קאווע שטיבל

יואליש האט געשריבן:המממ, דו האסט גערעדט צו פרויען? אדער דו פרובירסט זיך צו קאנווינסן? פארוואס בנות ישראל החמירו על עצמן בטיפת דם כחרדל האסטו אויך א באקוועמע תירוץ אדער דארט שרייסטו נשים דעתן קלות? פרויען, אין אלע דורות, האבן זיך אונטערגענומען אסך זאכן וואס איז שווער.

YOILISH I don't understand what you want to tell me. Is it that I am wrong on my points. If so explain which point & explain why you think I am wrong on that point & so on

גאלד האט געשריבן:יומא מ"ז.
ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי

האסט געלייענט ביז דא?

מע האט שוין פריער עס געברענגט און געברענגט אויך די שטיקל וואס דו האסט נישט נאכגעברענגט.

דו - א מאן- זאגסט אז פרויען זענען מער באקוועם מיטן אפגעגאלטן קאפ ווייל מ'דארף נישט פאשטקענען מיט די האר. קען זיין ס'איז דא אזוינע פרויען, פונקט ווי ס'איז פארהאן מענער וואס קוקען ארויס אויף תשעה באב כדי זיי זאלן זיך נישט ברויכן אפגעבן מיט די גאנצע קאפוויי פון פארן אין רעסטוראנט און אויסוועלן עסן פון א מעניו און שפענדן צייט און געלט צו עסען פרישטאג און נאכטמאל. געניג פרויען וויינען אויפן טאג וואס מ'האט זיי אפגעשניטן די קרוין פון קאפ און זיי געמאכט אזוי ווי די פרויען און פראנקרייך וועלכע האבן קאלאבארירט מיט די נאציס.

דאס אז פרויען האבן אמאל ענטוזיאסטיש זיך אונטערגענומען די חומרא (?), זאג איך אז זיי האבן זיך אויך אונטערגענומען די חומרא פון טיפת דם כחרדל און היינט וויינען זיי דערויף.

יואליש האט געשריבן:דו - א מאן- זאגסט אז פרויען זענען מער באקוועם מיטן אפגעגאלטן קאפ ווייל מ'דארף נישט פאשטקענען מיט די האר. קען זיין ס'איז דא אזוינע פרויען, פונקט ווי ס'איז פארהאן מענער וואס קוקען ארויס אויף תשעה באב כדי זיי זאלן זיך נישט ברויכן אפגעבן מיט די גאנצע קאפוויי פון פארן אין רעסטוראנט און אויסוועלן עסן פון א מעניו און שפענדן צייט און געלט צו עסען פרישטאג און נאכטמאל. געניג פרויען וויינען אויפן טאג וואס מ'האט זיי אפגעשניטן די קרוין פון קאפ און זיי געמאכט אזוי ווי די פרויען און פראנקרייך וועלכע האבן קאלאבארירט מיט די נאציס.

דאס אז פרויען האבן אמאל ענטוזיאסטיש זיך אונטערגענומען די חומרא (?), זאג איך אז זיי האבן זיך אויך אונטערגענומען די חומרא פון טיפת דם כחרדל און היינט וויינען זיי דערויף.

Sorry you are wrong & you are not answering directly on my points & I now why. Because you really have nothing solid to say because you now that my points are right

דו זאגסט אז פרויען ברויכן זיך פרייען אז מ'שינדט זיי די האר פון קאפ ווייל ס'איז סך באקוועמער אזוי. גערעכט?

יואליש האט געשריבן:דו זאגסט אז פרויען ברויכן זיך פרייען אז מ'שינדט זיי די האר פון קאפ ווייל ס'איז סך באקוועמער אזוי. גערעכט?

Nobody is forcing anybody anything but I am just asking why every woman doesn't grab the opportunity to shave off her hair for the above mentioned obvious practical reasons ?????

הער איך. די נעט בענעפיט איז נישט אזוי אביעס פאר רוב פרויען און פאר רוב מענער.

