ר' יצחק כ"ץ זצוק"ל שהיה חסיד ואימו התעלפה כששמעה על מעברו לחסידות. אמו הייתה בת ר' רפאל פלמן זצ"ל שהיה מחסידיו הקרובים של מרן הגאון ה"צמח צדק" מלובביץ' זצוק"ל, אך אביו היה מרן הג"ר אברהם פלמן זצוק"ל שהיה משומעי לקחו של הגר"א והשאיר אחריו חמישה כרכים של כתבי קבלה והיה רבה של סביז.
קדוש...: כבר בעריסתו אמו חבשה לו כיפה העשויה מבד של בגד ה"צמח צדק", וכל פעם שנפלה הכיפה היה מתעורר. כבר מגיל 10-9 לא הביט על בת ואישה חוץ מאמו ואף שלבוש הבנות והנשים בגרייבה היה צנוע.
היטה...: ראו בהערה הראשונה את עזרתו לאנשים מילדות. בכל חייו עשה רבות כדי לעזור לאחיו וניצל את קשריו לכך ואף סיכן את נפשו. כשהיה רבה של קהילת "מחזיקי הדת"/"עדת היראים" (חסידי בלז) בלונדון בימי מלחמת העולם הראשונה העניק אישורי רבנות ליהודים כדי להצילם מלהישלח לחזית, אף ליהודים שכלל לא היו ראויים לרבנות ואף לא הגיע כ"כ לבית-כנסת מה שהיה כרוך בסיכון רב ויכול להיחשב כתמיכה בהתחמקות משירות למען המדינה ואף נעצר ע"י שוטרים ומפקד תחנת המשטרה אמר לו שהוא יודע כי בתום ללבבו עשה זאת והזהיר אותו שלא להמשיך בכך. אך הוא המשיך לעשות זאת ולמקורביו שאמרו לו מדוע מסכן עצמו, הוא אמר שהסיכון שלו הוא ספק אך הסיכון של הנשלח לחזית הוא ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי; כשכיהן פאר כרבה של א"י בכלל ושל ירושלים בפרט ור"י "מרכז הרב" בשלטון המנדט הבריטי, החביא בביתו זמן מסוים בני משפחה מורחבת יהודית מאפגניסטן שהיה אמורים להישלח בחזרה למקום מוצאם כשאחד מבני המשפחה כבר היה בארץ כעולה מאושר אך בני משפחתו קיבלו רק אשרת תייר. חברי ה"הגנה" הצליחו להבריח את בני המשפחה מהאוטובוס והביאו אותם לביתו של הרב קוק. חיילים בריטיים חיפשו אותם בכל הסביבה ולא העלו בדעתם שהם נמצאים בבית הרב. לאחר שכבר לא הייתה כ"כ סכנה הועברו לפ"ת; כמה שבועות לפני פטירתו הגיעה אליו אישה בוכיה שאמרה לו שהקונסול האיטלקי מסרב לתת מיד ויזה לוינה לה ולבתה חולת הנפש הזקוקה להגיע שמה בדחיפות עקב מחלתה, ואומר שזה ייקח כמה ימים. הרב קם ממיטתו עם ייסוריו והצמיד לגופו בקבוק מים חמים להקל מכאביו וכך הגיע לקונסול האיטלקי שנבהל למראה הרב הראשי ועל המקום הנפיק את הויזה ;כמו כן ניצל את מעמדו כראש הרבנים לא"י וקשריו כדי להעניק אשרות עלייה (סרטיפיקטים) לבני ישיבות ות"ח כדי להעלותם לארץ והשתדל בכל מאודו למלא כל בקשה.
החכם-האשכולות: "החכם הכולל" מופיע במכתבים לראי"ה של הג"ר אברהם שמואל פינקל זצוק"ל שכתב: 'להוד כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם החכם הכולל בכל קדשי ישראל כש"ת מוהר"ר...' של מרן הג"ר דב בריש איינהורן מאמסטוב זצ"ל הי"ד שכתב: 'לכבוד הרב הגאון הגדול פ"ה פה"ד החכם הכולל חוקר אלקי דמטמרין גלין ליה... כקש"ת..."; "איש [ה]אשכולות" במופיע במכתב מרן הג"ר אברהם מרדכי אלתר (ה"אמרי אמת") מגור זצוק"ל לחסידיו בפולין שכתב באונייה בחזרתו מביקורו הראשון בא"י בתרפ"א, במכתבם לרב קוק של האדמו"רים מגור, אוסטרובצה ונובומינסק בתרפ"ו; במכתבו של מרן הג"ר יחזקאל אברמסקי שכותב בפנייה: 'לכבוד ידיד ה' ועמו הגאון הגדול המפורסם איש האשכולות פאר הדור וכו' וכו' מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א...', במכתבו של הג"ר צבי אריה יעקב מייזלש מלאסק זצוק"ל שכתב בפתיחה: 'גאון הגאונים, רב רבנים, שר התורה, כל רז לא אניס ליה, מופת הדור, איש אשכולות הצדיק וכו' כקש"ת מו"ה אברהם יצחק שליט"א קוק...'. וכן הרש"ז אוירבך אמר בדבריו שהרב קוק היה "...גדול בכל. איש האשכולות..."
כליל המעלות והטוהר: ביטוי שהשתמש בו הג"ר ירוחם הלוי לייבוביץ' זצוק"ל, המשגיח ממיר, שבראש מכתב לרב קוק כתב: 'לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א'.
גאון-הזוהר: ביום הראשון לרבנותו בזוימל (או זיימל) שבליטא הרצה על ה"רצפה" שלקח "אחד מן השרפים" שבספר ישעיהו (פרק ו') שעליו דרשו חז"ל: "רצוף פה שאמר דליטוריא על בני", והאריך בדרשתו במשך שלוש שעות; בתחילת רבנותו בזיימל חגגו בעיירה את סיום הש"ס במשך שבעה ימים ובכל יום אמר הרב אמר הדרן מיוחד במינו: שאל כל אחד היכן פתוחה הגמרא לפניו ואת כל המקורות האלו שילב יחד; לפני שעלה לא"י להתמנות לרב של יפו והמושבות, ביקר גדולים שונים, וביניהן המקובל מרן הג"ר מרדכי וויצל רוזנבלט מאשמינה זצוק"ל. הרב קוק דיבר עם ר' מרדכי גם בנסתרות ור' מרדכי התפעל כ"כ מהשגותיו הרוחניות של הרב קוק ושאלו אם זכה לגילוי אליהו. הרב קוק השיב לו שישנו גם גילוי אליהו במחשבה; היה השיב מיד ללא צורך לעיין בספר בכל שאלה ששאלוהו בכל חדרי התורה; מרן הג"ר איסר זלמן מלצר זצוק"ל, אמר למשל שהיה פונה אליו לברר עניינים קשים וכל פעם היה נראה שעכשיו למד את העניין אף שעסק בעניינים אחרים. וכן אמר הג"ר מרדכי שמואל קרול זצ"ל, רבו של כפר חסידים, שהיה בא לפני הרב לדבר עימו בסוגיות שהכין, שהרב קוק היה בקי בכל השיטות כמו למדן עכשיו; בביקור השלישי של ה"אמרי אמת" מגור בארץ בתרפ"ז, התלווה אליו גיסו הג"ר צבי חנוך הכהן לוין זצ"ל, ראב"ד בנדין. בדרך באונייה הרב מבנדין של את גיסו הרבי שאלות שונות שהוקשו לו בלימודו. היו דברים שהרבי השיב עליהם, והיו דברים שעליהם אמר שהרב קוק ישיב עליהן. במפגש עם הרב קוק לאחר חילופי דברים בין הרב לרבי, התחיל הרב מבנדין שואל את הרב את השאלות, והרב השיב על כל היטב על כולן. הרב מבנדין הוסיף לשאול את הרב שאלות בענייני קודשים וקבלה, ולאחר שחזר לפולין, אמר שהעולם אינו יודע את הגדלות של הרב קוק ושבירושלים מכהן רב בעל השגות מופלאות ביותר; בדיון בענייני ריאה בבית הרב אמר הרב לשמשו להביא ספר בכריכה כחולה מאחד המדפים ובו מופיעה השאלה שדנים בה, ובספר הזה לא עיין הרב במשך כ-40 שנים; מרנן הג"ר עובדיה הדאיה זצ"ל ואביו הג"ר שלום זצ"ל נפגשו עם הרב קוק פעמיים בפער של 20 שנים בתרס"ח ביפו ובתרפ"ח בירושלים, ובתחילת המפגש השני חזר הרב קוק על דברי ר' שלום במפגש הראשון; אמר עליו הג"ר שלמה זלמן זלזניק זצ"ל שאצל הרב קוק היה היקף גדול בכל מקצועות התורה יותר מכל גדולי התורה שהכיר בירושלים, והוא הגאון האמיתי יותר מכולם; מרן הג"ר שלמה זלמן אויירבך זצ"ל אמר שהיה היחיד בדורו שידע ללמוד אגדה וקבלה לעומקה של הלכה, וכן בדבריו על גדולתו המיוחדת של הרב קוק אמר: "...גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר..."; הרב הוטנר אמר עליו ש"כל רז לא אניס ליה" בכל חדרי התורה; מרן הגר"ש אלישוב זצוק"ל, גדול מקובלי דורו, אמר עליו שהוא כליל השלמות בגאונות (וכן בצדקות, במחשבה ובהנהגה) והוא בקי בכל שיטות הקבלה.
וכן אמר הגרא"ז שהיה יכול להמציא 50 פלפולים ברגע, אך "תורת אמת הייתה בפיהו", ואעפ"כ בהזדמנויות שונות הראה כוחו בפלפול: כשביקרו למדן חריף פלפל עימו כיאות כדי לשמח את האורח ובמקרה אחד כזה כשביקרו למדן חריף מפולין, אמר אותו למדן בצאתו מהרב שהרב הוא גדול הפלפלנים של הדור; בסעודת פורים אחת ביפו דרש שעתיים רצופות בבקיאות וחריפות בהלכה ואגדה וקבלה מראשונים ואחרונים, בקשר שבין המילים "ואחות לוטן תמנע" לפורים, לאחר שהרב משה בצלאל טודרוסוביץ זצ"ל ביקש ממנו זאת (ובין דבריו אמר שתמנע רצתה להידבק ביעקב ובניו אך דחוה והלכה להיות פילגש לאליפז בן עשיו. כעונש על כך יצא ממנה עמלק שציער לישראל והמן ימ"ש היה מזרע עמלק ימ"ש, והחטא תוקן בימי מרדכי ואסתר ב"ורבים מעמי הארץ מתיהדים". אז הרחיב הרב על קירוב וריחוק, על אברהם אבינו שנאמר בו ובשרה "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ומצד שני אמר רבי יוחנן שחטא אברהם אבינו בזה שוויתר על אנשי מלך סדום ששבה, והחזירם ולא גיירם); מרן הג"ר שלמה זמן אויירבך זצ"ל אמר שבפורים מסוים הלך עם אביו (מרן המקובל הג"ר חיים יהודה לייב אויירבך זצוק"ל שהיה ממייסדי ישיבת "שער השמים") לרב קוק וכל אחד מהרבנים שהיו שם הקשה קושיה מסוגיה בבבלי או בירושלמי והרב קוק אמר תירוץ אחד לכל הקושיות; בפורים של אחד מהשנים בירושלים כשהיו אצלו רבנים מרחבי הארץ להביא אליו משלוח מנות שחגגו פורים יום קודם, הרב קוק ביקש מכל אחד מהרבנים להקשות קושיה חמורה שעלתה לו בלימודו בגמרא או בהלכה, וכל אחד משלושים הרבנים הקשה את קושייתו. הרב קוק תירץ את כל הקושיות לפי עיקרון גאוני שחידש על המקום; בשבת שלאחר הבחירות הראשונות של הרבנים הראשיים לא"י ומועצת הרבנות הראשית באדר תרפ"א, דרשו הרבנים בביה"כ ע"ש רבן יוחנן בן זכאי, והרב קוק בתחילה דרש כשעה על יסוד המנהג שהחכם יושב ודורש והקהל עומד, אח"כ עבר לדבר על פרשת השבוע וקישר את הקמת הרבנות להקמת המשכן, ואח"כ דרש כשלושת רבעי שעה כשהוא משלב בין מאמרי ריב"ז והאמרות הקשורות להוראה ודין ומינוי דיינים ושופטים שבתלמוד ובפוסקים; לפני הלוויית הג"ר מאיר אדלר זצ"ל, מייסד ישיבת "חיי עולם", ספד לו הרב קוק בביה"כ "תפארת ישראל" ושאל את אחיין הנפטר, הג"ר יוסף-שמואל מוריה מסטרטין-ירושלים זצ"ל, באיזו משנה למד, והשיב שזו המשנה "זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה", והראי"ה הביא גם את הירושלמי והמפרשים וקישר את המשנה עם מותו הפתאומי בגיל 60 ושבהיותו בדיוק בן שישים שנה יצא מכלל כרת ועם ביה"כ ועם יום השנה של מרן הג"ר ישראל רוז'ין זצוק"ל.
יחיד-מעשיו: מדברי הרב מלצר על הרב קוק שבין השאר גם אמר עליו שהיה גדול מאוד בדבקות בה'.
