פאר הדור האט געשריבן:קרעמער1 האט געשריבן:משה געציל האט געשריבן:פון די אמרי אמת איז דא א בריוו ווי ער שרייבט אויף אים גאר גרויס און ער לייגט צו אז ״חביבתו לעם ישראל קלקל השורה״.
די
בריוו איז ארויס פון קאנטעקסט! קוק די גאנצע בריוו וויפיל כבוד און הערצה די אמרי אמת שרייבט אויף אים, און ער וויל קומען צו א פשרה, און ער שרייבט דארט ווייטער קעגן די קנאים פונקט אזוי אויף זייערע שוואכקייטן!
די חריידישע "פעיק ניוז" איז מבהיל הרעיון!
און זעה דא נאכמער:האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר- "האמרי אמת"
הרב רונן טמיר
תמונה ללא תיאורהאדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר- "האמרי אמת" חנוכה ה'תרכ"ה. האדמו"ר הראשון מגור, ר' יצחק מאיר אלתר הידוע בכינויו "חידושי הרי"מ", מקיים כמנהגו מעמד חלוקת דמי חנוכה לנכדיו. משהגיע תורו של נכדו האהוב ר' יהודה אריה לייב (לימים בעל ה"שפת אמת")- חרג ממנהגו והבטיח לו בן זכר כדמי חנוכה. ואכן, לאחר שנה נולד בנו בכורו- ויקרא שמו בישראל אברהם מרדכי על שם סבו, אבי ה"שפת אמת". הסנדק, כמובן, היה אבי סבו, ר' יצחק מאיר, שחיבב מאוד את נינו וביקש שיכניסו אליו לחדרו את התינוק מדי יום. מילדותו ניכר היה אברהם מרדכי בשקדנותו, בשנינות, בפיקחות ובזיכרון מופלא. בהיותו בן 6 שכר לו אביו מלמד שלמד עמו בעליית הגג. פעם התלונן אברהם מרדכי כי אינו מצליח לכתוב ללא שגיאות. אמו יעצה לו לעצום את עיניו ולצייר ברוחו את המילה כפי שהיא כתובה בספר, אך הוא השיב לה כי בשעה שהוא עוצם עיניו הוא רואה לפניו רק את שם ה' המפורש, ואינו מסוגל לצייר ברוחו שום תיבה אחרת... ר' אברהם מרדכי היה מפורסם באוצר הספרים העצום שהחזיק. דרכו בלימוד הייתה ללמוד היטב על בוריו (ויש אומרים בעל פה ממש!) כל ספר ורק לאחר מכן לשים אותו בספריה, שהייתה אחת הגדולות בעולם.
בשנת ה'תרמ"ו שלח לו אביו, ה"שפת אמת", אגרת, בה נכתב בין השאר: "ותיקח לך מידת הזריזות...כי ברגע אחד בזריזות- יעלה לך יותר מכל אלו החשבונות (=התבוננות ומחשבות וחשבון נפש)". ואכן, ידוע היה ה"אמרי אמת" במידת הזריזות שלו- היה דייקן ודאג שלא לאבד אפילו שנייה מזמנו, מידה שמאפיינת גם היום את חסידי גור.
בשנת ה'תרס"ה נפטר ה"שפת אמת", ור' אברהם מרדכי סירב בתחילה לקבל עליו את עול האדמו"ריות. אך החסידים לא הרפו, ובחג השבועות ה'תרס"ה החל לנהל "שולחן" כאדמו"ר. הוא העניק תשומת לב מיוחדת לילדי החסידות, ואף נהג לומר: "לגור נוסעים כעשרת אלפים חסידים שאוכלים ביום הכיפורים ואינם מניחים תפילין..."
האדמו"ר "אמרי אמת" הנהיג בחסידות תפילת שחרית בזמן, והפסקה בין שחרית ומוסף בשבת כדי ללמוד תורה. הוא גם קבע שיעור גמרא בכל יום בין מנחה לערבית, וכתב לחסידיו: "ולא יראה ולא ימצא על כל פנים בשעה זו בבתי החסידים שום הולך בטל, ואפילו הקובעים עתים לתורה שעות הרבה בלילה- אל יוציאו את עצמם מהכלל בשעה זו".