וועגן דעם נושא האשכול, וועגן פרויען זיך שערן די האר, איך ווייס נישט די טעם דערפון, אבער דאס איז זיכער איינער וואס די עלטערן האבן זיך אזוי געפירט איז אסור מדין נדר צו משנה זיין, אזוי ווי אנדערע האבן שוין דא געשריבן, און למעשה איז עס באמת נישט קיין חילוק ווער עס האט עס איינגעפירט און פארוואס.

פראבירן האט געשריבן:דאס שרייבן א ספר פשוט אויף מנהגי יום ויום, האט זיך אנגעהויבן ווי געשריבן אין די שפעטער צייטן, און די סיבה דערצו איז ווי עס שרייבט מהרי"א טירנא אין זיין הקדמה צו זיין ספר מנהגים: "יען כי נתמעטו הלומדים ותלמידי חכמים בעונותינו הרבים. [ומ]אחר שאבדו ואפסו אנשי אמנה ותורה ומעשים [טובים] שבאושטריך, עד שראיתי ישוב או אפילו קהילות שלא נמצא בהם ב' או ג' אנשים היודעים אמתת מנהג עירו על בוריו וק"ו [של] עיר אחרת", און ער לאזט זיך אריין אין א שמועס וועגן מנהגים וואס זענען פארבינדן מיט הלכה ווי אזוי מען האט זיך יא געפירט צו נישט געפירט, וואס מענטשן געדענקן עס שוין נישט, און טוען אנדערש ווי זייער מנהג איז געווען.

וואס מען זעט דערפון איז אז היות עס איז געווארן ווייניגער און ווייניגער מענטשן וואס זענען געווען באהאוונט אין מנהגים, און נישט נאר אין סתם מנהגים (וואס היות מען האט זיך אזוי איינגעפירט האט עס א דין נדר) נאר אפי' מנהגים וואס זענען פארבינדן מיט אנדערע הלכות, וואס מען האט זיך איינגעפירט ווי די און די מהלך, האט ער זיך געשטעלט שרייבן א ספר אויף מנהגים, אבער באמת אסאך מנהגים האט ער נישט געשריבן, פארוואס? ווייס איך נישט, קען זיין אלץ כשם שאי אפשר לבור בלי תבן וכו' איז נישט מעגליך צו שרייבן ממש אלעס, אבער היות ער שרייבט נישט וואס יא און וואס נישט, ווייס איך נישט קיין טעמים, אבער דאס איז זיכער אז אסאך מנהגים איז נישט דערמאנט געווארן דארט, וואס ווערט דערמאנט אין שפעטערע ספרים.

אינטרעסאנט ווי ממש דער נקודה וואס דו ברענגסט פון די קדמונים אז גאר ווייניג מענטשן זענען געווען באהאווענט אין מנהגים און דער שטארקע הפסק אין א קראנטע מסורה אידעך די שטערקסטע סיבה פאר אלערליי מנהגים וואס זאלן זיך אריין כאפן פון דרויסענדע מקורות אן קיין שום דין וחשבון. נאך וואס דער מנהג איז נשתרש בלייבט דעך פאר'ן גדול גארנישט מער צו טון ווי געבן גוטע הסברים דערויף, און פאר יואליש צו שפעקולירן אויב דאס קומט פון די קריסטן...

יאנקל, פונקט פארקערט, די ווארט פון נדר איז דאך מטעם אז אונזערע עלטערן האבן זיך אזוי געפירט, און אונז האבן דאס נאכגעטון דריי מאל סתם, אדער אפי' אויב נאר איין מאל אבער עס איז געווען מיטן דעת צו טון אזוי אייביג, דעמאלטס מעגן אונז שוין נישט משנה זיין מדין נדר, יעצט אזוי, איך האב נישט דורכגעלערנט גאנץ הלכות נדרים, אבער אין הל' פסח איז עס דערמאנט געווארן דאס האב איך יא געלערנט שרייב איך לויט וואס איך ווייס פון דארט.

