קאווע שטיבל

צפור בודד האט געשריבן:ער האט שוין געשפיגן ביים טיש

גדליה האט געשריבן:א מנהיג וואס ליידט אויף א מחלה האט א אחריות זיך צו היילען און אז נישט זאל ער נישט פירן קיין מענטשן

רביה''ק זי''ע האט געשריבן:ער האט לאו דוקא געליטן אין עניני אישות, ער איז סתם אזוי געווען צורודערט. שמעתי אז ער פלעגט נעמען נערוון פילן, זעט אויס אז צומאל האט ער פארגעסן עס צו נעמען, אדער האט ער נישט גענומען גענוג שטארקע.

גדליה האט געשריבן:

שבת אחים האט געשריבן:

קאך_לעפל האט געשריבן:

שבת אחים האט געשריבן:ער איז נעבעך אומשולדיג. זיין מאמע האט אים שטארק אביוזט אלץ קינד. באמת. ער איז דורך אסאך פסיכאלאגישע פראבלעמען. זיין ווייב פלעגט אסאך ליידן דערפון. זיי זענען אפילו געוועהן separated פאר א שטיק צייט מיט יאהרן צוריק.

קיינער זאל נישט ברוגז זיין פארן זאגן דעם אמת.

פארוואס איז ער אומשולדיג? א מענטש דארף נעמען פאראנטווארטליכקייט אויף זיינע טעטיקייטן, נאך דערצו א גייסטליכע פירער פון אזא גראנדיעזע געמיינדע. זיך צו דעקלערן קרבן צייגט אויף שוואכקייט און טיפשות... א מענטש דארף זיין שטארק און ארבייטן אויף זיך איבערצוקומען זיינע שוועריקייטן, און זיך נישט צו באהאלטן אינטערן קרבן מאנטל...

ער איז טאקע געגאנגען פאר א לאנגע צייט צו א גרויסע פסכיאטאר. מיט דעם אלעמען איז ער נאכאלץ נישט הונדרעט פראצענט אויסגעהיילט פון זיינע פסיכאלאגישע פראבלעמען. און ער איז נישט שולדיג אז ער איז אויפגעוואקסן געווארן ביי א רשעותדיגע, שלעכטע, צודרייטע מאמע וואס האט אים אביוזט. (אין אמתן אריין איז א יעדער מיט די פראבלעמען אומשולדיג. אבער דאס איז שוין באזונדערע שמועס)

געווענליך גלייך איך אייערע תגובות אבער דאס מאל האלט איך איהר זענט נישט גערעכט.
א מנהיג וואס ליידט אויף א מחלה האט א אחריות זיך צו היילען און אז נישט זאל ער נישט פירן קיין מענטשן.
איינע פון די גערער רבי'ס האט נעבעך געליטען אויף פארשידענע פראבלעמען בעניני אישות, און עד היום הזה ליידן טויזענטער מענטשן דערפון.
גייסטישע מחלות איז נישט קיין תירוץ אויב מען רייט אויף אנדערע מענטשען

חמלה גדולה האט געשריבן:צדיקים פעלו ישועות בגערות כידוע, ולפעמים אף עשו דברים מוזרים, ולאחר מכן ראו למפרע שדבר זה החיש את הישועה
כזה הוא סיפור המופת של האברך שנושע השבוע בזש"ק לאחר שש שנות המתנה.
אשתקד בליל פורים, ניסה האברך לגשת לברכת לחיים בטיש הנעלה, אלא שלפתע ללא שום סיבה הנראית לעין נעשה כעין 'רוגזה' ומרן שליט"א זרק את השטריימל - שנה שלימה עברה, והלום מתברר, שהנ"ל נושע בבן זכר

בקליפ המצורף רואים את האברך מצד שמאל, מנסה לגשת

איש חזון האט געשריבן:

גדליה האט געשריבן:א מנהיג וואס ליידט אויף א מחלה האט א אחריות זיך צו היילען און אז נישט זאל ער נישט פירן קיין מענטשן