חיבוריו-הילולים: אמנם היו לא מעטים שהתנגדו לדעותיו כמו שבספר "אורות" ואף מהמתייחסים אליו בהערצה כמו האדמו"רים מגור ומלובביץ', אך גדולים רבים אף תמכו בדעותיו. אמנם בין התומכים בדעותיו כמו שב"אורות" נמנים גם ממתנגדי הציונות כמו למשל מרן הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל שלמרות התנגדותו זו אף היה מתלמידיו ומקורביו וראה במשנתו של הרב קוק את "תורת ארץ ישראל", וכן מרן הג"ר שמשון אהרן פול[ו]נסקי ("הרב מטפליק") זצוק"ל שראה בדברי התורה של הרב קוק את "תורת כנסת ישראל".
הג"ר נחמן שלמה גרינשפאן זצ"ל (ר"י "עץ חיים" כשהיה באנגליה) שהיה בתחילה מתלמידי מרן הג"ר יעקב דוד וולובסקי (רידב"ז) זצוק"ל וממתנגדי דרכו של הראי"ה, הפך למעריץ גדול ביותר של הרב קוק ותומך נלהב בדרכו לאחר פגישתם בלונדון, והוא פרסם מאמר ביקורת שמשבח את הספר "אורות" בירחון "שערי ציון", גיליון שבט-אדר תרפ"א. בתוך מאמר זה כתב בין השאר: "...הספר הנשגב "אורות" של הגאון הדגול מרבבה מוהרא"י הכהן קוק שליט"א, אשר כל מאמריו וספריו מלאים כל טוב ממיטב הגיוני היהדות הנבואית, והממלאים את לב כל איש יהודי הנאמן למסורת אבות שירה ופיוט, תקווה נחמה, ואהבה רבה לסגולות העם וקדשיו, אם רק נקראים הם ברצינות ובעיון הראוי... קראתי ושניתי את ספר 'אורות' מתחילתו ועד סופו ומצאתיו לספר יקר הערך המכיל אוצר גדול של רעיונות עמוקים קדושים ונשגבים לכל ענפי המחשבה הישראלית..."; עוד מתומכי משנתו של הרב: הג"ר בן ציון כ"ץ מבורשוב זצ"ל שהשווה את הרב קוק לרמ"ע מפאנו זצוק"ל זיע"א; האדמו"רים מבית רוז'ין: מרן הג"ר ישראל פרידמן מצ'ורטקוב זצוק"ל שקנה את הספר במאה כתרים מהרצי"ה בווינה, מרן הג"ר ישראל פרידמן מהוסיאטין זצוק"ל; הג"ר שלמה חיים פרידמן מסדיגורה, והג"ר משה פרידמן מבויאן-קראקא זצ"ל הי"ד (ר"י מהוסיאטין ורש"ח מסדיגורה היו ציוניים), מרן הג"ר משה יחיאל הלוי אפשטיין מאוז'רוב-חנצ'ין זצ"ל שאמר על "אורות": "מה נטפלו לספר... הלא יש שם דברים נפלאים!"; הגרא"ז מלצר שבמכתב עידוד להוצאת ספרי הרב קוק בעשור לפטירתו שניתנה כהסכמה להוצאת אחד מהספרים כתב: "...וראוי להתחזק ולעשות רצון צדיק, לגמור להוציא לאור את כל ספריו הגדולים..."; הג"ר יוסף אליהו הנקין זצ"ל, תלמיד מובהק לרב מלצר, גם הוא תמך בדרכו של הרב קוק ואמר לאברך שלמד עימו בשנתו האחרונה לחיי הרב הנקין שהרב קוק שהיה קדוש ופלאי שבד"כ הסכים עם דעתו של הרב קוק והוא צדק בעניין הציונות (אמנם הרב הנקין התנגד למדינה כי סבר שדעת הרב קוק נגד מדינה שהוקמה בדרך מלחמה אך זה גם נגד רבו המובהק וגם נגד תלמידי הרב קוק שתמכו במדינה); מרן הג"ר יחזקאל ליבשיץ זצוק"ל, מחבר "המדרש והמעשה" עה"ת ומגדולי רבני פולין, כתב למרן הרצי"ה: "זה לא כבר קבלתי לשמחת לבבי את הקונטרס "אורות" של כ' אביו הכהן הגדול שליט"א והוא כלו מחמדים ואשר לא פללתי ראיתי בו: את הערך הגדול שמעריך כ' אביו את התקופה הנכחית כתקופת תחי' אמיתית..."; מרן הג"ר דוד שפרבר זצ"ל, מגדולי הפוסקים (חיבר שו"ת "אפרקסתא דעניא") ומראשי אגו"י ברומניה ולאחר עלותו ירושלימה מחברי מועגה"ת שלה, כתב לרב קוק: "... ויואל לשלוח לי את חיבורי הטהרה ודברות קדשו... כאשר טעמתי מיערות דבשו ונופת קדשו ותאורנה עיני, כי נפתחו ארובות חכמתו ואראה אור האמת כי יהל, וכהקיר בור מימיה הקרו שביבי נוגה עומק תבונתו המאירים מחשכי תבל, והמה מרפא לנפש מתהפוכות הדורות ובלהות הזמן...'; מרן הג"ר יהושע בוימל זצ"ל (הוסמך לרבנות בגיל 13), מחבר "עמק הלכה", כותב למרן הרב זצ"ל: "...את ספריו היקרים אורות התשובה וחבש פאר קבלתי וברכתי עליהם ברכת הנהנין.. ויהי רעוא שיאריך ימים על ממלכתו ויוציא לאור את שאר מעשי אצבעותיו.. הנני לוטה פה דאלאר אמעריקאי אחד ואבקש לפניו מאוד שישלח לי את שאר ספריו, ויתר אין ביכולתינו, ומאוד חשקה נפשי לראות בתפארת שאר ספריו"; מרן הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל, מחבר שו"ת "אגרות משה" ור"י "תפארת ירושלים בניו-יורק, היה חסיד של הרב קוק ואמר שלא מבין מה רצו מתנגדיו כי מצא בספריו דברים גדולים, כפי שסיפר תלמידו המובהק, הרב ניסן אלפרט שליט"א; הג"ר גדליה אייזמן זצ"ל, המשגיח בישיבת "קול תורה" במשך שנים רבות, היה מעריץ גדול של הרב קוק ובנו ושל משנתו של הרב קוק, והוא שלח לרצי"ה מכתב בתרצ"ה בלומדו בישיבת "כנסת בית יצחק" בקמניץ שבו מודה לרצי"ה על שליחת ספרים של אביו ומתייחס למשנת הראי"ה באופן כללי ודן בדברים מסוימים, ובו כותב בין השאר: '...כמה יש לי הדל להכיר טובה בכל ישות נפשי אל הוד רום מעלת הדר"ג שליט"א, בעד פתיחת לי פתחו של אולם לחדור, כפי רוח בינתי החלושה, לתוך עמקי תורת כ"ק אביו מרן זצ"ל, ע"י ספריו הקדושים... אבל מה שעשה עלי רושם כביר, ושהיה לי כמדומה תועלת רב בע"ה, מתוך עיון שטחי בספריו הק', הוא ההכרה שלו, כה ברורה, בפנימיות ובפנימי פנימיות, בכל העניינים שנגע, במידה כה חזקה שהוא כראיה ממש, עד למדריגה שנעלם מאיתו זצ"ל לגמרי החיצוניות והקליפה, באפיסותה ובשלילתה, לעומת עשירות וזוהר התוך והפנים... ואז הורד אלינו נשמת כ"ק אביו מרן זצ"ל, לפקוח עיניים עוורות ולאמור לאסירי החיצון צאו... יתן ד' שיחדרו מי הדעת של תורת כ"ק אביו זצ"ל, לשמחת לב כל ההוגים בה, בכל רחבי תבל, לטוב לה בשני העולמים, אמן'; הגרש"ז אוירבך שהיה ראש הישיבה של "קול תורה" שנים רבות, אמר לבעל אחייניתו, הג"ר יחיאל מיכל שטרן שליט"א, שהוא תומך בהשקפתו של הרב קוק. כמובן שכל הגדולים הציוניים תמכו במשנתו (עליהם בהמשך לגבי מה שהרב קוק ראה את האורות).
גדול-חלקו עליו: מדברי הרב הוטנר על הרב קוק.
אלופי-ישראל: מדברי מרן הג"ר שלמה אליעזר אלפנדארי (ה"סבא קדישא") זצוק"ל, במכתבו לגרי"מ חרל"פ, בעניין מחלוקת בישיבה מסוימת ובהתייחס לאחד שפגע בכבודו של הרב קוק כתב: "הגיע לאזני מפי עדים נאמנים ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב, והתבטא בבטולים כלפי הרבי קוק וגדף מערכות ישראל אלופי ישורון, תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק!... אבקשו להשתדל אצל הרבי קוק שיאחז באמצעים לכלות קוצים מכרם ה' ויקטע רגליהון ויחסום בעדם ההשפעה..."
קיים-מהללאל: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", אמרתו המפורסמת של עקביא בן מהללאל.
פני-פניו: מרן המקובל הג"ר בנציון משה יאיר וינשטוק זצ"ל, אף שתמך בדרכו של מרן הג"ר יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל, השתתף בסעודה השלישית שערך הרב קוק ואמר שפניו כפני מלאך ה' צבאות. כך אמר עליו גם מרן המקובל הג"ר יעקב יוסף מונסה זצוק"ל, מגדולי יהדות המזרח, שבשבת הגדול תרפ"ו רצה לשמוע את דרשת הרב קוק ולהסתכל עליו כי שמע על המחלוקת נגדו, וכשהגיע הרב קוק כדי לדרוש וראה את פניו של הרב קוק, אמר לפני שאפשר ללכת הביתה כי ראה את מה שצריך לראות ופניו של הרב קוק כפני מלאך אלוקים ומתנגדיו אינם צודקים כלל.
צדיק-ועניו: צדיקותו התבטאה בין השאר בהקפדתו לא לפגוע באחרים ובעזרה שהגיש לכל מי שהוא יכול היה לעזור לו ובצערו על צרות של אחרים, וכן היה חסיד שהחמיר על עצמו, אך היקל ככל האפשר על האחרים. היה ידוע גם בענוותו הגדולה שהתבטאה בין השאר בהעברתו על המידות וסיוע גם לשונאיו (ראה להלן) ולכן גם צדיקותו הייתה עצומה (וראה גם ב"היטה לאחיו שכם" לעיל).
דוגמאות לצדיקותו: הוריד כל פעם מודעת שעות קבלה שתלו מקורביו על דלת חדרו בירושלים בגלל שרבו הפונים. אמר שרב אינו אדון לעצמו אלא עבד לרבים ועבד חייב לעמוד לרשות בעליו בכל עת שזקוק לו; כששמע הרב קוק על פרעות תרפ"ט התעלף ונפל לאחור. על כך אמר מרן הג"ר יחזקאל סרנא זצ"ל שהרב קוק התעלף על מות יהודים שלא הכיר והוא, שבחורי ישיבת חברון שנרצחו היו תלמידיו, בכה מאוד אך לא התעלף; קרה שמשפחת הרב הייתה צריכה ללוות מאחרים כדי לאכול בגלל שהרב נתן את משכורתו לעניים. לפעמים הרב נתן את לעני רעב את האוכל לשבת שהכינה הרבנית; ביפו היה מקרה שחזר ממקום מסוים ברגל כי נתן כספו לעני רעב ואמר שמוטב שילך ברגל וישביע עני רעב; נתן לאישה ענייה מאוד שעון זהב מיוחד ויוקרתי מאוד שקיבל כמשכון שתמורתו תקבל כסף בגמ"ח כי לא היה לו אז כסף. מנהל הגמ"ח אמר לאישה שהוא ידאג שיאושר לה לקבל כסף אך את השעון חייבים להחזיר לרב; צעיר חולה שקיבל קצבה שבועית מהרב, פעם כשבא לא היה לרב או לשמשו כסף אך הצעיר המשיך לעמוד שם ולדרוש את שלו עד שבני המשפחה איימו עליו ש יפסיקו את התמיכה בו. הרב קוק החל לרוץ אחריו אך שמשו שראה זאת השיג את הצעיר והרב פייסו מאוד ואמר לו בחיבה שיתאזר בסבלנות ובינתיים הגיע הכסף; באמצע קיץ תרצ"א באחד הלילות לאחר שכתב מכתב לקונגרס הציוני השבעה-עשר על חילולי שבת שנעשו ע"י מוסדות וארגונים שונים, נכנס לרב שוטר עם אדם מחו"ל לא שפוי שהגיע לירושלים כדי לראותה והגיע גם לביה"כ חורבת ר' יהודה החסיד שהיה נעול וניסה לשבור את הדלת. הודיעו למשטרה ושוטר עצרו כדי להביאו לכלא. האדם בכה שיביאוהו לרב קוק כי הרב מכירו. הרב לא כעס כלל על השקר ודאג שישוחרר.