דארט קומט אויס אזוי, א מנהג וואס די טעם דערפון איז דורך א תלמוד חכם מכח גדר, אדער מכח הלכה, נישט סתם עולם גולם, טארן די קינדער נישט משנה זיין אלץ דין נדר.

ווייטער א מנהג וואס איז איינגעפירט געווארן נישט דורך א תלמוד חכם, נאר פשוט די עולם גולם האט זיך אזוי געפירט, למשל נישט צו טון קיין מלאכה פארן נץ החמה ערב פסח צופרי, אויב די קינדער האבן זיך אזוי געפירט דריי מאל סתם, אדער אפי' נאר איין מאל אבער די כוונה איז געווען אייביג זיך צו פירן אזוי, טארן זיי מער נישט משנה זיין. אבער אויב די קינדער האבן זיך נישט אזוי געפירט דריי מאל און אויך נישט געטראכט אזוי זיך צו פירן אייביג, מעגן די קינדער משנה זיין.

יעצט ברענג די הלכות דא אהער, לויט די תגובות דא רעדט מען דאך אז מען איז מסופק צו עס איז עולם גולם, צו עס איז מכח גדר וסייג, איז בין כך ובין כך טארן אונז נישט משנה זיין, היות מען האט זיך אזוי געפירט די ערשטע מאל מיטן דעת אזוי צו טון אייביג. אויב ווילסטו אנזאגן פאר דיינע קינדער זיי זאלן זיך נישט אזוי פירן, דארט ווייס איך שוין נישט וואס די הלכה וועט זיין, היות אונז ווייסן נישט די מקור הדברים, און צו די מקור איז געווען מכח גדר וסייג (וואס איז די ספק, א דאורייתא? דרבנן?).

ביטע זיך האלטן צו דעם ענין פון דעם אשכול. די נושא פון יארצייט ליכט איז אריבערגעפירט געווארן צו א באזונדערן אשכול: http://www.kaveshtiebel.com/viewtopic.php?f=8&t=1197

ראה נזיר כח: בדברי מסורת הש"ס נ"ל היתר מכאן לשערות שהנשים נשואות נותנות בראשיהם. יהושע בועז. בתשו' באר שבע סי' יח דחה ראיה זו בשתי ידים והאריך בראיות לאיסור

למעשה א היימישע ווייבל איז היינט טאג זייער שווער זיך צי לאזן וואקסען דע האר פשוט דע שייטעל\שפיצעל ליגט זייער נישט גיט אויפן קאפ מיט האר אינטער דעים

כ'וואונדער זיך אז קיינעם איז נישט בייגעפאלן צו מאכן א פשוט'ע גאגל סוירטש איבער דעם, אדער יא... כ'ווייס נישט. אבער ס'איז זיכער כדאי צוצוצייכענען דעם מאמר פון א שרייבער אויף היידפארק.

כ'לייג א לינק, און אין קעיס די לינק גייט נישט ארבעטן פעיסט איך אריין דעם מאמר:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?t ... rum_id=771


