קאווע שטיבל

עצי שטים האט געשריבן:

מתבודד האט געשריבן:ווערט נישט געברענגט אויף איינער פון די מלכים וואס האט געדארפט האבן אויף כותלי ביתו צורות וכד' צו אים העלפן לבוא לידי חימום

איך ווייס נישט וואס די ווילסט ברענגען פון די גמרא. אז ער האט געהאט ביי זיך אין בעדרום פריוואט, ציורים לצורך חימום, מיינט דאס נישט אז פרויען אין אלגעמיין זענען געגאנגען אויסגעלאסן אויף די גאס.

ער ברענגט אויך צו א סברא אז אמאל, פאר עס זענען געווען photographs, זענען געמאלענע נאקעטע בילדער פון בריסטן נישט געווען מקושר מיט ערוה, נאר מער מיט די פונקציע פון מניק זיין און פיטערן. און דערפאר טרעפט מען די סארט געמאלענע בילדער און אלטע שער בלעטער פון ספרים. ולכן איז דאס אז עולא הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו (שבת יג.) נישט געווען א פראבלעם (ולאידך גיסא עיין ברש"י בברכות י: לגבי גיחזי, ואפשר דתלוי בכוונה וכהתוס' שם בשבת). כהיום אבער וואו עס איז אפירגעקומען פאטאגראפיע, וואס מאכט דאס אלעס מער "עכט", איז דאס שוין אלעס געווארן נאך מער עראטיש און "ערוה'דיג". און דאס איז נאכמער מיט דאס אויפשטייג פון moving pictures.

עצי שטים האט געשריבן:

מתבודד האט געשריבן:

מתבודד האט געשריבן: ס'איז פארהאן א אשכול מיט אסאך בילדער פון אמאליגע רביצין'ס, אז די צייט ערלויבט וועל איך עס פרובירן אפירזוכן, והזריז נשכר.

געטראפן.
viewtopic.php?f=8&t=5634#p174676


יראה הקהל וישפוט..

שכח פארן אנצייכענען. אינטערסאנט אז אין רוב פון די בילדער גייען די רביצינס דוקה יא גאנץ צניעות'דיג אנגעטון לויט אונזער היינטיגע סטאנדארטן. קיין קורצע ארבל אדער סקורטס העכער די פיס טרעפט מען בכלל נישט, העכסטנס זעט מען אז ביי געוויסע איז די האלדז מער אפען ווי די היינטיגע סטאנדארטן.
חוץ פון די בילד פון מרס טווערסקי וואס גייט יא מיט קורצע ארבל, אבער כפי הנראה איז די בילד געכאפט געווארן ביי איר אינדערהיים און נישט אויף דער גאס. דאך איז עס א מערקווירדיגע זאך אז זי איז אזוי געגאנגען פארנט פון אנדערע מענטשן. היינט וואלט נישט א פרוי אזוי געגאנגען אפילו אינדערהיים.

קהל'ס נער האט געשריבן:בחורים און מיידלעך טאנצען צוזאמען אויפן ניגון "וע"י זה יושפע שפע רב".

די ניגון זאגט אז זיי זענען ארטאדאקסן, און דאך האבן זיי זיך נישט ציריקגעהאלטן פון דעים אזוי ווי ס'שטייט אין גמ' אז סאיז נישט קיין פראבלעים.

https://youtu.be/rp1OeIf0D0w?t=451

אמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו מטיילין (משחקין, רשב"ם) טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה ולא הוו חטאן.

אמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו מטיילין (משחקין, רשב"ם) טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה ולא הוו חטאן.