דוגמאות לחסידותו: היה מטריף עופות שנשאל עליהם מחשש לבעיית כשרות אך שילם את מחירם; כמו כן סירב לקבל כסף על שחיטת הבשר שבהשגחתו כי אז מחיר הבשר הכשר יהיה גבוה יותר; בסוכתו הגבוהה שגגה המשך לשל ביהמ"ד, הנגר היה מסדר את קני הסכך ולא את מוטות העץ שעליהם נשען הסכך, ואמר הרב שיודע את חומרת סידור המוטות, אך כשהנגר על הסולם לבו מפרפר ומפני שההלכה היא שבמעשה בקני הסכך נחשב שביצע מעשה גם במוטות, אינו רשאי להחמיר בספק סכנה על חשבון אחרים; כשאביו הגיע לתפילה הרב רץ לקראתו כבר כשראהו על סף ביהמ"ד, מקבלו בשמחה גדולה ומלווהו למקומו וכך מדי יום כמו שזו הפעם הראשונה; לא החסיר יום אחד מלימוד משניות במניין וגם לא ביוה"כ, שבת ומוצ"ש ויו"ט בשנת אבלותו על אביו ועל אימו; אף כשישבו על יד שולחנו רבנים ונכבדים, כשאביו עבר שם עמד לכבוד אביו עד שאביו ישב או יצא מהבית; כשהתעכב מלאכול את ארוחתו בגלל שקידתו בלימוד ובכתיבה, נכנסה אליו אימו והרב מיהר לעשות דבריה; כשראה שמשו שהרב לא שותה את כוס התה או החלב שהוגשה לו לאחר תפילת שחרית בגלל שקידתו בלימוד וכתיבתו והיא הוחלפה כמה פעמים כי התקררה, "איים" עליו שמשו ואמר: "אני הולך לקרוא את אימא!" אז מיהר הרב לציית ולשתות; מליל ט"ו באב לפני פטירתו, על אף ייסוריו הוסיף בלימוד גמרא בלילה בגלל התארכות הלילות, כפסק הרמ"א; התנגד שפקידי בית דינו ישמשו כעדים במקרה שלא הגיעו העדים המתוכננים בגלל שקורה שעובדי ציבור משתמשים לשימוש פרטי בדברים שהם רכוש מקום עבודתם ויש בזה חשש לגזל שפוסל לעדות; סרב לענות בשאלה הלכתית לפקיד עיריית ירושלים שבא אליו בזמן עבודתו ללא רשות האחראים כי על זמן זה משלמים לו ויש בזה חשש גזל שפוסל לעדות ואיך יסייע בידי עוברי עברה; במקרה של סידור גט בירושלים בצהריים ראה הראי"ה שאחד העדים כתב מכתב פרטי על נייר של בנק אנגלו-פלשתינה וחשש שהנייר שווה פרוטה וזה גזל הפוסל לעדות אך לא רצה לביישו. לכן האריך במנחה בתפילתו עד השקיעה כשסימן לחזן לא לחכות לו, ואז א"א להמשיך בסידור הגט אלא למחרת, ואז הזמין עדים אחרים; בסידור גט ביפו שהיה בשעות אחה"צ המאוחרות ראה הרב קוק שאחד העדים הוא פקיד בכיר שכתב מכתב פרטי בנייר רשמי של מקום עבודתו, וכדי לא לבייש את העד אמר שיתפללו מנחה כי יש מניין ולאחריה אמר שמפני שכבר שקיעה א"א לסדר את הגט אלא למחרת ובלילה התברר ששם המגורשת הוא אחר מהכתוב בגט; במקרה אחר ביפו באו איש ואישה שהציגו עצמם כזוג מתגרש ולאחר שהדיינים ראו שא"א לעשות שלום בית החלו בסידור הגט, אך בגלל שראה שעד אחד היה פקיד שייתכן שיעשה דבר כזה, אמר לחכות מספר ימים והתברר שהאיש אינו הבעל לאחר שהגיע הבעל האמתי, והאיש הראשון והאישה והעדים שיקרו; לפני אחת מתפילות המנחה לא יכול היה להתפלל כי לא היה לו כסף לשלם לכורך שהחזיר ספר שתוקנה כריכתו. לאחר שחתנו, הג"ר שלום-נתן רענן-קוק זצ"ל, נתן כסף לשלם יכול היה הרב להתחיל בתפילה; בחילול שבת של בית קפה ברחוב המלך ג'ורג' בחורף תרצ"ג לא הגיב לעשרות קנאים שצבאו על ביתו ודרשו שיבוא אתם למחות על חילול השבת, זאת כי אם היה בא אתם והיה בעליו מסרב, זה היה חילול שבת בפרהסיה כדין "בפני עשרה", וכל זאת אף שהקנאים הפיצו בוודאי ש"רבם של הציונים" סירב למחות על חילול שבת; כשהיה אצלו ת"ח זקן כבד שמיעה, חיכה לו בחוץ פקיד בריטי בכיר. הת"ח הזקן לא שמע את תשובות הרב קוק ושאל שוב והרב חזר על תשובותיו בקול רם יותר ולאט עד שהת"ח הזקן הבין ובגלל זה התאחרה הפגישה עם הפקיד הבריטי שהתרעם ע"כ. פעמיים שמשו לחש לו ע"כ והרב הגיב לו: "כבוד התורה! כבוד התורה!"
דוגמאות לענוותו: כשחזר בתרפ"ה מביקורו בארה"ב כראש המשלחת להתרמה עבור מוסדות התורה בירושלים וליטא, במקום שער הכבוד שהוקם ברחוב הראשי המוביל לבית הרב ונהרס בהוראת מושל המחוז ימ"ש בתואנה של הפרעה לתחבורה, נאלצו להקים שער כבוד בסמטה צדדית. מושל המחוז התנצל, אך הרב קוק אמר שהוא דווקא צריך להודות לו כי והוא המושל הקל מעליו בהרבה את ייסורי הכבוד לעומת מה שהיה בארה"ב; רבה של אושבסק, עיירה קטנה ברוסיה, חיכה להיכנס אל הראי"ה והרב התנצל בפניו שאינו יכול להיכנס כי יש כבר אנשים בחדרו, והרב הראשי לירושלים וא"י לא היה שקט בגלל שרב מעיירה קטנה צריך לחכות; הרב קוק התנגד להחלטת "מועצת המלך" האנגליה שכדי להבדיל בין הרב הראשי האשכנזי לא"י לספרדי, הרב קוק ייקרא 'ראש הרבנים לא"י' והרב מאיר ייקרא 'הרב הראשי לא"י', כי זה נקרא מתכבד בקלון חברו ואינו רוצה לקבל תואר חשוב יותר מעמיתו (למעשה אין שני התארים זהים, כי תוארו של הרב הראשי הספרדי הוא "הראשון לציון והרב הראשי הספרדי..." ולכן לא ברור מדוע סברו ב"מועצת המלך" שלשניהם תואר זהה); במכתבו של הג"ר אהרן הכהן ("עבודת הקרבנות") זצ"ל, חתנו של מרן הג"ר ישראל מאיר הכהן קגן (ה"חפץ חיים") זצוק"ל, שבו תוקף את מעשי הקנאים ודבריהם נגד הרב קוק כתב בין דבריו על הרב קוק: '...האי גאון וצדיק חסיד ועניו נשיא ארעא קדישא מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א...' וכן כותב שחמיו מוקיר ומחבב מאוד את הרב קוק ודחה בבוז את מכתבי השטנה נגדו שהגיעו אליו; בהספדו של הג"ר אריה לוין זצ"ל ("הצדיק הירושמי") על רבו הרב קוק, אמר בין הדברים כך: "צדקתו וחסידותו ופרישותו, לו דומיה תהילה. לא הכיר בצורתא דזוזי כלל. היה מסור בכל רמ"ח אבריו לאהבת המקום, לאהבת ישראל ולארץ ישראל, לקרב את ישראל לאביהם שבשמים... ענוותן מאוד, מהנעלבים והסולחים אף לאלו שהעציבו את רוחו הטהורה... היה מתפלל בכל יום עליהם שלא ייענשו חלילה בסיבתו וסולח להם".
סיני-כאחד: ראו לעיל על "גאון בכל חלק התורה...". כאן אוסיף את דברי הג"ר אליעזר סילבר זצ"ל (נשיא אגדות הרבנים של ארה"ב וקנדה ורבה של קהילת סינסנטי) על הראי"ה: 'עוד מנעוריו בליטא (למעשה לטביה - י"ק) היה הראי"ה קוק ז"ל מפורסם כגאון וצדיק נפלא... חיבוריו עמוקים ומלאים בבקיאות בכל הש"ס. סברותיו ישרות ועמוקות בכל המקצועות...'
בכל-מיוחד: בין דבריו של הרב אוירבך על הרב קוק אמר: "הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו..."
האיר-הקדושה: במכתב מרן הג"ר ברוך דוב לייבוביץ (ה"ברכת שמואל" ור"י "כנסת בית יצחק") זצוק"ל לרב קוק במחלתו האחרונה כתב לו בין השאר: 'העליון ית"ש יאריך ימיו ושנותיו על ממלכתו להאיר עין ישראל בתורתו הקדושה...'.
בדומה כתב מרן הג"ר חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל במכתב לרב קוק: "...יפוצו מעינותיו הטהורות היוצאות מקודהק"ד... ויאציל מאורו המבהיק והבהיר... יגדל שמו ותרבה השפעתו על כל שדרות עמנו..."
חוץ-אישה: מרן הג"ר יעקב משה חרל"פ זצ"ל אמר שמגיל 10-9 לא הביט על אישה (חוץ מהקרובות ביותר; כשלמד בוולוז'ין נזהר מלהביט בפני בעלת הבית כשנתנה לו מזונו. מפני שהיה יפה תואר ובעה"ב רצתה לדבר עימו, העלתה לו את המחיר ולא לחבריו, אך הוא סירב להתווכח אף לאחר כמה העלאות ובתשובה לחבריו אמר ש"אל תרבה שיחה עם האישה" חשוב לא פחות מהכסף (בגרסה אחרת העלתה לכולם בחצי רובל. הוא שילם מיד, וכשהשאר סירבו אמרה שהעילוי שילם מיד. הם התלוננו אליו שגורם להם הפסד והשיב כתשובה הנ"ל); היה משיב בעצימת עיניים לשאלות הנשים שבאו אליו; מרן הג"ר יצחק אריאלי זצ"ל, מגדולי תלמידיו והמשגיח ב"מרכז הרב", למד בחברותא עימו כמה שעות ביום במשך יותר משלוש שנים, והעיד שבשנים האלו לא ראה צורת אישה ואף שהסתובבו הרבה נשים בבית; בהופעה מלכותית שאליה הוזמנו הראי"ה שאליו התלווה הגבאי ר' לייביש זצ"ל, והרב זוננפלד שאליו התלווה הגבאי ר' מנחם מנדל בריכטה זצ"ל, הוזמנה זמרת כשהרבנים לא ידעו על כך מראש. מפני כבוד המלכות הרב זוננפלד תחב את אצבעותיו ואוזניו והרכין ראשו כלפי מטה, אך הרב קוק מיד ברח משם כל עוד נפשו בו.
קדוש-עולם: קדושתו התבטאה בין השאר בשמירת העיניים (ראו ההערה הקודמת), בהיותו דמות שלא ידע צורת מטבע (ראו בהמשך), בהיותו פועל ישועות (ראו להלן) ובמופתים שעשה הקב"ה בזכות קדושתו. צדיקותו התבטאה במידותיו המופלאות ובהקפדתו במצוות בין אדם לחברו שהייתה חלק מדקדוקו בכל המצוות, ועליה ראה לעיל על "צדיק וחסיד ועניו".
