קאווע שטיבל

לעיקוואד האט געשריבן:איך מיין נישט ח"ו צושאקלען קיינע יסודות. איך מאך נאר קלאר וואס זענען די יסודות און וואס נישט..

און יעצט, בשבחו של ערוך השולחן.

לצערי האב איך נישט אזויפיל געלערנט ערוך השולחן , איך האב אסאך מער געלערנט משנה ברורה, כמנהג הנפוץ, ממילא ווייס איך נישט גענוג איבער עם. איך האב אפילו נישט געליינט אזויפיל תולדות בעל ערוך השולחן. אפשר בזכות דער אשכול וועל איך אראפנעמן דער סעט ערוך השולחן וואס איך האב פון מיין בר מצווה און דורכלערנען אפאר סימנים.

עכ"פ, וועל איך שרייבען א משהו פון אויוון אויף וואס איך געדענק און וואס איך האב געהערט וועגן דער ספר הנפלא ערוך השולחן.

קודם כל, בעוד וואס דער משנה ברורה איז נאר אויף אורח חיים, און אויך פון שולחן ערוך הרב פעלט רוב חלקי השולחן ערוך. איז דער ערוך השולחן אויף אלע פיר חלקי שולחן ערוך, און נישט נאר דעם האט ער אויך געשריבען "ערוך השולחן העתיד" וואס איז כולל אלע הלכות התלויות בארץ און בית המקדש וכו' וואס איז נישט נכלל אין שולחן ערוך. איך מיין אז אויזער דער רמב"ם, איז דאס דער איינציגסטער ספר הלכה וואס נעמט אדורך כל התורה כולה כפשוטו. און דאס אליינס איז א משונהדיגער הישג מצדו (אדער א משונהדיגער חסרון פון אנדערע ספרים).

יעצט דער קלארקייט און בהירות פון דער ערוך השולחן איז אין לשער. אויף צו פארשטיין משנה ברורה דארף מען קודם לערנען דער מחבר, רמ"א, און האפנטליך קען מען פארשטיין דער משנ"ב אן לערנען דער טור וכו'. אפילו שער שולחן ערוך הרב וואס מקען יא ליינען גראד איז עס געשריבען מיט אביסעל א שווערע למדנישער לשון וואס מדארף האלטן קאפ, שלא לדבר אויפן קונטרס אחרון וכו' ווי ער לייגט פאר זיינע בירורים און חידושים וואס אויף דאס צו לערנען דארף מען ממש זיין א למדן און קענען די סוגיא. משא"כ דער ערוך השולחן האט אזא פליסיגע געשמאקע שפראך וואס יעדער בחור'ל קען ליינען, נישט קיין חילוק צו סאיז א סימן אין אורח חיים אדער אין חושן משפט אדער אבן העזר, און קען פארשטיין די גאנצער היקף הסוגיא, פון די גמרות, ביז די עיקרי דעות וסבורת הפוסקים והראשונים, אלץ מיטן הוספת נופך פונ'ם ערוך השולחן וואס האט נישט מורא אנצומערקן וועלכע סברא אדער שיטה איז גלייך און וועלכער איז דחוק, ביזן פראקטישער הלכה למעשה.

יעצט אמת ער נוצט זיך אמאל מיט סברות וואס מקען זיך דינגען אויף זיי, בערך אזויווי ר' משה פיינשטיין'ס תשובות וואס צומאל זאגט ער סברות וואס זענען לאו דווקא מוכרח און ער האט נישט מורא צו פסקנען פון דעם למעשה. זעהט אויס דאס איז געוען דער שטייגער אין ליטא אזוי צו פסקנען. ויש בזה מעלות וחסרונות. אבער מכל מקום ע"פ רוב זענען זיינע סברות זייער גלייך, נישט געקוועטשט, אפשר אפילו בעלבתיש. אבער בעלבתיש איז גארנישט קין חסרון אלעמאל נאר אפשר להיפך.