חדשים האט געשריבן:די ערשטע גמרא כאפ איך נישט ווי עס קומט אריין דא.
ר' פדת זאגט אז ווי די תורה האט געאסרט גילוי עריות איז עס נאר א קריבה וואס איז גילוי עריות דהיינו חיבוק ונישוק, אבער נגיעה סתם איז מותר וכ"ש בילדער אדער שמועסן וכו'

די צווייטע גמרא איז יא נוגע הלכה למעשה.
ס’בא’אנט די ספר חסידים אז מ’קען נישט זאגן שהשמחה במעונו אויב עס איז דא תערובות. די לבוש פסקנ’ט אבער אז עכשיו מורגלות הנשים בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה על כך, דדמיין עלן כקאקי חיוורא מתוך רוב הרגלן בינינו, וכיון דדשו דשו.

פון די אנדערע זייט דא האסטו די גמרא אין קידושין פ”א
אמר רב כהנא אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אין חוששין משום ייחוד אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין משום ייחוד במתניתא תנא איפכא אמר אביי חהשתא דאמר רב כהנא הכי ותנא מתניתא איפכא אנא נעביד לחומרא אביי דייר גולפי רבא דייר קנה אמר אבין סקבא דשתא ריגלא. ופירש”י, גולפי - מקום קבוצת אנשים ונשים או לדרשה או לחופה היה מסדר קנקנים של חרס הרבה ביניהם שאם יבאו זה אצל זה יקשקשו וישמע קול: דייר - לשון דרי דרי (מגילה דף יב.) שורות שורות: דייר קנה - מסדר קנים שהעובר עליהן קולם נשמע: סקבא דשתא ריגלא - ריעוע של ימות השנה ליחוד ולעבירה ימות הרגל שיש קבוצת אנשים ונשים לשמוע דרשה ונותנים ונושאים זה עם זה סקבא דדרישדור"א (רידוישידור"א: קיהיון, פגימוּת [כאן בהוראה מושאלת: נקודת התורפה]) בלע"ז כמו דמסקב להו לחמרייהו (ב"מ דף כז:):
און אויף דעם איז געבויעט די באקאנטע רמב”ם וואס פסקנ’ט אז חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיזהירו לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה, שמא יבואו לידי עבירה. וכן נפסק בשו”ע סי’ תקכ”ט.

נאך א גמרא אין סוכה נ”א
מאי תיקון גדול אמר רבי אלעזר כאותה ששנינו חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו גשיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה תנו רבנן בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. ופירש”י, הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל - כל מלאכת התבנית שהודיעו הקב"ה ע"י גד החוזה ונתן הנביא. קרא אשכחו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול:.
איך ברעינג גמרות וואס די הלכה איז, און די ברעינגסט מעשיות וואס מען האט געטין, סהאט אבער נישט קיין שייכות, סאיז אזויווי איינער וועט ברעינגען א ראיה אז מען דארף גיין מיט סימס ווייל אין סאטמאר גייט מען מיט סימס, פיין, סמיינט אבער נישט אז די הלכה איז אזוי.


ווי באקאנט לערנט מען פון דא ארויס אז תערובות אנשים ונשים איז אסור מדאורייתא, ווייל אז נישט וואחט מען נישט געקענט משנה זיין פון תבנית ביהמ”ק מקור?????????[.

חדשים האט געשריבן:די שיינסט צו זיין א תלמיד חכם, ווייסט דאך זיכער אז רב פדת רעדט נאר מן התורה און מדרבנן האלט ער אויך אז עס איז אסור. ועיין בתוספות בעבו”ז ובשבת. און דו וווייסט זיכער די מחלוקה הרמב”ם והרמב”ן.

לגבי די חלק הלכה. ווייסט דאך אויך אז די הלכה איז סאך שטערקער אויב עס איז געבויעט אויף א מעשה. נאכדערצו מה שעשו בבית המקדש עפ”י הסנהדרין איז נישט דא שטערקער פון דעם און קיינער קען זיך נישט קריגן אויף דעם. פינטל.

די מקור אז עס איז מן התורה איז דאך די באקאנטע תשובה אין אגרות משה (ח”א סימן ל”ט) בענין המחיצות.