כשהירדנים שלטו בהר הזיתים חוללו מרבית מצבות הקברים בבית הקברות היהודי שבהר. כל המצבות בסביבת קבר הרב קוק נותצו, אך את מצבתו לא הצליחו לנתץ. הם ניסו כמה פעמים, אך כל פעם קרתה להם תקלה; אחד מראשי אגו"י בירושלים שלח מכתבי שטנה נגדו לחו"ל. הרב קוק אמר שהארץ תקיאו והוא ימות באדמה טמאה. לאחר שנים בשובו משליחות בעבור אגו"י בחו"ל הורעה בריאותו באונייה שהוחזרה בגלל זה לאיטליה. הנ"ל התפגר בבית חולים של מנזר תחת צלב תלוי בקיר. כשהוחזרה גופתו לארץ בקושי הצילוהו שרצה להשליחה לים מפחד הידבקות במחלה. גופתו הייתה מאובקת באבקה לשימור הגוף מריקבון; בחור ישיבה שנסע באוטובוס עם בחורי ישיבה לנופש בצפון, דיבר אישית נגד הרב קוק ולא עזרו ניסיונם של שאר הבחורים להשתיקו. בדרך עצרו להתרענן בכינרת בגלל החום והנסיעה המעייפת בתנאים של אז. אותו בחור שדיבר נגד הרב קוק, מיד בכניסתו למים נסחף עם הגלים וטבע למוות; אחת מבנות משפחת רקובר שהלכו ברחוב שטראוס נבהלה מכלב גדול וברחה לכיוון הכביש ונפלה. בדיוק באותו זמן עברה מונית עם הרב קוק בתוכה בדרכו לשיעור, והמונית עברה מעליה אך לא פגעה בה כלל; בסידור גט שהגיע מניו-יורק בעבור אישה מפ"ת כשהיה רב ביפו, הפסיק את קריאת הגט ואמר שרק למחרת יסדרו, והתברר ששם המתגרשת שניתן שגוי והיה צריך לשלוח גט חדש מניו יורק עם השם המדויק והנכון; בתרפ"ז היו שתי רעידות אדמה בהפרש כמה ימים. בראשונה שהיית חזקה מאוד ונהרגו כ-150 נפשות, הרב למד בחדרו באותו זמן ולאחריה הביט דרך החלון ושב ללימודו מיד. השנייה הייתה כשהיו בתפילת עמידה ב"מרכז הרב" והרב המשיך בתפילתו בלי להפסיק כלל; אדם בא לפני הרב טען ושאלו האם הוא יכול להגר לאמריקה כדי לנסות להתפרנס יותר בכבוד כש-25 שנים הוא עסק בניכוש עשבים בשטחים לפרדסים, בנטיעות, בסיקול אבנים ובחפירות לבניין בתים ומשתכר מזה בקושי למחיית ביתו? לאחר מספר דקות שבו הרהר הרב, הורה לאותו אדם לשבת על כסאו ומיד כשהתיישב על כסא הרב צנח ראשו על השולחן ונרדם וחלם חלום שבו הוא נפטר ונשמתו עומדת בפני בי"ד של מעלה והוא רואה מלאכים מעמיסים את עוונותיו על כף אחת של מאזניים עד שהגיעה הכף כמעט לארץ ועל הכף השנייה מעמיסים רגבי עפר, אבנים, סלעים וחול שפינה בעבודתו באדמת הארץ, וכף הזכויות חסרה מעט כדי להכריע את כף העוונות. לאחר שהאיש סיפר את חלומו לרב, ענה לו הרב שבחלום קיבל את התשובה לשאלתו; באחר מביקורי הרבי מגור בארץ שלח את בנו, ר' שמחה בונים, לרב קוק, אך הרב קוק התפלל. ר' שמחה בונים הביט לחדר הרב שדלתה לא הייתה סגורה לגמרי וראה את הרב עם טלית ותפילין בפישוט ידיים ורגליים על הארץ, ואביו אמר: "הרב קוק - כל חייו הוא בבחינת פישוט ידיים ורגליים בבית המקדש"; כן אמר הרבי מגור לרצי"ה שאביו הוא "כולו קדושה"; הג"ר שלמה זלמן זלזניק זצ"ל, ר"י "עץ חיים", היה צריך בערב שבת אחד אחרי הצהריים את הרב קוק לסידור עניין מסוים לישיבתו. הרב זלזניק היטה אזנו לחור מנעול חדר הרב כדי לדעת אם הרב קוק באמצע לימודו ואין להפריעו. הוא שמע את הרב לומד פרק בתנ"ך בהטעמה מרובה ובהתרגשות וחוזר על כל פסוק כמה פעמים כשההטעמה וההתרגשות עולים. הרב זלזניק אמר שמעולם לא שמע לימוד תנ"ך כזה וש"כאן הוא נתגלה לפני כאחד קדמון, שלא מהעולם שלנו... מי שמסוגל ללמוד כך פרק תנ"ך, לא רק שאסור לדבר בו סרה, אלא שאסור גם להרהר אחריו. לא לנו למדוד דרכיו בקנה מידה רגיל, כי גבוה ונשגב הוא מכולנו"; הרב אוירבך סיפר שהיה אף מקרה של קנאי שרצה לצעוק על הרב קוק, אך לפני שנכנס אל הרב קוק, שמע אותו לומד פרק בתנ"ך, ונדהם מאיך שהרב קוק לומד והבין שאין להתווכח עימו; הרב מלצר אמר בין הספדיו על הרב קוק שבשנתיים האחרונות לחייו הם היו הרבה ביחד יותר מלפני כן וש"אז ניתנה לי הזדמנות לראות איך נראה פרצופו של אדם שאין לו רגע בלי קדושה"; הג"ר יוסף אלהו הנקין זצ"ל אמר עליו שהיה "קדוש ופלאי וגדול שבגדולים"; הג"ר ישעיה חשין זצ"ל שהיה בהשקפה חרדית אמר על הרב קוק לאחר שראהו שהשכינה שורה עליו; מרן הג"ר מנכין הנכין ה[יי]לפרין זצוק"ל בפנייה במכתב לרב קוק כותב בין השאר "צדיק יסוד עולם" ו"כבוד קדושתו מי יספר"; כמו כן הרב אוירבך אמר בין דבריו על הרב קוק שהוא היה קדוש עליון.
סנגורם-מכולם: הסתכל על החיוב שבמסירות נפשם של החלוצים על ההתיישבות בארץ ועל השפה ושיבח אותם על כך, והיה עימם ביחסים טובים. עם זאת לא נמנע מלומר להם מילים קשות בהזדמנויות שונות על חילולי השבת ואכילת נבלות וטרפות ועל התנגודתם האנטי דתית ודבריהם נגד התורה וגם פעל נגד דברים כמו חילול שבת, ובין השאר כתב במכתב שנשלח לעורך עתון ה"איזראליט" והוא אגרת קמ"ד מ'אגרות הראי"ה', שאהבת הארץ והשפה המנותקות מהתורה יהפכו לשנאת ישראל וא"י וזאת רואים אצל צאצאי רבים מהחלוצים החילוניים שמתנכרים לעמם ומולדתם ותומכים בשונאינו הרוצים להשמידנו וכולל אותם.
מדברי הרב קוק בעניין זה: "אהבת ישראל והעבודה של הסנגוריה, על הכלל ועל הפרטים, אינה רק עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצוע גדול בתורה וחוכמה עמוקה ורחבה." ("אורות", "אורות ישראל", פרק ד' - "אהבת ישראל", סעיף א'); "האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חופשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך". ('עולת ראי"ה', חלק ב', עמ' ו'-ז'; 'אורות' שם, סעיף ג').
הרב קוק הלך בדרכי רבי זירא שקירב ולימד זכות על בריונים שהיו שכניו שעשו מעשים רעים, כשחכמים הקפידו עליו כי דעתם הייתה שכשא"א מצד אחד לקרב ומצד שני להילחם בעוז נגד המעשים, יש רק לרחק כדי לרחק אחרים ממעשיהם ובתקווה שהרשעים יבינו בעתיד את חומרת מעשיהם, אך רבי זירא סבר אחרת, ואחרי פטירתו ראו שצדק כי הם אמרו לעצמם שאין מי שיקרבם וחזרו בתשובה בסופו של דבר, אף שעד פטירתו עשו את מעשיהם בחסות קירובו (סנהדרין ל"ז, ע"א).
רבי זירא האמין כי גם בחוטא גדול, חיוב גדול טמון בנשמתו. אם נחזקו, סופו שהוא יתגבר על כל הרשע. רבי זירא ידע לעמוד על הנקודה החיובית שקיימת גם בנפשו של הרשע, למרות כיסוייה הרבים, ולהעלותה אל ההכרה והתודעה, עד שהיה בכוחה לשנות את מהלך חייו. קירוב הרחוקים של רבי זירא נבע מהכרתו באורה האלוקית המאירה בכל אחד מישראל, גם כשמעשיו מסתירים אותה. אותה נקודה שאפילו כאשר האדם עצמו מתכחש לה היא נשארת בטהרתה. רבי זירא ידע כי סוף הטוב לנצח, אם לא נתעלם מקיומו, אם לא נדחה אותו יחד עם השלילה. הוא לא העלים את עיניו מהרע ומהרֶשע, אך ידע שהעיקר הוא הטוב, אפילו אם הוא מועט לפי שעה.
בדיון בביהמ"ד (סנהדרין שם) לימד ריש לקיש כי "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון". רבי זירא דרש יותר מזה: "רבי זירא אמר: 'מהכא: "וירח את ריח בגדיו", אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו'." - לא רק בריקים אלא אף בבוגדים בעמם ובאלוקיהם קיים ריח טוב. הוא יודע שהם בוגדים ואינו מתעלם מכך, אך מבין שהדרך לתקן עוברת בהדגשת החיוב ולא רק בהוקעת השלילה. קירוב הבריונים לא נבע מעצימת עין ומהתעלמות ממעלליהם, אלא דווקא מתוך יכולת להבחין בין צדק לרֶשע ובין צדיק לרָשע. רבי זירא התאמץ לאחוז באותה פיסת טוב קטנה, לחזקה ולשומרה שלא תאבד, מפני שהוא מאמין בכוחה לנצח. הוא הבין שרק בדרך זו יש סיכוי שהבריונים ישתנו ודחייתם תאבד את הסיכוי שיחזרו למוטב ואת הגרעין הטוב שבהם וידע גם את אזהרת התנא בסוטה דף מ"ז, ע"ב שלא לדחות בשתי ידיים כמו שדחפו אלישע לגיחזי וכן כפי שדחפו רבו של יש"ו אותו. אמנם שם אומר התנא שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת, אך בכל מקרה הוא אומר לא לדחוף בשתי ידיים, כלומר גם אם א"א לקרב בימין.
התוס' בפסחים דף קי"ג על מצוות "עזוב תעזב עמו" ב"חמור שנאך" לגבי דברי הגמרא בב"מ ל"ב, ע"ב שב"אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו" למרות שמצוות פריקה קודמת בעיקרון בגלל צער בעלי חיים, כותב: 'והשתא מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם' ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר". מדוע שנאה גמורה אינה טובה, אם זה בגלל ששונא אותו שלא לשמה בגלל "כמים הפנים לפנים...", סוף כל סוף השנאה היא מצוה אף אם מקיים אותה שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה? נראה מכאן שלבעל התוספות הזה כל ההיתר לשנוא את הרשע הוא לשנוא את המעשים הרעים שלו ולא את האדם עצמו, שהוא מורכב מטוב ורע, אומנם הוא חוטא אבל יש בו גם מעשים טובים.
זו גם הייתה דרכו של מרן הגאון רמח"ל זצוק"ל זיע"א ב"מסילת ישרים" בסוף פרט י"ט: "עוד עיקר שני יש בכוונת החסידות והוא טובת הדור... שאין הקב"ה חפץ באובדן הרשעים, אלא מצווה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם. וזה צריך שיעשה בכוונת עבודתו וגם בתפילתו בפועל, דהיינו יתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה, ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סנגוריה על הדור כולו... כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל גם הקב"ה מגדיל עליו".
כך כותב מרן הג"ר מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל ב"מאור עיניים", פרשת חוקת: "'ואהבת לרעך כמוך' פירושו כמו שאפילו יודע אדם בעצמו שיש רע בקרבו, בכל זאת אינו שונא את עצמו, כך גם את חברו, אפילו רואה רע בחברו אל ישנא אותו, כי גל לחבירו יש חלק אלקי כמוהו, ואף אם רואה רע בחברו, ישנא הרע שבו וחלק הקדוש שבו יאהבנו."
וכך כותב מרן הג"ר שניאור זלמן מלאדי זצוק"ל ב"תניא", חלק א' - "ספר של בינונים", פרק ל"ב: "וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם, שמצוה לשנואתם, מצוה לאהבת גם כן, ושניהן הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם, המחיה נפשם האלקית, וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליהם ברשעים, והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם...".
וכן הגאון ר' נחמן מברסלב זצוק"ל כתב ב'ליקוטי מוהר"ן', תורה רפ"ב: "דע כי צריך לדון כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה."
בגלל אורך התגובה יובא המשך ההערות בתגובה הבאה.
אביא כאן שיר שחיברתי על הרב קוק עם הערות, שבו מובאים מדברי גדולי ישראל עליו (ובהם רבים ממתנגדי הציונות ודעותיו כשרק המיעוט בין גדולי יהדות החרדית מכל החוגים והעדות זלזל בו) ומתכונותיו ומידותיו ובהערות מובאות הרחבה לדברים המראה את הבסיס לדברים שהובאו בשיר, דברים שכבר הובאו בתגובות קודמות:
מרן הגאון רואה האורות ראי"ה קוק זצוק"ל
עילוי בתורה ובמידות מילדות,
צאצא גם להתנגדות וגם לחסידות.
קדוש וטהור מרחם,
היטה לאחיו שכם.
חכם הכולל ואיש האשכולות,
מינקותו נועד לגדולות.
כליל המעלות והטוהר,
גאון בכל חלקי התורה כולל הזוהר.
יחיד הדור בגאונותו ובצדקתו ובמעשיו הגדולים,
חיבוריו, פרי קודש הילולים.
גדול בתורה וביראה ובחסידות מכל אשר חלקו עליו,
השיב ללא עיון בספר לכל שואליו.
אלופי ישורון ומערכות ישראל,
קיים היטב את דברי עקביא בן מהללאל.
פני מלאך אלוקים פניו,
צדיק וחסיד ועניו.
סיני ועוקר הרים כאחד,
בכל תכונה היה מיוחד.
האיר עיני ישראל בתורתו הקדושה,
חוץ מעל אימו ורעייתו לא הביט על אישה.
קדוש עליון וצדיק יסוד עולם,
סנגורם של ישראל הגדול מכולם.
לא ידע צורת מטבע,
בכל החכמות היה יודע.
אוצר כל מידה נכונה וכליל המדע והתבונה,
הנהיג את עמו במסירות ובאהבה ובאמונה.
פאר הדור ושר התורה,
חיפש את הטוב ולא את הרע.
פועל ישועות בגוף ונפש,
העביר על מידותיו כלפי מי שהטיל בו רפש.