ובקיצור, איינער וואס זוכט א ספר וואס איז סיי קלאר אין אלע שיטות הקודמים, און איז אויך מעמת די סברות זייערע מיטן נארמאלער שכל און גלייכקייט, וועט דאס טרעפן נאר אין ערוך השולחן. הגם נישט אלע זיינע תורות דארף מען מסכים זיין, לפחות טראכט ער און פרעגט די ריכטיגע שאלות.

איך האב געהערט אמאל פון הרה"ח ר' יעקב מאיר שעכטער זאל זיין געזונט, אז ער האט זיך געמאכט א סדר דורכלערנען גאנץ ערוך השולחן, אפאר מינוט אטאג, ביז ער האט גענדיגט דער גאנצער ספר. ומנה שבחו אז ער פירט דיר אדורך די גאנצע מהלך הענינים פון די גמרא ביז די הלכה למעשה. הגם אז נישט אין אלעס איז הלכה כמותו. וממנו יראו כן יעשו.

לעיקוואד האט געשריבן:שוין,
אכתוב מקצת מן הבעיות היסודיות שיש במשנ"ב. והוא רחום יכפר עון וכו'.
א- אין לו שום צורה נורמלית של חתירה לעומק ושרשי הסוגיות, ער איז נישט מחלק צווישען א כלל און א פרט, צווישען א עיקר און א טפל, הכל הוא מביא באותו דרך ובאותו צורה. מי שפותח שולחן ערוך הרב, או ערוך השולחן, רואה מיד בהתחלת כל סימן את שרש ועיקר הסוגיא, מה הפסוק, הגמרא, הראשונים, לא רק בציטוטים והבאות, אלא עמידה על שרשי הנידונים והנושאים, בבהירות עצומה. וממילא לפי זה הם נותנים תמונה ברורה על הסוגיא ויכולים להכריע עפ"ז בספקות. במשנ"ב אין מאומה מכל זה. אם יש לעתים הקדמה לסימן הוא מלוקט מאחרוני אחרונים ואין בו שום בהירות חדשה בסוגיא.
עס איז נישט פעיר צוצושטעלן דעם משנ"ב צום שו"ע הגר"ז און ערוה"ש - זיי שרייבן זייער אייגענעם חיבור, בעוד וואס דער משנ"ב איז א מפרש אויפן שו"ע. טראכט פון מג"א ט"ז, ש"ך סמ"ע, ח"מ ב"ש, ווער הייבט אן מיטן שורש הסוגיא. דאס איז נישט זייער דזשאב. ועוד, אין ביאור הלכה טוט ער דאס הרבה הרבה פעמים. און צוריק צו דאס וואס איך האבן גשריבן אז זיין ארבעט איז געווען צו געבן פאר דעם לערנער/מורה הוראה א דבר השלם, טראכט וואס ער האט געטוהן אין סי' ל"ב אאז"וו.

ב- אין לו שום דרך הכרעה נורמלית בין הפוסקים. ההכרעות שלו מבוססות או על חסידות, כלומר שהוא חסיד של הגר"א למשל ממילא יש להכרעות הגר"א משקל גדול אצלו בלי שום סיבה רק כי הוא חסיד של הגר"א. ובדרך כלל כלל אינו מכריע בין דעות שונות, אלא תמיד עושה כזה משחק שלכתחילה יחמירו כדעת כל הפוסקים, ובדיעבד כדעת מקצתם. אפילו הבית יוסף, שהוא אבי השיטה לא להכריע לפי הסוגיות אלא לפי כללים ומנין בפוסקים, לפחות עשה לעצמו כלל ברור ודי הגיוני ללכת לפי ב' מג' עומדים, במשנ"ב אין גם זה, אלא תמיד הכרעות ליקוטיות כאלה בין מג"א לגר"א לט"ז בלי שום סיבה עיונית וענינית. וכמעט תמיד להחמיר, כידוע שלהחמיר אינו קונץ, גם עם הארץ יכול להחמיר.
פשוט הוצאת שם רע, ער איז מחמיר ביי דאורייתא'ס, ער ברענגט פון ראשונים (צומאל אויך נייע פון נארוואס געדרוקטע כת"י) מכריע צו זיין בין דעות האחרונים, ער איז מבליט דעם דעת הגר"א - א חידוש גדול בפני עצמו ארויסצונעמען פון דעם "ביאור" הגר"א זיין דעת אויף להלכה. (מעגסט האלטן אז פאר דיר איז דאס נישט קיין חשיבות, אבער בארצות ליטא האט דאס גאר א שטארקע משקל, און באמת גם בשאר מקומות שלא ראו בהגר"א את רבם, דאך איז דאס א דיעה פון איינעם פון די גדולי האחרונים.) ובכלל, זיינע הכרעות זענען פראקטיש פאר ערליכע אידן וועלכע זענען מחמיר אויב עס איז נישט קיין טירחא יתירה און עס איז שיטה וועלכע האט א מקום אין הלכה. טא, האט דער משנ"ב געטוהן א סערוויס פאר דעם לערנער, אז ער זאל נישט דארפן קלערן למעשה וויאזוי אומצוגיין, נאר ער איז איהם מכריע דעם דין (מיט א סלענט לחומרא) אויף למעשה.