קהל'ס נער האט געשריבן:בחורים און מיידלעך טאנצען צוזאמען אויפן ניגון "וע"י זה יושפע שפע רב".

די ניגון זאגט אז זיי זענען ארטאדאקסן, און דאך האבן זיי זיך נישט ציריקגעהאלטן פון דעים אזוי ווי ס'שטייט אין גמ' אז סאיז נישט קיין פראבלעים.

https://youtu.be/rp1OeIf0D0w?t=451

חדשים האט געשריבן:ר’ פדת לייג אין די זייט עס קומט נישט אריין אין אונזער שמועס. אונז וויל מיר וויסן וואס די חכמים האבן אוועקגעשטעלט די הלכה און נישט פון דעם רעדט רב פדת.
רש”י זאגט קרא אשכחו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול:. איך ווייס נישט וואס דו ווילסט וועגן צניעות.
לגבי מחיצה המתרת, איך האב עס שוין געוואלט שרייבן אין דיין אנדערע אשכול, אבער דארט איז די שמועס געווען מער אויפן דיין ווי אויף מחיצה המתרת, האב איך עס נישט געשריבן. יעצט אז דו ברענגסט עס נאכאמאל וועט עס שוין זיין אויף דארט אויך. וואס טייטש מחיצה המתרת? אז די מינוט וואס די מאכסט די מחיצה איז עס דיר מתיר טלטול או ישיבה בסוכה, משא”כ במחיצה בין אנשים לנשים אינה מתרת אלא לאחר מכן מותר לישב שם ופשוט.

קהל'ס נער האט געשריבן:

חדשים האט געשריבן:ר’ פדת לייג אין די זייט עס קומט נישט אריין אין אונזער שמועס. אונז וויל מיר וויסן וואס די חכמים האבן אוועקגעשטעלט די הלכה און נישט פון דעם רעדט רב פדת.
רש”י זאגט קרא אשכחו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול:. איך ווייס נישט וואס דו ווילסט וועגן צניעות.
לגבי מחיצה המתרת, איך האב עס שוין געוואלט שרייבן אין דיין אנדערע אשכול, אבער דארט איז די שמועס געווען מער אויפן דיין ווי אויף מחיצה המתרת, האב איך עס נישט געשריבן. יעצט אז דו ברענגסט עס נאכאמאל וועט עס שוין זיין אויף דארט אויך. וואס טייטש מחיצה המתרת? אז די מינוט וואס די מאכסט די מחיצה איז עס דיר מתיר טלטול או ישיבה בסוכה, משא”כ במחיצה בין אנשים לנשים אינה מתרת אלא לאחר מכן מותר לישב שם ופשוט.

די נקודה איז אז אפילו לויט די חכמים וואס זענען מחמיר אויף ר' פדת האלטן אויך אז נגיעה בעלמא איז מותר, זייער מח' איז נאר לגבי חו"נ.
מהיכן דנתני?, פון די גמרא’ס סחור סחור איז משמע פונקט פארקערט

קיק אין די סדר פון די גמ', נאך מען איז ציגעקימען צי קלות ראש האט מען געוואלט מאכן א מחיצה, איי מען קען דאך נישט טוישן די תבנית אויף דעים זאגט רש"י קרא אשכח מען האט שוין געטראפן עפעס א פסוק ווי מען קען אריינטייטשן אז מען זאל מאכן א מחיצה, אבער נישט אז די פסוק זאגט אז מען זאל מאכן א מחיצה, פינקט פארקערט מען האט געדארפט טרעפן עפעס א לופהאול אז מען זאל מעיגען מאכן א מחיצה.
די גמרא ברענגט זייער א אפענע פסוק. (זכריה יב, יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה. אין כאן לא לופהאל ולא געטראפן ולא אריינטייטשן.