מתוך הודעותיו של מהפכן

תולדות מנהג התגלחת לנשים נשואות [אשכנזיות]
רבים וטובים רוצים לדעת היכן נהג מנהג הנשים הנשואות לגלח שערות הראש, ומי הנהיגו. והנה כפי הנראה הונהג ע"י רבותינו הפוסקים האחרונים בכל מדינות אירופה, שבחלקם היו תחת שלטון הצר הרוסי.
שהרי הגאון הנצי"ב מוואלוז'ין – ליטא בספרו העמק שאלה (על השאילתות חלק ויקרא – שאילתא צ"ו - עמוד קע"ד – טור ב') כותב "בזמן הפוסקים האחרונים ז"ל הנהיגו הנשים לגלח שערן" (ועיי"ש שכותב שלדעתו הסיבה לתקנה רבותינו היתה מניעת חשש סחיטה בשבת).
ועי' בספר עמוד אש [תולדות ותקנות הגאון מהרי"ל דיסקין מבריסק דליטא, ובסוף ימיו בירושלים (פרק י"ב- אות ל"ו- עמוד קפ"ט)] שכתב כי המהרי"ל דיסקין הורה שהנשים חייבות לגלח שערות ראשן, ולא די בכיסוי ראש, ואומרים בשמו כי שיעור השערות שצריכות לגלח הוא כדי נטילת הזוג (עי' נדרים נ"א.), דהיינו כיון שצמחו בגודל כזה יש להעבירן, עיי"ש. ושם בהג"ה הביא מעשה שהגאון מרן רבי יוסף חיים זוננפלד התקין בכולל שומרי החומות בירושלים תקנה השוללת את תמיכת החלוקה מאותן הנשים שאינן מגלחות, אחדים מבני הכולל באו אליו בטענה על היותו מחמיר בדינו כ"כ, וכשהוא סיפר זאת לרבינו (המהרי"ל דיסקין) נענה רבינו לאמר: מה היה אילו היה כתוב מפורש בבאר היטב שהנשים חייבות להעביר שערות ראשן בתגלחת, כלום לא היו שומעים לו, ולא תהא הוראת פי שונה, עיי"ש.
וכן ברוסיא היה המנהג כן, שהרי בספר ליקוטי הלכות (מתורתו של מהר"נ מברסלב, שנכתב ע"י תלמידו ר' נתן, חלק ו' – אה"ע – הלכות קידושין – סוף הלכה א') כתב וז"ל: וזהו שקולעין שערות הכלה ואחר כך קוצצין אותם בעת הנשואין קודם החופה, בבחינת שקלעה לחוה בחי' שערות קלועים כמובא שם, ועל כן מתחילה הולכות פרועות ראש [וכו'], ועל כן פורעין השערות כדי שינקו ויגמרו להוציא כל המותרות, ואחר כך קוצצין אותן – לגמרי, כי אז הוא מפלתם, בבחינת ואת נפש אויביך יקלענה וכו', ואחר כך צריכה לילך תמיד בכיסוי הראש, כי אח"כ אסור ליתן להם יניקה ח"ו.. עכ"ל.
וכן היה נהוג בגליציא, כמבואר בספר החיים (להגאון רבי שלמה קלוגר מבראד, או"ח סי' רס"ג) שכתב וז"ל: נשאלתי בדין כלה "שקודם חופתה גוזזין שערות ראשה וקליעות שלה", ואירע דהיה לה נישואין בערב שבת, והדליקה הכלה נרות של שבת קודם החופה, אם מותר אחר כך לגוז שער ראשה, או לא, עכ"ל.
והגאון המקובל רבי עקיבא פרוש [מצאצאי תלמידי הגר"א] בקונטרסו קדושת ישראל (עמוד כ'- טור ב') כתב בזה"ל: על כל פנים זה קבלנו וראינו שבכל העולם היה מנהג לגלח כל השער וכל שכן פה עיה"ק ת"ו, וטעמם ונימוקם עמם, כיון דקיי"ל דאפילו אלו שמחוץ לצמתן הוי ערוה מוכרחים לגלח אותן, דבלא זה בודאי יהיו בגלוי כיון שהם מחוץ לצמתן, וגרע משער שלמעלה בראש דנקל לכסות אותן, עכ"ל.
ובספר בטוב ירושלים (להגה"צ רב"צ יאדלער ברי"ז מיאדל שבליטא, עמד נ"ה) כתב וז"ל: בא וראה עד היכן הגיעה הריסת הקדושה בישראל, וכל כך למה, על שביטלו הסייגים והגדרים הראשונים, עוד בדורינו זה הייתה מוטלת חובה על האשה, שמיד למחרת יום החופה תגלח שער ראשה, ותנאי קודם למעשה היו מתנים אז בירושלים, שמיד ממחרת הנשואין תגלח הכלה כל שער ראשה, כפי המנהג המקובל מאבותינו הקדושים וכו', עד שבאו החדשים והעמידו דבריהם על דין תורה, ואמרו די להם לנשים בכיסוי השערות, ואין צורך לגלחן, מה היה לבסוף, שהתחילו לגלות משערותיהן מעט מן הצדדים, בפניהם וכו', ובודאי שעוברין בזה על דת יהודית וכו', עכ"ל.