ג- העולם שלו קטן וצר, קליינשטעטלדיג, כאילו הוא ממאן בכלל להכיר במציאות העולם שבה הוא חי. את זה רואים בכל ספריו בהלכה באגדה ובכל תחום. מי שמבין יודע שהבעיה של ההלכה בימינו אינו בחסרון עוד ספר ליקוט שילקט את הפוסקים שבאו אחרי הבאר היטב (כמ"ש בהקדמת המשנ"ב, מה שמראה גם על כ"כ חוסר הבנה, וכי אם בעיניו באר היטב זה בעצם ליקוט טוב, וכללו אפילו במשנ"ב, והמשנ"ב לא נצרך אלא כי לאחר הבאר היטב נדפסו עוד כמה אחרונים , מי אומר שצריך לעיין בכל האחרונים שנדפסו? ובשלמא אם היה מביא את הכרעותיהם כלפי שאלות חדשות שנתחדשו, ע"ד מטרת הספר פסקי תשובות, ניחא, אבל הוא לא עוסק בזה כלל, כדלהלן). הבעיות הם בהתאמת כללי ההלכה למציאות העולם המשתנה כל הזמן. הדבר הזה הוא עסק כל הפוסקים האמתיים שקמו לכלל ישראל, וכל אלו שנחשבים באמת פוסקי הדורות. ועל זה נכתבים ספרי השו"ת הרציניים והחשובים. המשנ"ב פשוט התחמק אפילו מלהזכיר שיש דבר כזה לעקטער בעולם. ואמר לבנו שלא רצה להכניס את עצמו לפולמוס הזה. אבל לא נראה באמת שהבין בכלל את הנושא הזה. ואפשר להאריך בזה הרבה.
פארגעס נישט אז דער חיבור האט ער אנגהויבן צו שרייבן בערך שנת תרל"ז איך ווייס נישט ווי א צענטראלע נושא אלעקטריק איז דאן געווען. כמה וכמה קאררענט שאלות ברענגט ער יא. פאר אונז היינט זעהט עס אויס אלטמאדדיש. ער ברענגט א סאך תשובות ספרים פון די שפעטערע אחרונים, למשל חת"ס, כת"ס, בית אפרים משכנ"י, שואל ומשיב ועוד.

רחוק בעיני להאמין שהחזו"א שהיה מגדולי המעיינים בדורות האחרונים (לשון הר"ש פישר "גדול האחרונים") ראה איזה בשורה עיונית בחפץ חיים ובמשנ"ב. נראה ברור שלדברי ההערצה וההערכה שהעריף על הח"ח וספריו ישנם מטרות שונות לגמרי מאשר הערכה על למדנותו. והבקי בכתביו האגדיים של החזו"א ידע למי אני מתכוון, שלחריפות שכלו ודקות עיונו בנושאי הלכה אין זכר וקשר עם המגמות שהוא דוחף בכתביו ההשקפתיים.
דער חזו"א האט אסאך השגות אויף כמה פסקים פון דעם משנה ברורה. און דאך זעהט ער אין איהם אלס דער "פוסק אחרון" פון די תקופה. מיר קענען שפעקולירן ביז מארגן אבער דער סוף דבר איז --- "סוף דבר ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים כמו מרן הבית יוסף, המגן אברהם והמשנה ברורה, היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית" – קובץ אגרות חזו"א חלק ב' איגרת מ"א.

