סאשי פיש האט געשריבן:וואס מיינט די הכנה פון די מצוה איז גרעסער ווי די מצוה אליינס?
מקור???
בספרי החסידות הרחיבו בזה מאוד, וכתבו שההכנה למצווה היא חלק מהמצווה ממש ואפילו גדולה יותר מהמצווה עצמה (שפת אמת פרשת האזינו תרל"ד), ועיקר עבודת המצווה היא בהכנה במחשבה לפניה (בעש"ט פרשת נח). וכלשון בעל הקדושת לוי (פרשת בשלח): "דמבואר בספרי יראים, שכל מצווה קודם עשייתה צריכה הכנה, להכין עצמו לעשותה בקדושה ובטהרה, והיוצא מזה מחמת שמכין עצמו מגלה בדעתו שחביבה המצווה בעיניו ומצפה ושמח לעשותה, ואח"כ בעשותה יעשנה בלב שלם שלא יחללה ויפגמנה בעשותה, שהרי נשרש בליבו אהבה של המצווה ההיא".
שיינע תורות, זיי האבן עס געמיינט אין א בחינה נישט פשוט פשט
וועלכע רבי וועט דיר זאגן אז אויב דו קענסט נאר טוען איינס, אדער די הכנה אדער די מצוה אז די זאלסט טוען נאר די הכנה????
קודם כל, ער האט געבעטן א מקור האט איך מגגל געווען און געברענגט וואס כ'האב געטראפן, אזא טבע האב איך, וואס זאל איך טוהן? אבער נישט איך בין דיין בעל דין, ביז דע מינוט האב איך קיין דעה אין דעם נושא נישט געהאט. אבער אז איינער טענה'ט זיך מיט מיר, מוז איך מיך דאך צוריק טענה'ן, כדי שלא ישאר הנייר חלק.
ביסט גערעכט, "אין א בחינה" איז עס חשובער ווי די מצוה אליינס, אזויווי אסאך נקודות און ווערטלעך וואס זענען נישט פשוט פשט, נאר גענוי דאס, ווערטלעך, תורות, אין א בחינה.
אבער דאס וואס דו זאגסט נאכדעם איז נישט מוכרח, גערעכט אז הכנה אן די מצוה איז גארנישט, (אפשר נישט? חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה) אבער דארפסט פארשטיין אז א מצוה וואס מ'מאכט כאפ לאפ האט נישט די זעלבע חשיבות ווי א מצוה וואס מ'מאכט הכנה צוצוגיין מיט די ריכטיגע כוונה, מ'לערענט די טעמי המצוה, מיט א קלארע קאפ און רואיגע געמיט גייט מען צו דערצו, דאס איז "אין א בחינה" חשובער ווי די מצוה אליינס.
[tag]זר זהב[/tag] גוט.. די דערמאנסט מיר פון יענעם וואס האט געפרעגט (נאך זיין דורוכפאל..) ווי אין די בוק עס שטייט אז מען קען נישט צאלען טאל מיט די לינקע הענט..
כבוד אהובי ומיודעי, עטרת תפארת ק"ש, זהב שבע פרות, אדומות ותמימות, מקים עולה של תורא, אשר לא עלו עליהם עול ארחא דארעא, מקבל את הבריאות בסבר פ"י, ואת הרעות – ישדפם הקדים, זרו זר זהב ס"ט יצ"ו נס"ו, בבנין ערי אלקינו יחזה, כאשר קיווינו מאז לזה.
מכתבו הגיעני, ואני בתוך הגולה פה רעגענסבערנעפטארדארף להתחדש כנשרים והנעורים, ואין ספרי אתי, אמנם לגודל אהבתו אצלי אאזור חלצי ואראנו נפלאות מתורתי.
הנה תוכן מה שנסתפק הוא בענין חבר שלו, חברותא כלפי שמיא אשר במצח נחושה יבוא בית ה' בגילוי ראש כאחד הרקים [וכבר הכו על קדקדם בקול על"ה נידף], אחוריהם אל היכל ה' בסוד גילוי עורף ולא פנים כידוע בענין שיפוע הכובע.
הנה בדיעבד ודאי יש לסמוך במה שישלים מנין הכאותיו אחר העמידה באמירת אשמנו, וביותר אצל אנחנו ואבותינו חטאנו, ובפרט לפי דבריו שכך נהגו אבותיו, ונגד אבותיו יעשה פלא ויפליא בהם את מכותיו – וברא כרעא דאבוה.
אמנם לענין איך ינהגו לכתחילה, הנה לא ראיתי מנהג בזה, אך עלה בדעתי לחקור בכמה אנפין.