אויב איז א חיוב צי האבן א מחיצה איז די מחיצה א מחיצה המתרת
ניין. ווייל נישט די מחיצה איז די מתיר נאר די פועל יוצא וואס געשענט נאכדעם וואס איז דא א מחיצה

חדשים האט געשריבן:

קהל'ס נער האט געשריבן:

חדשים האט געשריבן:ר’ פדת לייג אין די זייט עס קומט נישט אריין אין אונזער שמועס. אונז וויל מיר וויסן וואס די חכמים האבן אוועקגעשטעלט די הלכה און נישט פון דעם רעדט רב פדת.
רש”י זאגט קרא אשכחו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול:. איך ווייס נישט וואס דו ווילסט וועגן צניעות.
לגבי מחיצה המתרת, איך האב עס שוין געוואלט שרייבן אין דיין אנדערע אשכול, אבער דארט איז די שמועס געווען מער אויפן דיין ווי אויף מחיצה המתרת, האב איך עס נישט געשריבן. יעצט אז דו ברענגסט עס נאכאמאל וועט עס שוין זיין אויף דארט אויך. וואס טייטש מחיצה המתרת? אז די מינוט וואס די מאכסט די מחיצה איז עס דיר מתיר טלטול או ישיבה בסוכה, משא”כ במחיצה בין אנשים לנשים אינה מתרת אלא לאחר מכן מותר לישב שם ופשוט.

די נקודה איז אז אפילו לויט די חכמים וואס זענען מחמיר אויף ר' פדת האלטן אויך אז נגיעה בעלמא איז מותר, זייער מח' איז נאר לגבי חו"נ.
מהיכן דנתני?, פון די גמרא’ס סחור סחור איז משמע פונקט פארקערט

קיק אין די סדר פון די גמ', נאך מען איז ציגעקימען צי קלות ראש האט מען געוואלט מאכן א מחיצה, איי מען קען דאך נישט טוישן די תבנית אויף דעים זאגט רש"י קרא אשכח מען האט שוין געטראפן עפעס א פסוק ווי מען קען אריינטייטשן אז מען זאל מאכן א מחיצה, אבער נישט אז די פסוק זאגט אז מען זאל מאכן א מחיצה, פינקט פארקערט מען האט געדארפט טרעפן עפעס א לופהאול אז מען זאל מעיגען מאכן א מחיצה.
די גמרא ברענגט זייער א אפענע פסוק. (זכריה יב, יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה. אין כאן לא לופהאל ולא געטראפן ולא אריינטייטשן.

אויב איז א חיוב צי האבן א מחיצה איז די מחיצה א מחיצה המתרת
ניין. ווייל נישט די מחיצה איז די מתיר נאר די פועל יוצא וואס געשענט נאכדעם וואס איז דא א מחיצה

מדיני המצוה מה שאסרו חז״ל בזה לגדר, והוא שלא יקרץ אדם בידיו וירמז בעיניו לאחת מן העריות, ושלא לשחוק עמהם כלל. ואפילו להריח בשמים שעליהם אסרו.

. . .

ומכל מקום, לפי הדומה מכל מה שהזהירו זכרונם לברכה, אין אדם רשאי לזוז ממוסרם הטוב. ואף על פי שהוא מוצא עצמו חשוך התאוה קצת, לא יאמר "כיון שאני מוצא עצמי כן, מה אכפת לי אם אסתכל בנשים, כי יודע אני בעצמי שלא יתעורר יצרי בכך" – שהרבה אמרו כן ונכשלו. ועל זה רמזו זכרונם לברכה (סוכה נב.) באמרם כי היצר בתחילה חלש מאד, והולך ומתחזק על האדם הרבה. ואתה, בני, הזהר על זה מאד ואל יבטיחך יצרך, ואם אלף ערבים יתן לך.