ער דרייווט נישט אליין, ער האט א שופר

איש חזון האט געשריבן:

חמלה גדולה האט געשריבן:צדיקים פעלו ישועות בגערות כידוע, ולפעמים אף עשו דברים מוזרים, ולאחר מכן ראו למפרע שדבר זה החיש את הישועה
כזה הוא סיפור המופת של האברך שנושע השבוע בזש"ק לאחר שש שנות המתנה.
אשתקד בליל פורים, ניסה האברך לגשת לברכת לחיים בטיש הנעלה, אלא שלפתע ללא שום סיבה הנראית לעין נעשה כעין 'רוגזה' ומרן שליט"א זרק את השטריימל - שנה שלימה עברה, והלום מתברר, שהנ"ל נושע בבן זכר

בקליפ המצורף רואים את האברך מצד שמאל, מנסה לגשת

איך קען דעם יונגערמאן, לעצטע וואך האט ער געהאט דעם בן זכר (נאך 6 יאר ווארטן, ווי ר' חמלה ברענגט)
ס'איז אבער טאקע נישט 'מוכרח' אז די צוויי זאכן האבן א שייכות...

גדליה האט געשריבן:ס'איז יא "מוכרח".
ווייל אז נישט, פארוואס האט בעלזע רבי אראפגעווארפן זיין שטריימל אינמיטען טיש ווי א וואנזיניגער?

איש חזון האט געשריבן:

חמלה גדולה האט געשריבן:צדיקים פעלו ישועות בגערות כידוע, ולפעמים אף עשו דברים מוזרים, ולאחר מכן ראו למפרע שדבר זה החיש את הישועה
כזה הוא סיפור המופת של האברך שנושע השבוע בזש"ק לאחר שש שנות המתנה.
אשתקד בליל פורים, ניסה האברך לגשת לברכת לחיים בטיש הנעלה, אלא שלפתע ללא שום סיבה הנראית לעין נעשה כעין 'רוגזה' ומרן שליט"א זרק את השטריימל - שנה שלימה עברה, והלום מתברר, שהנ"ל נושע בבן זכר

בקליפ המצורף רואים את האברך מצד שמאל, מנסה לגשת

איך קען דעם יונגערמאן, לעצטע וואך האט ער געהאט דעם בן זכר (נאך 6 יאר ווארטן, ווי ר' חמלה ברענגט)
ס'איז אבער טאקע נישט 'מוכרח' אז די צוויי זאכן האבן א שייכות...

איש חזון האט געשריבן:

חמלה גדולה האט געשריבן:צדיקים פעלו ישועות בגערות כידוע, ולפעמים אף עשו דברים מוזרים, ולאחר מכן ראו למפרע שדבר זה החיש את הישועה
כזה הוא סיפור המופת של האברך שנושע השבוע בזש"ק לאחר שש שנות המתנה.
אשתקד בליל פורים, ניסה האברך לגשת לברכת לחיים בטיש הנעלה, אלא שלפתע ללא שום סיבה הנראית לעין נעשה כעין 'רוגזה' ומרן שליט"א זרק את השטריימל - שנה שלימה עברה, והלום מתברר, שהנ"ל נושע בבן זכר

בקליפ המצורף רואים את האברך מצד שמאל, מנסה לגשת

איך קען דעם יונגערמאן, לעצטע וואך האט ער געהאט דעם בן זכר (נאך 6 יאר ווארטן, ווי ר' חמלה ברענגט)
ס'איז אבער טאקע נישט 'מוכרח' אז די צוויי זאכן האבן א שייכות...

ליטוואק פון בודאפעסט האט געשריבן:נאכאמאל, עס האט נישט מיט חסידות.