א. אם נאמר כי ידו על ראשו כמשא דמיא ואסור לו להתפלל בענין זה, אז בודאי מפסקינן להכאה כדי שיהי' חטאו וכפרתו באין כאחד.
ב. אחרי שנחקור אם ענין ההכאה הוא ביטוי של כעס על לבו שהכשילו, כי אז ודאי יעשן אפו בשעה שאומר תיבת חטאנו, אך אם הוא כענין כפרה אז די לו במה שיכה אחר אמירת התיבה, וימתין עד אחרי חזרת היד למקומו ואח"כ ימשיך בתפלתו, דלא גרע מעניית קדושה.
ג. דלכאורה הי' יכול לשווי' לחבירו שליח שיכנו בבוא העת, אך נסתפקתי אם נחשבנו כמצוה שבגופו, ובפרט למאי דקיי"ל בכל מקום דיבוא בעל השור ויעמוד על שורו, וכענין יכה יוסי את יוסי, הפה שאסר וכו', ובאם לאו אולי יש מקום להתיר שיכה חבירו את עצמו ויוציאנו מדין שומע כעונה, ודלא כהגאון מראגאטשוב.
אך האיש אשר יעשה בזדון ויוסיף שנית ידו והכה גם בשומע תפלה אשר אינה מעיקר הדין, בודאי יזרקנו מבית הכנסת בבזיונות, וטמא טמא יקרא אחריו – פושע ואפיקורוס כאשר שמענו וראינו, אך הסושי אשר עמו יעכב אצלו כי זבח רשעים תועבה.
פירות הנושרים: הנושרים? יזרקם בעוד מועד, עד אשר לא יוציאו ריח על קהילתו ויבואו ימי הרעה.
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
ונבנתה העיר האט געשריבן:ג. דלכאורה הי' יכול לשווי' לחבירו שליח שיכנו בבוא העת, אך נסתפקתי אם נחשבנו כמצוה שבגופו, ובפרט למאי דקיי"ל בכל מקום דיבוא בעל השור ויעמוד על שורו, וכענין יכה יוסי את יוסי, הפה שאסר וכו', ובאם לאו אולי יש מקום להתיר שיכה חבירו את עצמו ויוציאנו מדין שומע כעונה, ודלא כהגאון מראגאטשוב.
בזה יש לדון אם הענין הוא שיכה בידו, או שליבו תקבל המכה, שאם זה שיעשה מעשה חרטה, או כעין עונש ללב. לפי הצד שהעיקר הוא שיכה בידו, מה לי מכה לב עצמו, מה לי מכה לב חבירו, אבל אם הענין שישתלשל מכה לליבו באיזה אופן שהוא, נראה שיצא יד"ח ע"י שליח, אפי' אם זה מצוה שבגופו, שהרי חבירו יכה את ליבו, והוי כמי שחבירו מניח תפילין על יד המשלח.
עוד יש לעיין בענין טובל ושרץ בידו, שבשעה שמוריד ידו מעל ראשו כדי לבקש מחילה, הרי הוא מוסיף חטא על פשע ונשאר בגלוי ראש, והוא רחום יכפר וגו'.
עס איז באוואוסט אז סאיז דא א חשיבות אין טראגן א היטל ביים דאווענען אדער ביים בענטשען אחוץ דעם געווענליכען כיסוי אבער די סיבה איז נישט וואו מאנכע פארשטייען דאס אלטץ שני כיסויים, דוקא דעם געווענליכען כיסוי וואס מהאט אז מזאל נישט זיין בגילוי ראש רעדן ארום די פוסקים צו יענעמס האנט קען ווערן גערעכנט אלטץ א כיסוי אבער דעם היטל וואס מטראגט איז דאך אלטץ א כבוד וואס דאן איז דאס צושלעפן די ארבעל צום קאפ אזוי אז נישט נאר סהעלפט נישט צו ס'מאכט נאך קאליע ווייל סאיז זייער נישט בדרך כבוד בפרט די ראבאטן וואס מאכן דעם שפיל יעדעס מאל זיי מאכן א שהכל אדער בורא נפשות'ל בעסער זיץ איינגעלייגט
למה נקרא שמו רבי נהוראי, שמנהיר עיני חכמים (עירובין:)
אט דאס איז טאקע וואס איך האב געפרעגט. אין מינדערוויכטיגע זאכען, ווי איינקויפען א באטעל מילך איז שייך אז באמת דארף זי עס נישט, נאר אז די ביסט שוין עניוועי דארט, מהיכי תיתי. אבער אין הלכה כאפ איך נישט ווי אזוי ס'ארבעט?
באמת דארף נישט כביכול זאלסט זאגען יעלה ויבוא ביי מעריב ראש חודש. אבער אז די ביסט נאך ביי רצה...געב שוין א זאג???