אהבה עזה חש ה"אמרי אמת" לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"א הגיע לביקור ראשון בארץ הקודש, בו נפגש עם אישים שונים ובהם מרא דאתרא הראי"ה קוק זצ"ל. בשובו מהביקור כתב איגרת מפורסמת לחסידיו "מעל הספינה" ובה תיאר את שחווה: "הנה פחד ורחב לבבי והתענגתי מזיו כבודה... הנני שבע רצון מאוד בראותי כי יכולים גם לבוא אל המנוחה ולהתענג שמה בדרכי היהדות כאשר הורונו אבותינו ואבות אבותינו. ומי אשר חננו השי"ת בהון, יוכל בלי שום ספק למצוא שם פרנסתו במנוחה שלמה, ולשמור היהדות כראוי באין מעצור. אולם גם אלו שאין יכולים ואין חפצים להשתקע בארץ הקודש, דעתי - כדי לעזור לאחיהם בני ישראל החרדים להתיישב שמה - יפרישו כל אחד מהונו סכום מסוים ולהקנות לו שם חבל ונחלה, והוא נושא פירות גם בעולם הזה... ולקשט עצמי מקודם- עשיתי מיד השתתפות על יסוד חברת מניות וקנינו בעיר יפו חלקת אדמה כעשרים אלף אמה לבנות שמה בנינים וחנויות...לכן אבקש שממני יראו וכן יעשו- כי הגיעה השעה לעשות דברים ממשיים בפועל...וכן היא באמת דעתי, אשר מצוות יישוב ארץ ישראל איננה דבר התלוי בזמן, רק ביכולת ובאפשרות- ולכן גם עתה צריכים להשתמש באפשרות של עכשיו ולעבוד בכל עוז, כי בריבוי העולים החרדים לארץ ישראל תגדל השפעתם שמה, וזה יגרום שמירת קדושת הארץ". בהמשך עלו מאות משפחות מחסידי גור, בעידודו ובהשפעתו של האדמו"ר והיו חלק מ"העליה הרביעית". לאחר מספר ביקורים נוספים, עלה ה"אמרי אמת" בשנת ה'תרצ"ה לארץ ישראל על מנת להשתקע בה, ובפסח ה'תרצ"ו אף ראה עצמו כתושב קבע בארץ ישראל ונמנע מלנהוג יו"ט שני של גלויות, אך לאחר לחץ כבד של חסידיו נאלץ לחזור לפולין, ממנה הצליח להימלט עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, במבצע הצלה מורכב דרך איטליה. כתבי יד רבים שכתב ה"אמרי אמת" במשך למעלה מיובל שנים, נטמנו באדמת וורשה, ולמרות חיפושים רבים שנערכו במקום מאז- הם לא נמצאו עד עצם היום הזה.
הערכה רבה רחש ה"אמרי אמת" למרן הרב קוק זצ"ל, ולאחר שנפגשו לראשונה כתב אודותיו: "והרב הגאון רבי אברהם קוק שיחי' הוא איש אשכולות בתורה ומידות תרומיות, גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע". לאחר ביקורן השני בארץ, נכנס אליו רבינו הרצי"ה לדרוש בשלום אביו, וה"אמרי אמת " השיבו: "הלא הוא מלא קדושה! כבוד מעלת אביו הוא איש אמת וכל מעשיו לשם שמיים". כאשר היה ה"אמרי אמת" באלול ה'תרצ"ה בדרכו לארץ ישראל,
ושמע על פטירתו של הרב קוק- געה בבכי גדול, בשונה ממנהגו שכמעט ולא היה בוכה. לאחר מכן כאב את העובדה שלא זכה להשתתף בהלוויית הרב קוק, ואמר שאם היה בירושלים היה צועד ברגל אחר מיטתו עד הר הזיתים. באחרית ימיו היה ה"אמרי אמת" חולה, ועם הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת העצמאות הלך ונחלש.
בחג השבועות ה'תש"ח, בדיוק ביום בו קיבל את האדמו"ריות 43 שנה קודם לכן- נתבקש ה"אמרי אמת" לישיבה של מעלה. עקב המלחמה וההפגזות היה מן הנמנע לקברו ב"מערת גור" שבהר הזיתים, והוא נקבר בחצר ישיבת "שפת אמת". בנו וממשיך דרכו, ר' ישראל, ה"בית ישראל", אמר בהספדו כי "לא היה בדורות האחרונים כמוהו, שהכניס כל כך הרבה אמונה בליבות כל כך הרבה המונים". לימים, גם שני בניו הנוספים- ר' שמחה בונים "לב שמחה", ור' פנחס מנחם "פני מנחם"- כיהנו כאדמו"רים אחריו.
על שמו נקרא היישוב בני רא"ם שבסמוך לאשדוד.
האדמו"ר ר' אברהם מרדכי אלתר, ה"אמרי אמת" זצ"ל, זכותו תגן עלינו, אמן