טאמער עס איז אוממעגליך אז ער זאל זיי קענען, האט ער צוויי ברירות. אדער נישט מחליט זיין פאר מענטשען וועמען ער קען נישט. ער זאל נישט אריינרעדען אין מוסדות און בתי מדרשים אין ערגעץ אין דער וועלט, עאר ווען ער קען די מעמבערס דארט. גאנץ א מענטשליכע פארלאנג. אדער זאל ער זיך אפזאגען גענצליך פון די רעביסטיווע . קיין מלאך איז נישט געקומען פון הימל און איהם געהייסען בשם ה׳ אז ער מוז זיין רעבע. ער קען טרעפען א דזשאב פונקט ווי יעדער.

עס פעלט גארנישט אויס פאר די וועלט אז איין יחיד זאל האבען אזוי פיהל מאכט. עס וואלט געווען פיהל בעסער ווען זאכען שטייען קלענער, יעדער רב מיט זיין בית המדרש. דער סיסטעם איז מטפש דער מענטשהייט און נעמט צו די כח פון יחידים אויסצושטייגען.

Sent from my LG-K373 using Tapatalk

אבי פרסטר כותב על האדמור מבעלזא

כשמחוץ נשמעו קולות שנאה ואימה, גם כשתותחי הטנקים של גדודי עז א-דין אל-אלוהים היו מכוונים נוכח חלונך ואישיותך, ישבת בנינוחות שיא על כסא מלכים ורוזנים, משל רואה אתה מחזות רוויים שלווה ורוגע, לגמת עוד כמה טיפות מצלוחית התה המהבילה, משכת מהצלחת שמול עיניך עוד רוגלה לוהט ונוזל שוקולד עסיסי, העברת עוד עמוד בספר (באנגלית) שהיית באמצע קריאתו והמשכת לקרוא בשקיקה.
מעולם לא ניסת להסתיר את הספר, את הרוגלה או את ספל התה. מעולם לא חשבת לשכנע מי שהוא או מתי שהוא, כי הספר הוא 'סודות הקבלה' באנגלית, התה הוא מי גן-עדן או הרוגלה משמש תיקון לחטא התפוח של חווה.

הייתי קרוב אליך ושוחחנו שעות רבות וארוכות. מצאתי עצמי לא אחת טורק ביראה ובאהבה את דלת חדרך, מחוגי השעון התקרבו לשעות הבוקר ואתה ישבת ושידרת ביטחון עצמי ושלוות אלוהים אינסופית. לא פיהקת ולא התעייפת. חד. רציני. ציני. מוביל. לא מכיר פחד ולא עוצר מול מחסומי דמה. בחמש לפנות בוקר כמו בארבע הקרוב לשקיעה.

לא שינית תנוחה או מבע כשאשה נכנסה אל חדרך. הקשבת לה גם דקות או שעות ארוכות ונתת לה לשפוך את נפשה מול דמותך הקשובה והנוכחת. לא הסטת את זווית עינך מול אשה ומעולם לא שידרת לה כי הקשבתך לסערות משתנה בין גבר לאשה. הקשבת לכולם, נתת להם לפרוק, נשארת שליו ורגוע והחזרת בחיבוק אנרגטי ובהזרקת כוחות אומץ ונחישות לכל מי שמוכנה או מוכן לקבל.

נולדת במרכז תל-אביב. מראות ילדותך רוויות בחיוכי הסועדים במסעדות שיינקין ורוטשילד בערבים, בשישי ובשבת. את הדרך לבית הספר וחזרה ממנו לבית אמך, עשית בדילוג ובסקרנות באזור מתחם 'הבימה', 'בית העיתונאים', 'הבורסה לניירות ערך', 'עיריית תל-אביב', בואכה אבן-גבירול ואלנבי, רוטשילד ודיזנגוף. מעולם לא שכחת - גם - את המראות האלו. חילוני או נוצרי יושבים מולך ואתה לא משתנה. לא מאבד עשתונות ולא מבקש חסות אלוהית למפגש.

מעולם לא אמרת את המילה 'אבא' ולא בבחירתך. אביך מצא את מותו בנסיבות כואבות כשהיית בן שנה וחצי. באותו יום שהוא מצא את מותו, מצאת אתה את חייך. פיתחת 'אבא' משלך, ויתרת על חמלה חיצונית והלכת על אהבה עצמית. ילד יקר ואהוב! הצלחת. מאוד.