ספרו "ראש מילין" שימש כסגולה,
היה צנוע ועדין למרות כל הגדוּלה.
ארז הלבנון ותפארת ארץ הצבי,
חכם עדיף מנביא.
הכהן הגדול מאחיו,
לא רק אחד את חייו לו חב.
היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות,
הבין את התקופה וראה את האורות.
רבה של ירושלים ומרא דארעא דישראל וראש גולת אריאל,
חש בזמנו את פעמי הגואל.
גאון הדיבור וגאון השתיקה,
הבורא שתלו בתקופתנו כתרופה למכה.
אוהב ישראל וארץ ישראל בכל מאודו,
על פועלו חייב לו העם תודות.
גדול הדור ומנהיגו בכל מובן,
אם כלל ישראל היו שומעים לו היה המשיח כבר בא ובדרך יותר טובה.
בג' באלול תרצ"ה ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים,
עד הגאולה השלמה ותחיית המתים שאליה אנו מצפים ומחכים.
בגאונות ובצדקות ובמחשבה ובהנהגה היה כליל השלמות,
עם פטירתו באה על העם יתמות.
הגדול בענקים וגאון הגאונים,
השלים את משימתו עלי אדמות לאחר 70 שנים.
הערות
עילוי-מילדות: היה עילוי גדול מילדותו, וכבר לאחר הבר-מצווה היה מתלמידיו הקרובים של מרן הג"ר ראובן הלוי לוין מדווינסק שהיה מגדולי הדור ואמר עליו שיש לו שכל התורה יותר מהרבה ת"ח זקנים. בגיל 5 פגש בו מישהו ושאלו היכן כאן בית החרושת לסיד שהיה סמוך לגרייבה. הילד אברהם יצחק קוק הראה לאדם את הדרך לבית החרושת כשהו מלווהו עד למקום. כשחזר הביתה שאלוהו היכן היה כי מאוד דאגו לו, ואברהם יצחק השיב שרק הראה ליהודי את הדרך.
צאצא...: אביו היה ממשפחת מתנגדים אך סבו או אבי סבו של אביו היה הגאון ר' יצחק כ"ץ זצוק"ל שהיה חסיד ואימו התעלפה כששמעה על מעברו לחסידות. אמו הייתה בת ר' רפאל פלמן זצ"ל שהיה מחסידיו הקרובים של מרן הגאון ה"צמח צדק" מלובביץ' זצוק"ל, אך אביו היה מרן הג"ר אברהם פלמן זצוק"ל שהיה משומעי לקחו של הגר"א והשאיר אחריו חמישה כרכים של כתבי קבלה והיה רבה של סביז.
קדוש...: כבר בעריסתו אמו חבשה לו כיפה העשויה מבד של בגד ה"צמח צדק", וכל פעם שנפלה הכיפה היה מתעורר. כבר מגיל 10-9 לא הביט על בת ואישה חוץ מאמו ואף שלבוש הבנות והנשים בגרייבה היה צנוע.
היטה...: ראו בהערה הראשונה את עזרתו לאנשים מילדות. בכל חייו עשה רבות כדי לעזור לאחיו וניצל את קשריו לכך ואף סיכן את נפשו. כשהיה רבה של קהילת "מחזיקי הדת"/"עדת היראים" (חסידי בלז) בלונדון בימי מלחמת העולם הראשונה העניק אישורי רבנות ליהודים כדי להצילם מלהישלח לחזית, אף ליהודים שכלל לא היו ראויים לרבנות ואף לא הגיע כ"כ לבית-כנסת מה שהיה כרוך בסיכון רב ויכול להיחשב כתמיכה בהתחמקות משירות למען המדינה ואף נעצר ע"י שוטרים ומפקד תחנת המשטרה אמר לו שהוא יודע כי בתום ללבבו עשה זאת והזהיר אותו שלא להמשיך בכך. אך הוא המשיך לעשות זאת ולמקורביו שאמרו לו מדוע מסכן עצמו, הוא אמר שהסיכון שלו הוא ספק אך הסיכון של הנשלח לחזית הוא ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי; כשכיהן פאר כרבה של א"י בכלל ושל ירושלים בפרט ור"י "מרכז הרב" בשלטון המנדט הבריטי, החביא בביתו זמן מסוים בני משפחה מורחבת יהודית מאפגניסטן שהיה אמורים להישלח בחזרה למקום מוצאם כשאחד מבני המשפחה כבר היה בארץ כעולה מאושר אך בני משפחתו קיבלו רק אשרת תייר. חברי ה"הגנה" הצליחו להבריח את בני המשפחה מהאוטובוס והביאו אותם לביתו של הרב קוק. חיילים בריטיים חיפשו אותם בכל הסביבה ולא העלו בדעתם שהם נמצאים בבית הרב. לאחר שכבר לא הייתה כ"כ סכנה הועברו לפ"ת; כמה שבועות לפני פטירתו הגיעה אליו אישה בוכיה שאמרה לו שהקונסול האיטלקי מסרב לתת מיד ויזה לוינה לה ולבתה חולת הנפש הזקוקה להגיע שמה בדחיפות עקב מחלתה, ואומר שזה ייקח כמה ימים. הרב קם ממיטתו עם ייסוריו והצמיד לגופו בקבוק מים חמים להקל מכאביו וכך הגיע לקונסול האיטלקי שנבהל למראה הרב הראשי ועל המקום הנפיק את הויזה ;כמו כן ניצל את מעמדו כראש הרבנים לא"י וקשריו כדי להעניק אשרות עלייה (סרטיפיקטים) לבני ישיבות ות"ח כדי להעלותם לארץ והשתדל בכל מאודו למלא כל בקשה.
החכם-האשכולות: "החכם הכולל" מופיע במכתבים לראי"ה של הג"ר אברהם שמואל פינקל זצוק"ל שכתב: 'להוד כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם החכם הכולל בכל קדשי ישראל כש"ת מוהר"ר...' של מרן הג"ר דב בריש איינהורן מאמסטוב זצ"ל הי"ד שכתב: 'לכבוד הרב הגאון הגדול פ"ה פה"ד החכם הכולל חוקר אלקי דמטמרין גלין ליה... כקש"ת..."; "איש [ה]אשכולות" במופיע במכתב מרן הג"ר אברהם מרדכי אלתר (ה"אמרי אמת") מגור זצוק"ל לחסידיו בפולין שכתב באונייה בחזרתו מביקורו הראשון בא"י בתרפ"א, במכתבם לרב קוק של האדמו"רים מגור, אוסטרובצה ונובומינסק בתרפ"ו; במכתבו של מרן הג"ר יחזקאל אברמסקי שכותב בפנייה: 'לכבוד ידיד ה' ועמו הגאון הגדול המפורסם איש האשכולות פאר הדור וכו' וכו' מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א...', במכתבו של הג"ר צבי אריה יעקב מייזלש מלאסק זצוק"ל שכתב בפתיחה: 'גאון הגאונים, רב רבנים, שר התורה, כל רז לא אניס ליה, מופת הדור, איש אשכולות הצדיק וכו' כקש"ת מו"ה אברהם יצחק שליט"א קוק...'. וכן הרש"ז אוירבך אמר בדבריו שהרב קוק היה "...גדול בכל. איש האשכולות..."
כליל המעלות והטוהר: ביטוי שהשתמש בו הג"ר ירוחם הלוי לייבוביץ' זצוק"ל, המשגיח ממיר, שבראש מכתב לרב קוק כתב: 'לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א'.
גאון-הזוהר: ביום הראשון לרבנותו בזוימל (או זיימל) שבליטא הרצה על ה"רצפה" שלקח "אחד מן השרפים" שבספר ישעיהו (פרק ו') שעליו דרשו חז"ל: "רצוף פה שאמר דליטוריא על בני", והאריך בדרשתו במשך שלוש שעות; בתחילת רבנותו בזיימל חגגו בעיירה את סיום הש"ס במשך שבעה ימים ובכל יום אמר הרב אמר הדרן מיוחד במינו: שאל כל אחד היכן פתוחה הגמרא לפניו ואת כל המקורות האלו שילב יחד; לפני שעלה לא"י להתמנות לרב של יפו והמושבות, ביקר גדולים שונים, וביניהן המקובל מרן הג"ר מרדכי וויצל רוזנבלט מאשמינה זצוק"ל. הרב קוק דיבר עם ר' מרדכי גם בנסתרות ור' מרדכי התפעל כ"כ מהשגותיו הרוחניות של הרב קוק ושאלו אם זכה לגילוי אליהו. הרב קוק השיב לו שישנו גם גילוי אליהו במחשבה; היה השיב מיד ללא צורך לעיין בספר בכל שאלה ששאלוהו בכל חדרי התורה; מרן הג"ר איסר זלמן מלצר זצוק"ל, אמר למשל שהיה פונה אליו לברר עניינים קשים וכל פעם היה נראה שעכשיו למד את העניין אף שעסק בעניינים אחרים. וכן אמר הג"ר מרדכי שמואל קרול זצ"ל, רבו של כפר חסידים, שהיה בא לפני הרב לדבר עימו בסוגיות שהכין, שהרב קוק היה בקי בכל השיטות כמו למדן עכשיו; בביקור השלישי של ה"אמרי אמת" מגור בארץ בתרפ"ז, התלווה אליו גיסו הג"ר צבי חנוך הכהן לוין זצ"ל, ראב"ד בנדין. בדרך באונייה הרב מבנדין של את גיסו הרבי שאלות שונות שהוקשו לו בלימודו. היו דברים שהרבי השיב עליהם, והיו דברים שעליהם אמר שהרב קוק ישיב עליהן. במפגש עם הרב קוק לאחר חילופי דברים בין הרב לרבי, התחיל הרב מבנדין שואל את הרב את השאלות, והרב השיב על כל היטב על כולן. הרב מבנדין הוסיף לשאול את הרב שאלות בענייני קודשים וקבלה, ולאחר שחזר לפולין, אמר שהעולם אינו יודע את הגדלות של הרב קוק ושבירושלים מכהן רב בעל השגות מופלאות ביותר; בדיון בענייני ריאה בבית הרב אמר הרב לשמשו להביא ספר בכריכה כחולה מאחד המדפים ובו מופיעה השאלה שדנים בה, ובספר הזה לא עיין הרב במשך כ-40 שנים; מרנן הג"ר עובדיה הדאיה זצ"ל ואביו הג"ר שלום זצ"ל נפגשו עם הרב קוק פעמיים בפער של 20 שנים בתרס"ח ביפו ובתרפ"ח בירושלים, ובתחילת המפגש השני חזר הרב קוק על דברי ר' שלום במפגש הראשון; אמר עליו הג"ר שלמה זלמן זלזניק זצ"ל שאצל הרב קוק היה היקף גדול בכל מקצועות התורה יותר מכל גדולי התורה שהכיר בירושלים, והוא הגאון האמיתי יותר מכולם; מרן הג"ר שלמה זלמן אויירבך זצ"ל אמר שהיה היחיד בדורו שידע ללמוד אגדה וקבלה לעומקה של הלכה, וכן בדבריו על גדולתו המיוחדת של הרב קוק אמר: "...גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר..."; הרב הוטנר אמר עליו ש"כל רז לא אניס ליה" בכל חדרי התורה; מרן הגר"ש אלישוב זצוק"ל, גדול מקובלי דורו, אמר עליו שהוא כליל השלמות בגאונות (וכן בצדקות, במחשבה ובהנהגה) והוא בקי בכל שיטות הקבלה.
וכן אמר הגרא"ז שהיה יכול להמציא 50 פלפולים ברגע, אך "תורת אמת הייתה בפיהו", ואעפ"כ בהזדמנויות שונות הראה כוחו בפלפול: כשביקרו למדן חריף פלפל עימו כיאות כדי לשמח את האורח ובמקרה אחד כזה כשביקרו למדן חריף מפולין, אמר אותו למדן בצאתו מהרב שהרב הוא גדול הפלפלנים של הדור; בסעודת פורים אחת ביפו דרש שעתיים רצופות בבקיאות וחריפות בהלכה ואגדה וקבלה מראשונים ואחרונים, בקשר שבין המילים "ואחות לוטן תמנע" לפורים, לאחר שהרב משה בצלאל טודרוסוביץ זצ"ל ביקש ממנו זאת (ובין דבריו אמר שתמנע רצתה להידבק ביעקב ובניו אך דחוה והלכה להיות פילגש לאליפז בן עשיו. כעונש על כך יצא ממנה עמלק שציער לישראל והמן ימ"ש היה מזרע עמלק ימ"ש, והחטא תוקן בימי מרדכי ואסתר ב"ורבים מעמי הארץ מתיהדים". אז הרחיב הרב על קירוב וריחוק, על אברהם אבינו שנאמר בו ובשרה "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ומצד שני אמר רבי יוחנן שחטא אברהם אבינו בזה שוויתר על אנשי מלך סדום ששבה, והחזירם ולא גיירם); מרן הג"ר שלמה זמן אויירבך זצ"ל אמר שבפורים מסוים הלך עם אביו (מרן המקובל הג"ר חיים יהודה לייב אויירבך זצוק"ל שהיה ממייסדי ישיבת "שער השמים") לרב קוק וכל אחד מהרבנים שהיו שם הקשה קושיה מסוגיה בבבלי או בירושלמי והרב קוק אמר תירוץ אחד לכל הקושיות; בפורים של אחד מהשנים בירושלים כשהיו אצלו רבנים מרחבי הארץ להביא אליו משלוח מנות שחגגו פורים יום קודם, הרב קוק ביקש מכל אחד מהרבנים להקשות קושיה חמורה שעלתה לו בלימודו בגמרא או בהלכה, וכל אחד משלושים הרבנים הקשה את קושייתו. הרב קוק תירץ את כל הקושיות לפי עיקרון גאוני שחידש על המקום; בשבת שלאחר הבחירות הראשונות של הרבנים הראשיים לא"י ומועצת הרבנות הראשית באדר תרפ"א, דרשו הרבנים בביה"כ ע"ש רבן יוחנן בן זכאי, והרב קוק בתחילה דרש כשעה על יסוד המנהג שהחכם יושב ודורש והקהל עומד, אח"כ עבר לדבר על פרשת השבוע וקישר את הקמת הרבנות להקמת המשכן, ואח"כ דרש כשלושת רבעי שעה כשהוא משלב בין מאמרי ריב"ז והאמרות הקשורות להוראה ודין ומינוי דיינים ושופטים שבתלמוד ובפוסקים; לפני הלוויית הג"ר מאיר אדלר זצ"ל, מייסד ישיבת "חיי עולם", ספד לו הרב קוק בביה"כ "תפארת ישראל" ושאל את אחיין הנפטר, הג"ר יוסף-שמואל מוריה מסטרטין-ירושלים זצ"ל, באיזו משנה למד, והשיב שזו המשנה "זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה", והראי"ה הביא גם את הירושלמי והמפרשים וקישר את המשנה עם מותו הפתאומי בגיל 60 ושבהיותו בדיוק בן שישים שנה יצא מכלל כרת ועם ביה"כ ועם יום השנה של מרן הג"ר ישראל רוז'ין זצוק"ל.