ובשו"ת מהר"י שטייף (סי' מ"ח) הביא שמתשובות חת"ם סופר וגדולי האחרונים משמע שכבר בזמנם היה המנהג כן, וז"ל: אמנם בעיקר המנהג לא אדע אם היא מתקנת ד' ארצות כמש"כ מעלת כבודו, אבל מצינו בתשובות גדולי האחרונים שכבר בזמנם היה כן המנהג שבנות ישראל הכשרות והחרדות חתכו שערם, כי אי אפשר ליזהר שלא לגלות שערה כלל, וגם משום... שלא יצאו השערות לחוץ ..., ועי' תשובות חת"ם סופר או"ח סי' ל"ו שציין לזוהר הקדוש פרשת נשא איך החמיר על חוט שער שגורם ח"ו עניות וצרות ומגדלת בנים רעים, ועי' תשובות חת"ם סופר יו"ד סי' קצ"ה... ועל כן אין לשנות, עכ"ל.
ובשו"ת מהרי"ץ (דושינסקי, ח"א – סי' קכ"ז) כתב וז"ל: וכן הוא במנהג זה [ -דגילוח] דנתפשט הדבר בכל גלילות בני אשכנז מסוף העולם עד סופו בכל מקום שנתפזרו וכו', ובפולין החמירו עוד הנשים להקיף ראשן [ -בתער] שלא ישאר שום שער, וכו', עכ"ל. ומנהג פולין זה נזכר בשדה חמד, ובדרכי תשובה (יו"ד – סי' קפ"ב - ס"ק י"ב) שמקיפות בתער לצניעות, כדי שלא יצא אף מקצת שערן חוץ לצמתן, (ועיין בספר יד הקטנה (דף רע"ח – ס"ק פ"א) שכתב שאין שום איסור בתגלחת הראש לאשה נשואה, כי אינו גלוי כאיש, ואף בתער אינו רואה איסור, אלא הכל במנהג המקום, ורק לבתולות שהולכות בגילוי - אסור, עיי"ש).
ועוד כתב בדרכי תשובה (יו"ד סי' קצ"ח – סוף ס"ק צ"א) וז"ל: אבל אצלינו בני אשכנז קבלנו באיסור שלא להניחם רק לספרן, וכמו שכתב המגן אברהם בסי' ע"ה – ס"ק ד' שמחמירין כדברי הזוהר הקדוש וכו', וכיון שזהו מן הנמנעות ליזהר בביתו שלא לגלותן, על כן החמירו לספרן, וכל שאינה מספרת לפרוצה תיחשב, וכמו שכתבו הרבה גדולים בתשובותיהם כנודע באחרונים, עכ"ל.
* * *
והנה סביב לשנת תרי"א גזרה מלכות הצר את גזירת הלבוש המפורסמת, ובהשפעת המשכילים כללו בגזירה זו גם סעיף נגד מנהג התגלחת של הנשואות, שהצר אף לא ידע כלל על מנהג נפוץ זה מחמת כיסוי המטפחת, ובעקבות גזירה זו החלה התפשטות הפאה נכרית באירופה [בצורה המונית], (לא כמו שיש הטועים שהפאה באה ממנהגי המשכילים, שהרי נשותיהם גילו שערן לגמרי ולא נצרכו כלל ללבוש פאה נכרית), אלא התפשטות הפאה נכרית באירופה באה [בעיקר] מחמת גזירת המלכות בכל מדינות רוסיא (דהיינו : רוסיא, פולין, ליטא,, ועוד) שלא יגלחו הנשים שער ראשם, ומאז החלו הנשים ללכת בגילוי ראש (בחלקן או לגמרי) כי פחדו מבדיקות השוטרים, ודוקא הנשים הצנועות [בתור פתרון לכיסוי הראש] החלו ללבוש פאה נכרית לכיסוי השער, כמבואר ב-ג' מקומות בספרי הגאון המפורסם רבי שלמה קלוגר אב"ד בראד (המזכיר גזירה זו והשלכותיה), בספרו שו"ת קנאת סופרים (דף ל"ח – סי' כ"א) כתב בזה"ל: ע"ד אשר שאל וז"ל, באשר ידוע שבמדינותנו גזרו על הנשים "שלא יגלחו" שערות ראשם וכו', עכ"ל, ובספרו ובחרת בחיים (סי' פ"ו) למו"צ דברדיטשוב שברוסיא, כותב בענין הגזירה שנתחדשה שם שלא תגלחנה הנשים שערות ראשם, עיי"ש.
ובספרו שו"ת שנות חיים (סי' שט"ז – דף צ' – טור ד') כתב וז"ל: ובפרט במדינות רוסיא דהגזירה הוי שם שילכו הנשים בשערות שלהם [ולא יתגלחו] ודאי אסור [בפאה נכרית] וכו'.. ובפרט במדינות רוסיא דהגזירה שם כן, והרבה הולכין כן מכח הגזירה, א"כ בודאי הרואה יאמר שגם זו כאחת מהם וכו'.. ובפרט במדינות רוסיא כיון דהוי הגזירה על כך הוי ערקתא דמסאני, ובודאי אסור לעשות כן, ואף דמתיר שם המלכות לילך מכוסה בפרציילא [ -מטפחת], מ"מ הוי שעת הגזירה, כי ידוע שלא ילכו כן, כי הוי כדי בזיון להנשים וילכו בשערותיהן, ומכיון שלא יחשבו אנוסים, רק שיהיה ברצון ויתחייבו יותר, לכך חלילה לילך בפאה אפילו נכרית, רק בפרציילא [מטפחת], אולי ירא ה' וישפוט וימהר גאולתנו, אמן, עכ"ל הגרש"ק שם.