וזה שאתה מוצא קצת מעשים בגמרא מראים סותרים דברי אלה, כלומר שאפילו במה שאסרו רבותינו זכרונם לברכה בנשים לא היו קצת מהן חוששין, אין זה סתירה כלל לדברי. דבמקום מצוה הוא דוקא שהיו מקילין קצת, כמו שמצינו (ברכות כ.) ברבי יוחנן דהוה יתיב אשערי טבילה כדי שיסתכלו בו הנשים וילדו בנים נאים כמותו, והוא לא היה מסתכל בהן חלילה. ורבי (כתובות יז.) ורב אחא דהוה נקיט כלתא אכתפיה למצוה שהיה עושה כן כדי לשמחה, וקצת ענינים כיוצא באלו. ועוד שהם זכרונם לברכה היו כמלאכים, שלא היה עסקם אפילו שעה קלה כי אם בתורה ובמצות, והיתה מפורסמת כוונתם לכל העולם כשמש, ולא היו מרגישים הרגש רע בשום דבר מרוב דבקותם בתורה ובמצות. אבל אנחנו עכשיו אין לנו לפרוץ אפילו גדר קטן בעניינים אלו כלל, אלא לשמור כל ההרחקים שהודיעונו זכרונם לברכה בפרט.

קהל'ס נער האט געשריבן:

חדשים האט געשריבן:

קהל'ס נער האט געשריבן:

חדשים האט געשריבן:ר’ פדת לייג אין די זייט עס קומט נישט אריין אין אונזער שמועס. אונז וויל מיר וויסן וואס די חכמים האבן אוועקגעשטעלט די הלכה און נישט פון דעם רעדט רב פדת.
רש”י זאגט קרא אשכחו שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול:. איך ווייס נישט וואס דו ווילסט וועגן צניעות.
לגבי מחיצה המתרת, איך האב עס שוין געוואלט שרייבן אין דיין אנדערע אשכול, אבער דארט איז די שמועס געווען מער אויפן דיין ווי אויף מחיצה המתרת, האב איך עס נישט געשריבן. יעצט אז דו ברענגסט עס נאכאמאל וועט עס שוין זיין אויף דארט אויך. וואס טייטש מחיצה המתרת? אז די מינוט וואס די מאכסט די מחיצה איז עס דיר מתיר טלטול או ישיבה בסוכה, משא”כ במחיצה בין אנשים לנשים אינה מתרת אלא לאחר מכן מותר לישב שם ופשוט.

די נקודה איז אז אפילו לויט די חכמים וואס זענען מחמיר אויף ר' פדת האלטן אויך אז נגיעה בעלמא איז מותר, זייער מח' איז נאר לגבי חו"נ.
מהיכן דנתני?, פון די גמרא’ס סחור סחור איז משמע פונקט פארקערט

קיק אין די סדר פון די גמ', נאך מען איז ציגעקימען צי קלות ראש האט מען געוואלט מאכן א מחיצה, איי מען קען דאך נישט טוישן די תבנית אויף דעים זאגט רש"י קרא אשכח מען האט שוין געטראפן עפעס א פסוק ווי מען קען אריינטייטשן אז מען זאל מאכן א מחיצה, אבער נישט אז די פסוק זאגט אז מען זאל מאכן א מחיצה, פינקט פארקערט מען האט געדארפט טרעפן עפעס א לופהאול אז מען זאל מעיגען מאכן א מחיצה.
די גמרא ברענגט זייער א אפענע פסוק. (זכריה יב, יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה. אין כאן לא לופהאל ולא געטראפן ולא אריינטייטשן.

אויב איז א חיוב צי האבן א מחיצה איז די מחיצה א מחיצה המתרת
ניין. ווייל נישט די מחיצה איז די מתיר נאר די פועל יוצא וואס געשענט נאכדעם וואס איז דא א מחיצה

הצד השווה שבהן אז די אלע זענען לטפהאול'ס אדער אין לומדישע שפראך "אסמכתא".
ווען מען לערנט פשוט פשט מיינט עס נישט קיין איינס פון די דוחקים.

מי אני האט געשריבן:די לשון החינוך ביי מצות שלא להתעדן באחת מכל העריות/קריבה (מצוה קפח) איז טאקע:

מדיני המצוה מה שאסרו חז״ל בזה לגדר, והוא שלא יקרץ אדם בידיו וירמז בעיניו לאחת מן העריות, ושלא לשחוק עמהם כלל. ואפילו להריח בשמים שעליהם אסרו.