'סליחה' היא אחת בין הכי פופולאריות באוצר המילים שלך. אתה מבקש סליחה באותה עוצמה ובאותו טון שאתה פוגע. אתה יודע לירות כמו שמעטים יודעים, ואתה גם יודע להקשיב לקולות פנימיים כמו שאחרים רק חולמים. אתה יודע לאהוב הרבה יותר ממה שאתה יודע לשנוא. אבל, בין אם צף רגש האהבה בלבך או את מקומו תופסים רגשי שנאה, אתה נשאר 'אתה'. מקלל ומברך באותו טון עוצמתי וחד משמעי.

אתה שונא אורגיות ונגעל מזימה זולה. לעולם לא השתתפת או היית צד ביחסי המין של מעריצך. לא נשאת הרצאות על *** (גם לא בשמות בדויים, כמו 'יידישקייט', 'טהרת המשפוחה', 'דברים שבינו לבינה' וכדומה), לא ניהלת משא ומתן עם אלוהי היצרים ואדון החרמנות (כנ"ל. גם לא בשמות בדויים, כמו: 'הוצאת זרע לבטלה', 'לא תנאף' או 'לא תחמוד', 'שובבי"ם', 'תיקון הברית' וכדומה), לא הקמת בתי ספר להכשרת קציני מין (תירגום עברית-חרדית: 'מדריכים' או 'יועצי שלום בית'), לא יזמת פתיחת מסלולי קצונה להכשרת 'מומחים' להכחדת התשוקה והחמדה המינית האלוהית המדהימה (מילון חרדי-גוראי: 'קומדנטים' או 'קאמעדאנט'ן'). כלומר: לא הכחשת את המציאות ולא ניהלת איתה רומן נטול רומן. מעולם ולעולם לא שמע אותך איש מרצה הרצאות פורנו, *** או אופנת מין. אף פעם לא חשבת שהבד הנמתח על התחת שלה הוא העסק שלך, גם אם זה מאוד עורר או מעורר תשוקה (בעברית מדוברת: מחרמן). תמיד התעלית מעל התחתונים של האחר והחזייה של האחרת. תמיד איפשרת ודרשת מכל אחת ואחד להתבונן בפנימיותם ולקחת אחריות אישית על מפלס הרגשות האישי. לעולם לא פירטת, גם לא חשת שום צורך בכך.

'כמעט 2,000 שנים' בוכים ומבכים דוברי היהדות המסכנה 'אנו מחכים למשיח ולבניין בית המקדש'. אתה, כבר לא מחכה למשיח (ביננו ורק: מעולם גם לא חיכית לו), אתה יצרת אותו עבורך. גם הרכבת אותו על ג'יפ טויוטה 4*4 עם כסא אורתופדי ושולחן קריאה מאחור. כזה אתה, גם יוצר לך משיח וגם בורא לו 'חמור לבן' כטעמך. אפילו 'בית המקדש' משלך בנית לך. 36,000 מ"ר המתנוססים בפאר והדר בצפון ירושלים. בבית המקדש שלך מתארחים מידי יום נשים וגברים, נוצרים ואחרים, ללא הבדל דת, גזע ומין. כל אלו, מקבלים הדרכה באנגלית, בעברית או ביידיש, מאזינים, צופים ומאבדים נשימה נוכח הפאר וההדר שיזמת ובנית.
המדהים בכל הסיפור הזה, שאתה הוא היחיד שהקמת המבנה הזה לא עלתה לו אפילו אגורה אחת. יצאת לדרך בלי שקל, גייסת 102,000,000 דולר והוכחת לי ולאחרים מה המשמעות של 'נחישות', 'יכולת', 'התמדה', 'כוח רצון', 'אמונה בעצמי' וכדומה.
ליד בית המקדש הזה הקמת לך 'בית מקדש למגורים'. עוד מבנה. קטן. צנוע. סך הכל כ6,400 מ"ר לך ולאשתך. גם זה לא עלה לך שקל. גם זה אדיר ונדיר. גם זה מלמד על יכולת ואמונה אמתית (באלוהים שבך. לא באחד אחר).