יחיד-מעשיו: מדברי הרב מלצר על הרב קוק שבין השאר גם אמר עליו שהיה גדול מאוד בדבקות בה'.
חיבוריו-הילולים: אמנם היו לא מעטים שהתנגדו לדעותיו כמו שבספר "אורות" ואף מהמתייחסים אליו בהערצה כמו האדמו"רים מגור ומלובביץ', אך גדולים רבים אף תמכו בדעותיו. אמנם בין התומכים בדעותיו כמו שב"אורות" נמנים גם ממתנגדי הציונות כמו למשל מרן הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל שלמרות התנגדותו זו אף היה מתלמידיו ומקורביו וראה במשנתו של הרב קוק את "תורת ארץ ישראל", וכן מרן הג"ר שמשון אהרן פול[ו]נסקי ("הרב מטפליק") זצוק"ל שראה בדברי התורה של הרב קוק את "תורת כנסת ישראל".
הג"ר נחמן שלמה גרינשפאן זצ"ל (ר"י "עץ חיים" כשהיה באנגליה) שהיה בתחילה מתלמידי מרן הג"ר יעקב דוד וולובסקי (רידב"ז) זצוק"ל וממתנגדי דרכו של הראי"ה, הפך למעריץ גדול ביותר של הרב קוק ותומך נלהב בדרכו לאחר פגישתם בלונדון, והוא פרסם מאמר ביקורת שמשבח את הספר "אורות" בירחון "שערי ציון", גיליון שבט-אדר תרפ"א. בתוך מאמר זה כתב בין השאר: "...הספר הנשגב "אורות" של הגאון הדגול מרבבה מוהרא"י הכהן קוק שליט"א, אשר כל מאמריו וספריו מלאים כל טוב ממיטב הגיוני היהדות הנבואית, והממלאים את לב כל איש יהודי הנאמן למסורת אבות שירה ופיוט, תקווה נחמה, ואהבה רבה לסגולות העם וקדשיו, אם רק נקראים הם ברצינות ובעיון הראוי... קראתי ושניתי את ספר 'אורות' מתחילתו ועד סופו ומצאתיו לספר יקר הערך המכיל אוצר גדול של רעיונות עמוקים קדושים ונשגבים לכל ענפי המחשבה הישראלית..."; עוד מתומכי משנתו של הרב: הג"ר בן ציון כ"ץ מבורשוב זצ"ל שהשווה את הרב קוק לרמ"ע מפאנו זצוק"ל זיע"א; האדמו"רים מבית רוז'ין: מרן הג"ר ישראל פרידמן מצ'ורטקוב זצוק"ל שקנה את הספר במאה כתרים מהרצי"ה בווינה, מרן הג"ר ישראל פרידמן מהוסיאטין זצוק"ל; הג"ר שלמה חיים פרידמן מסדיגורה, והג"ר משה פרידמן מבויאן-קראקא זצ"ל הי"ד (ר"י מהוסיאטין ורש"ח מסדיגורה היו ציוניים), מרן הג"ר משה יחיאל הלוי אפשטיין מאוז'רוב-חנצ'ין זצ"ל שאמר על "אורות": "מה נטפלו לספר... הלא יש שם דברים נפלאים!"; הגרא"ז מלצר שבמכתב עידוד להוצאת ספרי הרב קוק בעשור לפטירתו שניתנה כהסכמה להוצאת אחד מהספרים כתב: "...וראוי להתחזק ולעשות רצון צדיק, לגמור להוציא לאור את כל ספריו הגדולים..."; הג"ר יוסף אליהו הנקין זצ"ל, תלמיד מובהק לרב מלצר, גם הוא תמך בדרכו של הרב קוק ואמר לאברך שלמד עימו בשנתו האחרונה לחיי הרב הנקין שהרב קוק שהיה קדוש ופלאי שבד"כ הסכים עם דעתו של הרב קוק והוא צדק בעניין הציונות (אמנם הרב הנקין התנגד למדינה כי סבר שדעת הרב קוק נגד מדינה שהוקמה בדרך מלחמה אך זה גם נגד רבו המובהק וגם נגד תלמידי הרב קוק שתמכו במדינה); מרן הג"ר יחזקאל ליבשיץ זצוק"ל, מחבר "המדרש והמעשה" עה"ת ומגדולי רבני פולין, כתב למרן הרצי"ה: "זה לא כבר קבלתי לשמחת לבבי את הקונטרס "אורות" של כ' אביו הכהן הגדול שליט"א והוא כלו מחמדים ואשר לא פללתי ראיתי בו: את הערך הגדול שמעריך כ' אביו את התקופה הנכחית כתקופת תחי' אמיתית..."; מרן הג"ר דוד שפרבר זצ"ל, מגדולי הפוסקים (חיבר שו"ת "אפרקסתא דעניא") ומראשי אגו"י ברומניה ולאחר עלותו ירושלימה מחברי מועגה"ת שלה, כתב לרב קוק: "... ויואל לשלוח לי את חיבורי הטהרה ודברות קדשו... כאשר טעמתי מיערות דבשו ונופת קדשו ותאורנה עיני, כי נפתחו ארובות חכמתו ואראה אור האמת כי יהל, וכהקיר בור מימיה הקרו שביבי נוגה עומק תבונתו המאירים מחשכי תבל, והמה מרפא לנפש מתהפוכות הדורות ובלהות הזמן...'; מרן הג"ר יהושע בוימל זצ"ל (הוסמך לרבנות בגיל 13), מחבר "עמק הלכה", כותב למרן הרב זצ"ל: "...את ספריו היקרים אורות התשובה וחבש פאר קבלתי וברכתי עליהם ברכת הנהנין.. ויהי רעוא שיאריך ימים על ממלכתו ויוציא לאור את שאר מעשי אצבעותיו.. הנני לוטה פה דאלאר אמעריקאי אחד ואבקש לפניו מאוד שישלח לי את שאר ספריו, ויתר אין ביכולתינו, ומאוד חשקה נפשי לראות בתפארת שאר ספריו"; מרן הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל, מחבר שו"ת "אגרות משה" ור"י "תפארת ירושלים בניו-יורק, היה חסיד של הרב קוק ואמר שלא מבין מה רצו מתנגדיו כי מצא בספריו דברים גדולים, כפי שסיפר תלמידו המובהק, הרב ניסן אלפרט שליט"א; הג"ר גדליה אייזמן זצ"ל, המשגיח בישיבת "קול תורה" במשך שנים רבות, היה מעריץ גדול של הרב קוק ובנו ושל משנתו של הרב קוק, והוא שלח לרצי"ה מכתב בתרצ"ה בלומדו בישיבת "כנסת בית יצחק" בקמניץ שבו מודה לרצי"ה על שליחת ספרים של אביו ומתייחס למשנת הראי"ה באופן כללי ודן בדברים מסוימים, ובו כותב בין השאר: '...כמה יש לי הדל להכיר טובה בכל ישות נפשי אל הוד רום מעלת הדר"ג שליט"א, בעד פתיחת לי פתחו של אולם לחדור, כפי רוח בינתי החלושה, לתוך עמקי תורת כ"ק אביו מרן זצ"ל, ע"י ספריו הקדושים... אבל מה שעשה עלי רושם כביר, ושהיה לי כמדומה תועלת רב בע"ה, מתוך עיון שטחי בספריו הק', הוא ההכרה שלו, כה ברורה, בפנימיות ובפנימי פנימיות, בכל העניינים שנגע, במידה כה חזקה שהוא כראיה ממש, עד למדריגה שנעלם מאיתו זצ"ל לגמרי החיצוניות והקליפה, באפיסותה ובשלילתה, לעומת עשירות וזוהר התוך והפנים... ואז הורד אלינו נשמת כ"ק אביו מרן זצ"ל, לפקוח עיניים עוורות ולאמור לאסירי החיצון צאו... יתן ד' שיחדרו מי הדעת של תורת כ"ק אביו זצ"ל, לשמחת לב כל ההוגים בה, בכל רחבי תבל, לטוב לה בשני העולמים, אמן'; הגרש"ז אוירבך שהיה ראש הישיבה של "קול תורה" שנים רבות, אמר לבעל אחייניתו, הג"ר יחיאל מיכל שטרן שליט"א, שהוא תומך בהשקפתו של הרב קוק. כמובן שכל הגדולים הציוניים תמכו במשנתו (עליהם בהמשך לגבי מה שהרב קוק ראה את האורות).
גדול-חלקו עליו: מדברי הרב הוטנר על הרב קוק.
אלופי-ישראל: מדברי מרן הג"ר שלמה אליעזר אלפנדארי (ה"סבא קדישא") זצוק"ל, במכתבו לגרי"מ חרל"פ, בעניין מחלוקת בישיבה מסוימת ובהתייחס לאחד שפגע בכבודו של הרב קוק כתב: "הגיע לאזני מפי עדים נאמנים ש... פער פיו מבלי חוק ושחץ עם הרב, והתבטא בבטולים כלפי הרבי קוק וגדף מערכות ישראל אלופי ישורון, תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק!... אבקשו להשתדל אצל הרבי קוק שיאחז באמצעים לכלות קוצים מכרם ה' ויקטע רגליהון ויחסום בעדם ההשפעה..."
קיים-מהללאל: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", אמרתו המפורסמת של עקביא בן מהללאל.
פני-פניו: מרן המקובל הג"ר בנציון משה יאיר וינשטוק זצ"ל, אף שתמך בדרכו של מרן הג"ר יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל, השתתף בסעודה השלישית שערך הרב קוק ואמר שפניו כפני מלאך ה' צבאות. כך אמר עליו גם מרן המקובל הג"ר יעקב יוסף מונסה זצוק"ל, מגדולי יהדות המזרח, שבשבת הגדול תרפ"ו רצה לשמוע את דרשת הרב קוק ולהסתכל עליו כי שמע על המחלוקת נגדו, וכשהגיע הרב קוק כדי לדרוש וראה את פניו של הרב קוק, אמר לפני שאפשר ללכת הביתה כי ראה את מה שצריך לראות ופניו של הרב קוק כפני מלאך אלוקים ומתנגדיו אינם צודקים כלל.
צדיק-ועניו: צדיקותו התבטאה בין השאר בהקפדתו לא לפגוע באחרים ובעזרה שהגיש לכל מי שהוא יכול היה לעזור לו ובצערו על צרות של אחרים, וכן היה חסיד שהחמיר על עצמו, אך היקל ככל האפשר על האחרים. היה ידוע גם בענוותו הגדולה שהתבטאה בין השאר בהעברתו על המידות וסיוע גם לשונאיו (ראה להלן) ולכן גם צדיקותו הייתה עצומה (וראה גם ב"היטה לאחיו שכם" לעיל).