הראוני צילום מאמר של פרופ' שחקר גזירה זו, ושם כתב שהגזירה החלה באפריל 1851 [– תרי"א] בהטלת איסור לגלח ראש הכלות, ובאוגוסט 1852 [– תרי"ב] פורסם גם גזירת הלבוש ואיסור גידול זקן ופאות, ובשנת 1853 [– תרי"ג] גזרו השלטונות שהכלה תקרא לבדיקה במשטרה, והיו בנות ישראל מערימות ושולחות בתולות במקומם, ובשנת 1862 [– תרכ"ב] ציוה הצר להחמיר בכל הדרכים, כי ראו בוורשא שאין היהודים נשמעים, ומסרבים להתבולל, ומאז היו השוטרים בודקים ראשי הנשים בכל מקום.

עס איז כדאי צוצוברענגן וואס דער דברי יואל האט כמה פעמים געזאגט, ער האט געווענדליך געבעיסט אויפן תשובות חת"ם סופר או"ח סי' ל"ו וואס בויעט זיין איסור אויפ'ן זוהר פרשת נשא וואס רעדט וועגן אויפדעקן די האר אפי' אינדערהיים מיט אלע קללות נמרצות, ער פלעגט זאגן אז דער חת"ס האט קיינמאל נישט געברענגט א לשון הזוהר אלס א ראי' צו א פסק, נאר ביי דעם ענין. איז א ראי' ווי הארב דער ענין איז.

פלעגט ער זאגן, אויב דער זוהר לאזט עס סייווי נישט אויפדעקן קעגן קורות הבית, דאן צו וואס זאל א פרוי שלעפן די משא כבד אויפ'ן קאפ, אויב נישט זיך אמאל שיין צו מאכן דערמיט וואס דאס איז דאך אסור ע"פ הזוהר?