אדער קער דיך אום צו פון ווי די שטאמסט העלן אלע תושבי העיר דיר מקרב זיין נאך מער ווי אמאל ''ס'א גרויס ווייטאג פאר דער לאנדאנער יודנטם אז מ'ברויך זעך באפאסען מיט די סארט שאלות
צוויי וואכן צוריק האמיר געלייענט אין די תוכחה, די שרעקליכע פסוק: והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה. די פסוק אויבערפלעכליך איז שרעקליך, נאך די אלע צרות וואס די תוחכה רעכענט אויס גייט נאך די באשעפער אונזער פאטער זיך פרייען מיט אונזער צרות כביכול? נאר רש"י זאגט אויפן פלאץ,
כן ישיש ה' את אויבכם עליכם להאביד וגו' אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו אינו שש, מיכן שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, שלא נאמר ישוש אלא ישיש, אחרים משיש, אבל הוא אינו שש, אבל בטובלת של צדיקים הוא בעצמו שש שנאמר כאשר שש ה' עליכם.
די מקור איז א גמרא אין מגילה און אין סנהדרין.
לכאורה איז עס שיין פארענטפערט, אבער איך האב אנגעהויבן טראכטן, און איך קען מיך נישט דערמאנען ערגעץ וואו ס'שטייט יא ישוש. יעדער קען דאך די בית אין לכה דודי, "והיו למשיסה שאסיך ורחקו כל מבלעיך ישיש עליך אלוקיך כמשוש חתן על כלה" וואס איז באזירט אויפן פסוק אין ישעיה, "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך", און ביי ביידע פארשטיי איך פשוט פשט אז די באשעפער וועט זיך פרייען און נישט משיש זיין אנדערע. אפשר ווייסט איינער נאך ערגעץ וואו ישיש\ישוש ווערט דערמאנט אין פסוק?
געפילטע פיש האט געשריבן:צוויי וואכן צוריק האמיר געלייענט אין די תוכחה, די שרעקליכע פסוק: והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה. די פסוק אויבערפלעכליך איז שרעקליך, נאך די אלע צרות וואס די תוחכה רעכענט אויס גייט נאך די באשעפער אונזער פאטער זיך פרייען מיט אונזער צרות כביכול? נאר רש"י זאגט אויפן פלאץ,
כן ישיש ה' את אויבכם עליכם להאביד וגו' אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו אינו שש, מיכן שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, שלא נאמר ישוש אלא ישיש, אחרים משיש, אבל הוא אינו שש, אבל בטובלת של צדיקים הוא בעצמו שש שנאמר כאשר שש ה' עליכם.
די מקור איז א גמרא אין מגילה און אין סנהדרין.
לכאורה איז עס שיין פארענטפערט, אבער איך האב אנגעהויבן טראכטן, און איך קען מיך נישט דערמאנען ערגעץ וואו ס'שטייט יא ישוש. יעדער קען דאך די בית אין לכה דודי, "והיו למשיסה שאסיך ורחקו כל מבלעיך ישיש עליך אלוקיך כמשוש חתן על כלה" וואס איז באזירט אויפן פסוק אין ישעיה, "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך", און ביי ביידע פארשטיי איך פשוט פשט אז די באשעפער וועט זיך פרייען און נישט משיש זיין אנדערע. אפשר ווייסט איינער נאך ערגעץ וואו ישיש\ישוש ווערט דערמאנט אין פסוק?
די עבר פון די פועל "שוש" איז געשריבן אין תנ"ך אין די בנין הקל וואס איז גענוצט פאר פועלים עומדים. די עתיד פון די פועל "שוש" איז געשריבן אין די בנין הפעיל וואס איז גענוצט צווישן אנדערע זאכן פאר פועלים יוצאים (עס קען אבער אויך גענוצט ווערן פאר פועלים עומדים). אין תנ"ך ווערט די עתיד פון שוש נאר איינמאל געשריבן (ווי ווייט איך ווייס) בבנין הקל "ישעיה לה פסוק א: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת". די איבעריגע מאל איז עס געשריבן בבנין הפעיל הגם עס איז נישט קיין פועל יוצא. דא נוצט די גמרא א דרש אז עס מיינט א פועל יוצא און נישט א פועל עומד.
"It is error only, and not truth, that shrinks from inquiry"
אודאי איז פשוט פשט אז גאט וועט זיך אליינס פרייען, דאס איז דאך דער המשך אין פרשת וילך, כי ישוב ה' לשוש עליך לטובה. און שלום עליכם תחכמוני, דער עולם בענקט זיך נאך דיר.