דוגמאות לצדיקותו: הוריד כל פעם מודעת שעות קבלה שתלו מקורביו על דלת חדרו בירושלים בגלל שרבו הפונים. אמר שרב אינו אדון לעצמו אלא עבד לרבים ועבד חייב לעמוד לרשות בעליו בכל עת שזקוק לו; כששמע הרב קוק על פרעות תרפ"ט התעלף ונפל לאחור. על כך אמר מרן הג"ר יחזקאל סרנא זצ"ל שהרב קוק התעלף על מות יהודים שלא הכיר והוא, שבחורי ישיבת חברון שנרצחו היו תלמידיו, בכה מאוד אך לא התעלף; קרה שמשפחת הרב הייתה צריכה ללוות מאחרים כדי לאכול בגלל שהרב נתן את משכורתו לעניים. לפעמים הרב נתן את לעני רעב את האוכל לשבת שהכינה הרבנית; ביפו היה מקרה שחזר ממקום מסוים ברגל כי נתן כספו לעני רעב ואמר שמוטב שילך ברגל וישביע עני רעב; נתן לאישה ענייה מאוד שעון זהב מיוחד ויוקרתי מאוד שקיבל כמשכון שתמורתו תקבל כסף בגמ"ח כי לא היה לו אז כסף. מנהל הגמ"ח אמר לאישה שהוא ידאג שיאושר לה לקבל כסף אך את השעון חייבים להחזיר לרב; צעיר חולה שקיבל קצבה שבועית מהרב, פעם כשבא לא היה לרב או לשמשו כסף אך הצעיר המשיך לעמוד שם ולדרוש את שלו עד שבני המשפחה איימו עליו ש יפסיקו את התמיכה בו. הרב קוק החל לרוץ אחריו אך שמשו שראה זאת השיג את הצעיר והרב פייסו מאוד ואמר לו בחיבה שיתאזר בסבלנות ובינתיים הגיע הכסף; באמצע קיץ תרצ"א באחד הלילות לאחר שכתב מכתב לקונגרס הציוני השבעה-עשר על חילולי שבת שנעשו ע"י מוסדות וארגונים שונים, נכנס לרב שוטר עם אדם מחו"ל לא שפוי שהגיע לירושלים כדי לראותה והגיע גם לביה"כ חורבת ר' יהודה החסיד שהיה נעול וניסה לשבור את הדלת. הודיעו למשטרה ושוטר עצרו כדי להביאו לכלא. האדם בכה שיביאוהו לרב קוק כי הרב מכירו. הרב לא כעס כלל על השקר ודאג שישוחרר.
דוגמאות לחסידותו: היה מטריף עופות שנשאל עליהם מחשש לבעיית כשרות אך שילם את מחירם; כמו כן סירב לקבל כסף על שחיטת הבשר שבהשגחתו כי אז מחיר הבשר הכשר יהיה גבוה יותר; בסוכתו הגבוהה שגגה המשך לשל ביהמ"ד, הנגר היה מסדר את קני הסכך ולא את מוטות העץ שעליהם נשען הסכך, ואמר הרב שיודע את חומרת סידור המוטות, אך כשהנגר על הסולם לבו מפרפר ומפני שההלכה היא שבמעשה בקני הסכך נחשב שביצע מעשה גם במוטות, אינו רשאי להחמיר בספק סכנה על חשבון אחרים; כשאביו הגיע לתפילה הרב רץ לקראתו כבר כשראהו על סף ביהמ"ד, מקבלו בשמחה גדולה ומלווהו למקומו וכך מדי יום כמו שזו הפעם הראשונה; לא החסיר יום אחד מלימוד משניות במניין וגם לא ביוה"כ, שבת ומוצ"ש ויו"ט בשנת אבלותו על אביו ועל אימו; אף כשישבו על יד שולחנו רבנים ונכבדים, כשאביו עבר שם עמד לכבוד אביו עד שאביו ישב או יצא מהבית; כשהתעכב מלאכול את ארוחתו בגלל שקידתו בלימוד ובכתיבה, נכנסה אליו אימו והרב מיהר לעשות דבריה; כשראה שמשו שהרב לא שותה את כוס התה או החלב שהוגשה לו לאחר תפילת שחרית בגלל שקידתו בלימוד וכתיבתו והיא הוחלפה כמה פעמים כי התקררה, "איים" עליו שמשו ואמר: "אני הולך לקרוא את אימא!" אז מיהר הרב לציית ולשתות; מליל ט"ו באב לפני פטירתו, על אף ייסוריו הוסיף בלימוד גמרא בלילה בגלל התארכות הלילות, כפסק הרמ"א; התנגד שפקידי בית דינו ישמשו כעדים במקרה שלא הגיעו העדים המתוכננים בגלל שקורה שעובדי ציבור משתמשים לשימוש פרטי בדברים שהם רכוש מקום עבודתם ויש בזה חשש לגזל שפוסל לעדות; סרב לענות בשאלה הלכתית לפקיד עיריית ירושלים שבא אליו בזמן עבודתו ללא רשות האחראים כי על זמן זה משלמים לו ויש בזה חשש גזל שפוסל לעדות ואיך יסייע בידי עוברי עברה; במקרה של סידור גט בירושלים בצהריים ראה הראי"ה שאחד העדים כתב מכתב פרטי על נייר של בנק אנגלו-פלשתינה וחשש שהנייר שווה פרוטה וזה גזל הפוסל לעדות אך לא רצה לביישו. לכן האריך במנחה בתפילתו עד השקיעה כשסימן לחזן לא לחכות לו, ואז א"א להמשיך בסידור הגט אלא למחרת, ואז הזמין עדים אחרים; בסידור גט ביפו שהיה בשעות אחה"צ המאוחרות ראה הרב קוק שאחד העדים הוא פקיד בכיר שכתב מכתב פרטי בנייר רשמי של מקום עבודתו, וכדי לא לבייש את העד אמר שיתפללו מנחה כי יש מניין ולאחריה אמר שמפני שכבר שקיעה א"א לסדר את הגט אלא למחרת ובלילה התברר ששם המגורשת הוא אחר מהכתוב בגט; במקרה אחר ביפו באו איש ואישה שהציגו עצמם כזוג מתגרש ולאחר שהדיינים ראו שא"א לעשות שלום בית החלו בסידור הגט, אך בגלל שראה שעד אחד היה פקיד שייתכן שיעשה דבר כזה, אמר לחכות מספר ימים והתברר שהאיש אינו הבעל לאחר שהגיע הבעל האמתי, והאיש הראשון והאישה והעדים שיקרו; לפני אחת מתפילות המנחה לא יכול היה להתפלל כי לא היה לו כסף לשלם לכורך שהחזיר ספר שתוקנה כריכתו. לאחר שחתנו, הג"ר שלום-נתן רענן-קוק זצ"ל, נתן כסף לשלם יכול היה הרב להתחיל בתפילה; בחילול שבת של בית קפה ברחוב המלך ג'ורג' בחורף תרצ"ג לא הגיב לעשרות קנאים שצבאו על ביתו ודרשו שיבוא אתם למחות על חילול השבת, זאת כי אם היה בא אתם והיה בעליו מסרב, זה היה חילול שבת בפרהסיה כדין "בפני עשרה", וכל זאת אף שהקנאים הפיצו בוודאי ש"רבם של הציונים" סירב למחות על חילול שבת; כשהיה אצלו ת"ח זקן כבד שמיעה, חיכה לו בחוץ פקיד בריטי בכיר. הת"ח הזקן לא שמע את תשובות הרב קוק ושאל שוב והרב חזר על תשובותיו בקול רם יותר ולאט עד שהת"ח הזקן הבין ובגלל זה התאחרה הפגישה עם הפקיד הבריטי שהתרעם ע"כ. פעמיים שמשו לחש לו ע"כ והרב הגיב לו: "כבוד התורה! כבוד התורה!"
דוגמאות לענוותו: כשחזר בתרפ"ה מביקורו בארה"ב כראש המשלחת להתרמה עבור מוסדות התורה בירושלים וליטא, במקום שער הכבוד שהוקם ברחוב הראשי המוביל לבית הרב ונהרס בהוראת מושל המחוז ימ"ש בתואנה של הפרעה לתחבורה, נאלצו להקים שער כבוד בסמטה צדדית. מושל המחוז התנצל, אך הרב קוק אמר שהוא דווקא צריך להודות לו כי והוא המושל הקל מעליו בהרבה את ייסורי הכבוד לעומת מה שהיה בארה"ב; רבה של אושבסק, עיירה קטנה ברוסיה, חיכה להיכנס אל הראי"ה והרב התנצל בפניו שאינו יכול להיכנס כי יש כבר אנשים בחדרו, והרב הראשי לירושלים וא"י לא היה שקט בגלל שרב מעיירה קטנה צריך לחכות; הרב קוק התנגד להחלטת "מועצת המלך" האנגליה שכדי להבדיל בין הרב הראשי האשכנזי לא"י לספרדי, הרב קוק ייקרא 'ראש הרבנים לא"י' והרב מאיר ייקרא 'הרב הראשי לא"י', כי זה נקרא מתכבד בקלון חברו ואינו רוצה לקבל תואר חשוב יותר מעמיתו (למעשה אין שני התארים זהים, כי תוארו של הרב הראשי הספרדי הוא "הראשון לציון והרב הראשי הספרדי..." ולכן לא ברור מדוע סברו ב"מועצת המלך" שלשניהם תואר זהה); במכתבו של הג"ר אהרן הכהן ("עבודת הקרבנות") זצ"ל, חתנו של מרן הג"ר ישראל מאיר הכהן קגן (ה"חפץ חיים") זצוק"ל, שבו תוקף את מעשי הקנאים ודבריהם נגד הרב קוק כתב בין דבריו על הרב קוק: '...האי גאון וצדיק חסיד ועניו נשיא ארעא קדישא מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א...' וכן כותב שחמיו מוקיר ומחבב מאוד את הרב קוק ודחה בבוז את מכתבי השטנה נגדו שהגיעו אליו; בהספדו של הג"ר אריה לוין זצ"ל ("הצדיק הירושמי") על רבו הרב קוק, אמר בין הדברים כך: "צדקתו וחסידותו ופרישותו, לו דומיה תהילה. לא הכיר בצורתא דזוזי כלל. היה מסור בכל רמ"ח אבריו לאהבת המקום, לאהבת ישראל ולארץ ישראל, לקרב את ישראל לאביהם שבשמים... ענוותן מאוד, מהנעלבים והסולחים אף לאלו שהעציבו את רוחו הטהורה... היה מתפלל בכל יום עליהם שלא ייענשו חלילה בסיבתו וסולח להם".
סיני-כאחד: ראו לעיל על "גאון בכל חלק התורה...". כאן אוסיף את דברי הג"ר אליעזר סילבר זצ"ל (נשיא אגדות הרבנים של ארה"ב וקנדה ורבה של קהילת סינסנטי) על הראי"ה: 'עוד מנעוריו בליטא (למעשה לטביה - י"ק) היה הראי"ה קוק ז"ל מפורסם כגאון וצדיק נפלא... חיבוריו עמוקים ומלאים בבקיאות בכל הש"ס. סברותיו ישרות ועמוקות בכל המקצועות...'
בכל-מיוחד: בין דבריו של הרב אוירבך על הרב קוק אמר: "הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו..."
האיר-הקדושה: במכתב מרן הג"ר ברוך דוב לייבוביץ (ה"ברכת שמואל" ור"י "כנסת בית יצחק") זצוק"ל לרב קוק במחלתו האחרונה כתב לו בין השאר: 'העליון ית"ש יאריך ימיו ושנותיו על ממלכתו להאיר עין ישראל בתורתו הקדושה...'.
בדומה כתב מרן הג"ר חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל במכתב לרב קוק: "...יפוצו מעינותיו הטהורות היוצאות מקודהק"ד... ויאציל מאורו המבהיק והבהיר... יגדל שמו ותרבה השפעתו על כל שדרות עמנו..."
חוץ-אישה: מרן הג"ר יעקב משה חרל"פ זצ"ל אמר שמגיל 10-9 לא הביט על אישה (חוץ מהקרובות ביותר; כשלמד בוולוז'ין נזהר מלהביט בפני בעלת הבית כשנתנה לו מזונו. מפני שהיה יפה תואר ובעה"ב רצתה לדבר עימו, העלתה לו את המחיר ולא לחבריו, אך הוא סירב להתווכח אף לאחר כמה העלאות ובתשובה לחבריו אמר ש"אל תרבה שיחה עם האישה" חשוב לא פחות מהכסף (בגרסה אחרת העלתה לכולם בחצי רובל. הוא שילם מיד, וכשהשאר סירבו אמרה שהעילוי שילם מיד. הם התלוננו אליו שגורם להם הפסד והשיב כתשובה הנ"ל); היה משיב בעצימת עיניים לשאלות הנשים שבאו אליו; מרן הג"ר יצחק אריאלי זצ"ל, מגדולי תלמידיו והמשגיח ב"מרכז הרב", למד בחברותא עימו כמה שעות ביום במשך יותר משלוש שנים, והעיד שבשנים האלו לא ראה צורת אישה ואף שהסתובבו הרבה נשים בבית; בהופעה מלכותית שאליה הוזמנו הראי"ה שאליו התלווה הגבאי ר' לייביש זצ"ל, והרב זוננפלד שאליו התלווה הגבאי ר' מנחם מנדל בריכטה זצ"ל, הוזמנה זמרת כשהרבנים לא ידעו על כך מראש. מפני כבוד המלכות הרב זוננפלד תחב את אצבעותיו ואוזניו והרכין ראשו כלפי מטה, אך הרב קוק מיד ברח משם כל עוד נפשו בו.
קדוש-עולם: קדושתו התבטאה בין השאר בשמירת העיניים (ראו ההערה הקודמת), בהיותו דמות שלא ידע צורת מטבע (ראו בהמשך), בהיותו פועל ישועות (ראו להלן) ובמופתים שעשה הקב"ה בזכות קדושתו. צדיקותו התבטאה במידותיו המופלאות ובהקפדתו במצוות בין אדם לחברו שהייתה חלק מדקדוקו בכל המצוות, ועליה ראה לעיל על "צדיק וחסיד ועניו".