עניוועי, קומט אויס לויט'ן זוהר אז אפילו ווען א פרוי טראגט אייגענע האר טאר זיך עס קיינמאל נישט אויפדעקן אפי' אין בעדרום, סאו טאף לאק עניוועי...

פשוט-קאמפליצירט האט געשריבן:די שדים אינעם בילד זענען גראדע קיוט. אי משום הא וואלט איך געלאזט די קאלטינעס-באצירטע האר.

די טראבל איז, אז זיי הייסן "ניטס" און לייז, און זיי בייסן.
איך גיי יעצט זאגן א שטיקל "אפיקורסות". ס'איז דא א געוויסער גדול. לאו דוקא א חסידישער רבי, וואס אויף אלע פיקטשערס אין די לעצטע יאהרן האט מען געזעהן אז ער האט קאלטנס אין זיין בארד. אבער לעצטנס האט מען איהם אפגעשארן די בארד.

געוויס מיינסטו הרב שטיינמאן, מען האט עם נישט אפגעשוירן די בארד, נאר אזוי ווי ער רירט נישט צו זיין בארד ווערט עס פארהארטעווט און יעדע שטיק צייט ברעכט זיך עס אף פון זיך אליינס, איך האף אז דו פארשטייסט אז "קיינער שערט עם נישט אף די בארד".

למעשה פארוואס זענען די אונגארישער מער מחמיר ?

ווייל ביי זיי איז קיינמאל נישט געווען די 'גזירת המלבושים', עיין למעלה.

כעלעם'ר מגיד האט געשריבן:ווייל ביי זיי איז קיינמאל נישט געווען די 'גזירת המלבושים', עיין למעלה.

עס איז דא נאך זאכן ביי פרויען, וואס די אונגארישע זענען מער מקפיד אויף?

נעמן נאר א שויער און נישט א באד בימי ה7 נקיים איז אויך א אונגערישע זאך ניין?

איך אויך האט געשריבן:נעמן נאר א שויער און נישט א באד בימי ה7 נקיים איז אויך א אונגערישע זאך ניין?

קען זיין, אבער איך האב קיינמאל נישט געהערט פון אזא זאך.
אגב, איז נישט שירצליך פרייטאג צונאכטס מער שכיח ביי די אונגארישע?

יאנקל האט געשריבן:די אלע ״מקורות״ פאר דעם מנהג פון אפשערן די האר זענען געשאפן געווארן לאחר המעשה, און פרובירן דאס צו ערקלערן ע״ד פרד״ס. דאס מאכט נישט קליגער די דורשי אמת וועלכע ווילן וויסן דעם ריכטיגן אפשטאם פון א מנהג וואס איז א סתירה צו מקרא און די חכמי התלמוד.
בכלל, דאס נוצן דעם ווארט ״מנהג״ אויף אזא ווילדער זאך איז מאדנע ביז גאר. בעבעלעך עסן אין די זופ מכח מנהג, מהיכי תיתי. אבער נוצן אזא שיין-קלונגענדיג, אומשולדיג ווארט ווי ״מנהג״ אויף בארויבן פרויען (און זייערע מענער) פון נאטירליכער פעמיניסטישער שיינקייט, איז נישט נאר אבסורד, נאר אפשר רשעות׳דיג אויך.
מעגליך אמאל, ווען האר האט ביים ארימען המון-עם נישט געקענט געהאלטן ווערן שיין, האט מען מכח מנהג געקענט אזא זאך פארלאנגען. אבער היינט? היינט קען מען אזא זאך פארענטפערן נאר אויב גאט אליין באווייזט זיך און פארלאנגט עס.

מענטשן נוצן אלץ ראיות פאר אידישקייט, מען קען נישט איינרעדן אזויפיל מענטשן וואס מ'וויל, אז גאט האט דאס געזאגט יענס געזאגט.
אויב האט געקענט דאס פאסירן - די האר אפגעשניידאכטס, דאן קען אלעס פאסירן.