מה שהוביל אותך תמיד הם 'ערכים' ולא 'אירועים' או 'אנשים'. באותו יום שישי, למשל, יצאה הלווייתם המרטיטה של 8 תלמידי הישיבה שנרצחו לילה לפני זה בישיבה הציונית 'מרכז הרב' בירושלים. הציבור החרדי בראשות מנהיגיו החרים את הלווית 'הקדושים' שנרצחו באמצע לימוד תורה, מהסיבה שהם למדו (את אותה) תורה כשכיפה סרוגה על ראשם ולא שחורה. אתה, הופעת, הגעת, עמדת ליד ההורים השכולים ברגעים הקשים של חייהם, מאמין באותם ערכים, אל לאומה ולכאב, מקשיב לבכי ומקנח דמעות של אמא ואבא מול גופת ילדם הנרצח. יחיד היית שם, כשכל עמיתך למערך האדמורו"ת ליטפו אז את אשכיהם במי המקווה של יום שישי חורפי, לאות הזדהות עם הבלוף של עצמם.

בשנים בהם נסעתי בשליחותך לארצות הברית, הגעתי לכתובות, אירועים, מקומות ואנשים שלא חלמתי שהם קשורים אליך. הופתעתי מרמת ואיכות הקשרים המשרתים אותך באהבה. כששידרתי ברדיו, כתבתי בעיתונות והופעתי בטלוויזיה, נתת לי פוש, כוח ואומץ, לתת במה לכל דעה ולכל אדם, גם כשעשרות אלפי פאשקווילים הועפו נגדי בערים ובשכונות החרדיות. פעם אחת אף זכיתי להופיע איתך יחד בפאשקוויל משותף נגדנו. איזה אורגזמה היית לי אז. בכל התקופות הללו, כמו בתקופות שישבתי עבורך בספרייה בגבעת-רם בשנות ה90 של המאה הקודמת, או בתקופות ששימשתי כמנכ"ל 'מרכז עולמי לתורה ולחסידות' (הוזכר לעיל בכינוי 'בית המקדש') כיוונת ודייקת אותי אל כוחותיי החבויים והיית לי אור ואהבה. היית לי לאלוהים שכיוון אותי לאולהים שבתוכי.
כמיהת לב עזה פוקדת אותי רבות, לחשוף, לספר, לשתף, משיחותינו באותם הימים והתקופות. אבל! ממך למדתי כי 'ערכים לא משנים כתובת'. 'נאמנות' היא בשבילי ערך עליון. את כל מה שאמרת לי בארבע עיניים אקח עמי לקבר.

בימים האחרונים ובכלל, נתקלתי בלא מעט פוסטים או שורות כאב של חסידי גור וליטאים שפרשו מהמגזר החרדי והפסיקו חברות (אוטומטית) בתת-כתות שאליהם הם השתייכו.

אלוהים שלי! רציתי שתדע. זה לא חלום שחלמתי וזה לא קרה בלילה במיטה. האדמו"ר שלצדו גודלתי וגדלתי לא השאיר בי 'פצע', גם לא 'כאב'. ערכים רבים שאבתי ואני שואב ממני, מדריך נאמן ומעצים, היה והוא לי לחיים. כה קרוב הייתי אליו. זה היה חוויתי, כיף ומעצים.

האדמו"ר מבעלז! אני אוהב אותך.

איש חזון האט געשריבן:

IMG_6607.JPG

אלישיב1.jpg

Capture.PNG

און אין ספר "השקדן" ח"ב עמ' 245 רעדט ער וועגן דעם.

ולהשלמת הענין: דער בעלזער רב האט אין שטוב א שעלף מיט צענדליגע מתיבתא גמרות.