כשהירדנים שלטו בהר הזיתים חוללו מרבית מצבות הקברים בבית הקברות היהודי שבהר. כל המצבות בסביבת קבר הרב קוק נותצו, אך את מצבתו לא הצליחו לנתץ. הם ניסו כמה פעמים, אך כל פעם קרתה להם תקלה; אחד מראשי אגו"י בירושלים שלח מכתבי שטנה נגדו לחו"ל. הרב קוק אמר שהארץ תקיאו והוא ימות באדמה טמאה. לאחר שנים בשובו משליחות בעבור אגו"י בחו"ל הורעה בריאותו באונייה שהוחזרה בגלל זה לאיטליה. הנ"ל התפגר בבית חולים של מנזר תחת צלב תלוי בקיר. כשהוחזרה גופתו לארץ בקושי הצילוהו שרצה להשליחה לים מפחד הידבקות במחלה. גופתו הייתה מאובקת באבקה לשימור הגוף מריקבון; בחור ישיבה שנסע באוטובוס עם בחורי ישיבה לנופש בצפון, דיבר אישית נגד הרב קוק ולא עזרו ניסיונם של שאר הבחורים להשתיקו. בדרך עצרו להתרענן בכינרת בגלל החום והנסיעה המעייפת בתנאים של אז. אותו בחור שדיבר נגד הרב קוק, מיד בכניסתו למים נסחף עם הגלים וטבע למוות; אחת מבנות משפחת רקובר שהלכו ברחוב שטראוס נבהלה מכלב גדול וברחה לכיוון הכביש ונפלה. בדיוק באותו זמן עברה מונית עם הרב קוק בתוכה בדרכו לשיעור, והמונית עברה מעליה אך לא פגעה בה כלל; בסידור גט שהגיע מניו-יורק בעבור אישה מפ"ת כשהיה רב ביפו, הפסיק את קריאת הגט ואמר שרק למחרת יסדרו, והתברר ששם המתגרשת שניתן שגוי והיה צריך לשלוח גט חדש מניו יורק עם השם המדויק והנכון; בתרפ"ז היו שתי רעידות אדמה בהפרש כמה ימים. בראשונה שהיית חזקה מאוד ונהרגו כ-150 נפשות, הרב למד בחדרו באותו זמן ולאחריה הביט דרך החלון ושב ללימודו מיד. השנייה הייתה כשהיו בתפילת עמידה ב"מרכז הרב" והרב המשיך בתפילתו בלי להפסיק כלל; אדם בא לפני הרב טען ושאלו האם הוא יכול להגר לאמריקה כדי לנסות להתפרנס יותר בכבוד כש-25 שנים הוא עסק בניכוש עשבים בשטחים לפרדסים, בנטיעות, בסיקול אבנים ובחפירות לבניין בתים ומשתכר מזה בקושי למחיית ביתו? לאחר מספר דקות שבו הרהר הרב, הורה לאותו אדם לשבת על כסאו ומיד כשהתיישב על כסא הרב צנח ראשו על השולחן ונרדם וחלם חלום שבו הוא נפטר ונשמתו עומדת בפני בי"ד של מעלה והוא רואה מלאכים מעמיסים את עוונותיו על כף אחת של מאזניים עד שהגיעה הכף כמעט לארץ ועל הכף השנייה מעמיסים רגבי עפר, אבנים, סלעים וחול שפינה בעבודתו באדמת הארץ, וכף הזכויות חסרה מעט כדי להכריע את כף העוונות. לאחר שהאיש סיפר את חלומו לרב, ענה לו הרב שבחלום קיבל את התשובה לשאלתו; באחר מביקורי הרבי מגור בארץ שלח את בנו, ר' שמחה בונים, לרב קוק, אך הרב קוק התפלל. ר' שמחה בונים הביט לחדר הרב שדלתה לא הייתה סגורה לגמרי וראה את הרב עם טלית ותפילין בפישוט ידיים ורגליים על הארץ, ואביו אמר: "הרב קוק - כל חייו הוא בבחינת פישוט ידיים ורגליים בבית המקדש"; כן אמר הרבי מגור לרצי"ה שאביו הוא "כולו קדושה"; הג"ר שלמה זלמן זלזניק זצ"ל, ר"י "עץ חיים", היה צריך בערב שבת אחד אחרי הצהריים את הרב קוק לסידור עניין מסוים לישיבתו. הרב זלזניק היטה אזנו לחור מנעול חדר הרב כדי לדעת אם הרב קוק באמצע לימודו ואין להפריעו. הוא שמע את הרב לומד פרק בתנ"ך בהטעמה מרובה ובהתרגשות וחוזר על כל פסוק כמה פעמים כשההטעמה וההתרגשות עולים. הרב זלזניק אמר שמעולם לא שמע לימוד תנ"ך כזה וש"כאן הוא נתגלה לפני כאחד קדמון, שלא מהעולם שלנו... מי שמסוגל ללמוד כך פרק תנ"ך, לא רק שאסור לדבר בו סרה, אלא שאסור גם להרהר אחריו. לא לנו למדוד דרכיו בקנה מידה רגיל, כי גבוה ונשגב הוא מכולנו"; הרב אוירבך סיפר שהיה אף מקרה של קנאי שרצה לצעוק על הרב קוק, אך לפני שנכנס אל הרב קוק, שמע אותו לומד פרק בתנ"ך, ונדהם מאיך שהרב קוק לומד והבין שאין להתווכח עימו; הרב מלצר אמר בין הספדיו על הרב קוק שבשנתיים האחרונות לחייו הם היו הרבה ביחד יותר מלפני כן וש"אז ניתנה לי הזדמנות לראות איך נראה פרצופו של אדם שאין לו רגע בלי קדושה"; הג"ר יוסף אלהו הנקין זצ"ל אמר עליו שהיה "קדוש ופלאי וגדול שבגדולים"; הג"ר ישעיה חשין זצ"ל שהיה בהשקפה חרדית אמר על הרב קוק לאחר שראהו שהשכינה שורה עליו; מרן הג"ר מנכין הנכין ה[יי]לפרין זצוק"ל בפנייה במכתב לרב קוק כותב בין השאר "צדיק יסוד עולם" ו"כבוד קדושתו מי יספר"; כמו כן הרב אוירבך אמר בין דבריו על הרב קוק שהוא היה קדוש עליון.
סנגורם-מכולם: הסתכל על החיוב שבמסירות נפשם של החלוצים על ההתיישבות בארץ ועל השפה ושיבח אותם על כך, והיה עימם ביחסים טובים. עם זאת לא נמנע מלומר להם מילים קשות בהזדמנויות שונות על חילולי השבת ואכילת נבלות וטרפות ועל התנגודתם האנטי דתית ודבריהם נגד התורה וגם פעל נגד דברים כמו חילול שבת, ובין השאר כתב במכתב שנשלח לעורך עתון ה"איזראליט" והוא אגרת קמ"ד מ'אגרות הראי"ה', שאהבת הארץ והשפה המנותקות מהתורה יהפכו לשנאת ישראל וא"י וזאת רואים אצל צאצאי רבים מהחלוצים החילוניים שמתנכרים לעמם ומולדתם ותומכים בשונאינו הרוצים להשמידנו וכולל אותם.
מדברי הרב קוק בעניין זה: "אהבת ישראל והעבודה של הסנגוריה, על הכלל ועל הפרטים, אינה רק עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצוע גדול בתורה וחוכמה עמוקה ורחבה." ("אורות", "אורות ישראל", פרק ד' - "אהבת ישראל", סעיף א'); "האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חופשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך". ('עולת ראי"ה', חלק ב', עמ' ו'-ז'; 'אורות' שם, סעיף ג').
הרב קוק הלך בדרכי רבי זירא שקירב ולימד זכות על בריונים שהיו שכניו שעשו מעשים רעים, כשחכמים הקפידו עליו כי דעתם הייתה שכשא"א מצד אחד לקרב ומצד שני להילחם בעוז נגד המעשים, יש רק לרחק כדי לרחק אחרים ממעשיהם ובתקווה שהרשעים יבינו בעתיד את חומרת מעשיהם, אך רבי זירא סבר אחרת, ואחרי פטירתו ראו שצדק כי הם אמרו לעצמם שאין מי שיקרבם וחזרו בתשובה בסופו של דבר, אף שעד פטירתו עשו את מעשיהם בחסות קירובו (סנהדרין ל"ז, ע"א).
רבי זירא האמין כי גם בחוטא גדול, חיוב גדול טמון בנשמתו. אם נחזקו, סופו שהוא יתגבר על כל הרשע. רבי זירא ידע לעמוד על הנקודה החיובית שקיימת גם בנפשו של הרשע, למרות כיסוייה הרבים, ולהעלותה אל ההכרה והתודעה, עד שהיה בכוחה לשנות את מהלך חייו. קירוב הרחוקים של רבי זירא נבע מהכרתו באורה האלוקית המאירה בכל אחד מישראל, גם כשמעשיו מסתירים אותה. אותה נקודה שאפילו כאשר האדם עצמו מתכחש לה היא נשארת בטהרתה. רבי זירא ידע כי סוף הטוב לנצח, אם לא נתעלם מקיומו, אם לא נדחה אותו יחד עם השלילה. הוא לא העלים את עיניו מהרע ומהרֶשע, אך ידע שהעיקר הוא הטוב, אפילו אם הוא מועט לפי שעה.
בדיון בביהמ"ד (סנהדרין שם) לימד ריש לקיש כי "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון". רבי זירא דרש יותר מזה: "רבי זירא אמר: 'מהכא: "וירח את ריח בגדיו", אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו'." - לא רק בריקים אלא אף בבוגדים בעמם ובאלוקיהם קיים ריח טוב. הוא יודע שהם בוגדים ואינו מתעלם מכך, אך מבין שהדרך לתקן עוברת בהדגשת החיוב ולא רק בהוקעת השלילה. קירוב הבריונים לא נבע מעצימת עין ומהתעלמות ממעלליהם, אלא דווקא מתוך יכולת להבחין בין צדק לרֶשע ובין צדיק לרָשע. רבי זירא התאמץ לאחוז באותה פיסת טוב קטנה, לחזקה ולשומרה שלא תאבד, מפני שהוא מאמין בכוחה לנצח. הוא הבין שרק בדרך זו יש סיכוי שהבריונים ישתנו ודחייתם תאבד את הסיכוי שיחזרו למוטב ואת הגרעין הטוב שבהם וידע גם את אזהרת התנא בסוטה דף מ"ז, ע"ב שלא לדחות בשתי ידיים כמו שדחפו אלישע לגיחזי וכן כפי שדחפו רבו של יש"ו אותו. אמנם שם אומר התנא שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת, אך בכל מקרה הוא אומר לא לדחוף בשתי ידיים, כלומר גם אם א"א לקרב בימין.
התוס' בפסחים דף קי"ג על מצוות "עזוב תעזב עמו" ב"חמור שנאך" לגבי דברי הגמרא בב"מ ל"ב, ע"ב שב"אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו" למרות שמצוות פריקה קודמת בעיקרון בגלל צער בעלי חיים, כותב: 'והשתא מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם' ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר". מדוע שנאה גמורה אינה טובה, אם זה בגלל ששונא אותו שלא לשמה בגלל "כמים הפנים לפנים...", סוף כל סוף השנאה היא מצוה אף אם מקיים אותה שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה? נראה מכאן שלבעל התוספות הזה כל ההיתר לשנוא את הרשע הוא לשנוא את המעשים הרעים שלו ולא את האדם עצמו, שהוא מורכב מטוב ורע, אומנם הוא חוטא אבל יש בו גם מעשים טובים.
זו גם הייתה דרכו של מרן הגאון רמח"ל זצוק"ל זיע"א ב"מסילת ישרים" בסוף פרט י"ט: "עוד עיקר שני יש בכוונת החסידות והוא טובת הדור... שאין הקב"ה חפץ באובדן הרשעים, אלא מצווה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם. וזה צריך שיעשה בכוונת עבודתו וגם בתפילתו בפועל, דהיינו יתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה, ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סנגוריה על הדור כולו... כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל גם הקב"ה מגדיל עליו".
כך כותב מרן הג"ר מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל ב"מאור עיניים", פרשת חוקת: "'ואהבת לרעך כמוך' פירושו כמו שאפילו יודע אדם בעצמו שיש רע בקרבו, בכל זאת אינו שונא את עצמו, כך גם את חברו, אפילו רואה רע בחברו אל ישנא אותו, כי גל לחבירו יש חלק אלקי כמוהו, ואף אם רואה רע בחברו, ישנא הרע שבו וחלק הקדוש שבו יאהבנו."
וכך כותב מרן הג"ר שניאור זלמן מלאדי זצוק"ל ב"תניא", חלק א' - "ספר של בינונים", פרק ל"ב: "וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם, שמצוה לשנואתם, מצוה לאהבת גם כן, ושניהן הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם, שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם, המחיה נפשם האלקית, וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליהם ברשעים, והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם...".
וכן הגאון ר' נחמן מברסלב זצוק"ל כתב ב'ליקוטי מוהר"ן', תורה רפ"ב: "דע כי צריך לדון כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה."
בגלל אורך התגובה יובא המשך ההערות בתגובה הבאה.