. . .

ומכל מקום, לפי הדומה מכל מה שהזהירו זכרונם לברכה, אין אדם רשאי לזוז ממוסרם הטוב. ואף על פי שהוא מוצא עצמו חשוך התאוה קצת, לא יאמר "כיון שאני מוצא עצמי כן, מה אכפת לי אם אסתכל בנשים, כי יודע אני בעצמי שלא יתעורר יצרי בכך" – שהרבה אמרו כן ונכשלו. ועל זה רמזו זכרונם לברכה (סוכה נב.) באמרם כי היצר בתחילה חלש מאד, והולך ומתחזק על האדם הרבה. ואתה, בני, הזהר על זה מאד ואל יבטיחך יצרך, ואם אלף ערבים יתן לך.

אבער איה״נ לויט ר׳ פדת, עפ״י רש״י ור״ת בשבת שם, וואס קריגט זיך אויף די רבנן דארט, וועט סתם קריבה (ואפילו ממש) פון הוא בבגדו והיא בבגדה (וואו ס׳איז דא סיי שינוי און סיי דיעות להזכיר זה את זה שלא יבאו לידי עבירה) נישט זיין אסור מדרבנן אויך נישט. ‏(זאגסט, אז הגם ר׳ פדת איז טאקע דער יחיד און מ׳פסק׳נט נישט ווי ער, איז אבער דא די באקאנטע משניות בעדיות בפ״א מ״ה-ו.)

דער חינוך שרייבט דארט לגבי די גמרא בברכות כ. ובכתובות יז.

וזה שאתה מוצא קצת מעשים בגמרא מראים סותרים דברי אלה, כלומר שאפילו במה שאסרו רבותינו זכרונם לברכה בנשים לא היו קצת מהן חוששין, אין זה סתירה כלל לדברי. דבמקום מצוה הוא דוקא שהיו מקילין קצת, כמו שמצינו (ברכות כ.) ברבי יוחנן דהוה יתיב אשערי טבילה כדי שיסתכלו בו הנשים וילדו בנים נאים כמותו, והוא לא היה מסתכל בהן חלילה. ורבי (כתובות יז.) ורב אחא דהוה נקיט כלתא אכתפיה למצוה שהיה עושה כן כדי לשמחה, וקצת ענינים כיוצא באלו. ועוד שהם זכרונם לברכה היו כמלאכים, שלא היה עסקם אפילו שעה קלה כי אם בתורה ובמצות, והיתה מפורסמת כוונתם לכל העולם כשמש, ולא היו מרגישים הרגש רע בשום דבר מרוב דבקותם בתורה ובמצות. אבל אנחנו עכשיו אין לנו לפרוץ אפילו גדר קטן בעניינים אלו כלל, אלא לשמור כל ההרחקים שהודיעונו זכרונם לברכה בפרט.

די לשון פונעם רמב״ם לגבי די ל״ת דאורייתא בספר המצות לאו שנג איז, ״כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מן הפעולות הזרות״ ע״ש, ונכפל בריש הלכות איסורי ביאה פכ״א ה״א ע״ש. ובהלכה ב שם איז לשחק עמה מדרבנן ומכין אותו מכת מרדות ע״ש.

איך זע אז דו קומסט מיט א הנחה אז עס איז נישטא קיין איסור מדרבנן פון תערובות אנשים ונשים. און דו ווילסט דאס אריינלערנען אין די גמרא. אויף דעם זאג איך דיר פארקערט. פשטות הגמרא איז דא א איסור. נאר וועגן דא גמרא פון קאקי חיוורי איז דא וואס ווילן זאגן א סברא אז אויב מ’איז מורגל אנשים ונשים און עס ברענגט נישט לידי הרהור איז נישטא קיין איסור.[