קאווע טרינקער האט געשריבן:דארפסט צולייגען נאך איין עיקר, אז ------- האט געזאגט אז דער חזון איש גופא איז פוסק אחרון.

קאווע טרינקער האט געשריבן:כמדומה, אז ר' חיים לייב כ"ץ האט באוצרו א גאנצע חיבור מיט קשיות אויף משנה ברורה.

איחוד פעלד האט געשריבן:בכלל איז א פלא, ער איז משמיט דער מגן אברהם און צום סוף איז ער נאך מכריע ווי דער מגן אברהם. ממש מרפסן איגרי

היימישער ליטוואק האט געשריבן:זיין ראיה פון בן כ' איז אז די רעדע איז נישט פון ב' שערות, נאר פון כבוד ציבור. וז"פ.

יאיר האט געשריבן:די קשיא פון דעם משנה ברורה'ס איז, לויט די פשט פון פרמ"ג וואס איז מדמה סי' ל"ט צו סי' נ"ג וועט אויסקומען אז פונקט ווי מען לערנט ארויס פון דארטן אז בן י"ח שנה איז מיעוט זקנו איז גענוג וויבאלד ס'איז אזוי ווי נתמלא זקנו וואס דעמאלט איז ער א גדול לגבי כתיבת תפילין, אזוי אויך וועט א בן כ' שנה וואס האט בכלל נישט קיין בארד זיין גענוג לגבי כתיבת תפילין, ווייל ס'איז דאך גוט לגבי שליח ציבור, אוון דאס איז דאך נישט אמת אפי' בדעת המג"א לויט'ן פשט פונ'ם פמ"ג, נאר מ'מוז ווארטן אויף רוב שנותיו. (איך פארשטיי נישט פארוואס ער דארף בכלל צולייגן אז דארט רעדט מען ווען ער ברענגט שתי שערות, דארט איז דאך לגבי שליח ציבור, און בדרבנן איז אודאי גענוג בן י"ג שנה, נאר משום כבוד ציבור דארף זיין נתמלא זקנו אדער בן י"ח ומיעוט זקנו אדער בן כ' בלי זקן).

לענ"ד איז דיין פשט בכלל נישט משמע בלשון הביאור הלכה.

ועוד ק"ל על דבריך, מהיכי תיתי לך דאס וואס די זאגסט אינעם פמ"ג לדעת המג"א? אדרבא, פונקט ווי בן יח' בזקן מעט איז מען תולה בחזקת גדלות, איז דאך אוודאי מסתבר בן כ' תולה צו זיין בחזקת גדלות? וכמו שכתבתי לעיל אז די חשש פין סריס איז גאר א קליינע מיעוט, אין די חזקת גדלות איז גאר א שטארקער.
אגב די פמ"ג בפתיחה כוללת חלק ב' אות יא' פרעגט אפי' אויף יג' שנים, אז מען זאל גיין נאך רוב שמביאין אז שתי שערות, אין ער פארשטייט נישט פארוואס מיר זאלען זיך נישט סומך זיין אויף דעם אפי' בדאורייתא. עיי"ש אז חאטש ביי רוב צריך לברורי היכא דאפשר לברורי בקל, אבל כאן לא נקרא "אפשר לברורי בקל",דאין זה בקל לבייש אותו. איז דאך אוודאי מסתבר אז ווען מען האלט שוין ביי בן כ', וואס די איינציגסטע אנדערע צד איז חושש צו זיין פאר די מיעוטא דמיעוטא פין סריס, זאל מען קענען גיין נאך אזא שטארקע רוב אין מען קען שרייבען תפלין אפי' מדאורייתא.