קאווע שטיבל

סקעפטיקער האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 2:21 pmוואו ווייט וואלט די רמב"ם געגאנגען מיט די מהלך? מיט די פסוקים פון יציאת מצרים וואלט ער אויך מסכים געווען אזוי צו טוהן אויב עס שטעלט זיך ארויס אלס אומריכטיג?

סקעפטיקער האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 2:38 pmאיך האב יעצט מעיין געווען אין מורה נבוכים און געזעהן זיי המשך, וואס קלארט אויס די סוגיא:

ואמנם, הביאונו שלא לעשות זה ושלא נאמינהו – שתי סיבות. האחת מהם – שהיות האלוה בלתי גוף התבאר במופת, ויתחיב בהכרח שיפורש כל מה שיחלוק על פשוטו המופת, ויודע שיש לו פרוש בהכרח; וקדמות העולם לא התבאר במופת ואין צריך שיודחו הכתובים ויפורשו מפני הכרעת דעת שאפשר להכריע סותרו בפנים מן ההכרעות; וזה – סיבה אחת.
והסיבה השנית – כי האמיננו שהאלוה בלתי גשם לא יסתור לנו דבר מיסודי התורה ולא יכזיב מאמר כל נביא, ואין בו אלא מה שיחשבו הפתאים שבזה כנגד הכתוב – ואינו כנגדו כמו שבארנו אבל הוא כונת הכתוב! אבל אמונת הקדמות על הצד אשר יראה אותו אריסטו שהוא על צד החיוב ולא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר חוץ ממנהגו – הנה היא סותרת הדת מעיקרה ומכזבת לכל אות בהכרח ומבטלת כל מה שתיחל בו התורה או תפחיד ממנו – האלהים! אלא יפורשו האותות גם כן כמו שעשו בעלי התוך מן הישמעאלים ויצאו בזה למין מן ההזיה. אמנם אם יאמן הקדמות לפי הדעת השני אשר בארנונו – והוא דעת אפלטון – והוא שהשמים גם כן הוים נפסדים – הדעת ההוא לא יסתור יסודי התורה ולא תמשך אחריו הכזבת האותות, אבל העברתם, ואפשר שיפורשו הכתובים על פיו וימצאו לו דמיונות רבות בכתובתי ה׳תורה׳ וזולתם שאפשר להתלות בהם וגם יהיו לראיה. אבל אין ההכרח מביא אותנו לזה אלא אם התבאר הדעת ההוא במופת; אמנם כל עת שלא יתבאר במופת לא זה הדעת ניטה אליו, ולא הדעת ההוא גם כן נביט אליו כלל, אבל נבין הכתובים כפשוטיהם, ונאמר כי התורה הגידתנו ענין לא יגיע כוחנו להשגתו, והאות מעיד על אמיתת טענותינו.

זאגט ער זייער קלאר אז שיטת אריסטו אז די וועלט "כצורתו" איז אייביג געווען איז סותר די פסוקי התורה, אבער שיטת אפלטון אז א געוויסע חומר האט אייביג עקזיסטירט איז נישט סותר די פסוקי התורה. וא"כ מיין איך אז עוואלוציע איז בהדיא סותר די פסוקי התורה.

berlbalaguleh האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 3:30 pm סקפטיקער: איכ'ל נאר נוצן דעם משל פון רמב"ם וואס ער זאגט לגבי בריאת העולם און מעשה בראשית ווס. עוואלושן.

די משל גייט אזוי: א מענטש קומט אריין אין א מוזעאום און ער זעהט א הערליכע בילד. וועט ער אנהיייבן וראכטן. וויאזוי איז די בילד געשאפן געווארן? צי ס'האט זיך אויסגעגאסן א פאר פלעשלעך טינט פון פארשידענע קאלירן און ס'האט זיך (אליין) געשאפן דאס הערליכע בילד. אדער ס'איז געווען א מייסטער ארטיסט וואס האט דאס מיט גרויס חכמה געמאלן. דער נמשל איז פשוט. די וועלט. די גאנצע יוניווערס מיט אלע זאכן אין איהר זענען זייער פונקטליך און מייסטערהאפטיג באשאפן געווארן און אוועקגעשטעלט אויף זייער ריכטיגן פלאץ.

דאס האט נאר געקענט געטון ווערן דורך אן אלמעכטיגע ענטיטי (גאט).

לויט'ן לאגישן חשבון וואלטן די סייענטיסטן געדארפט צו זיין די גרעסטע מאמינים במציאת הבורא. ווייל זיי זעהען (מער ווי פשוטע מענטשן) די טיפקייט און חכמה ואס ליגט אין א יעדן איינציגן פרט פון בריאת העולם. צי איז דאס די געלעקסיס אדער די באשעפענישן אויף די וועלט וואס הייסט "ערד".

מי אני האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 3:35 pm [למען הדיוק, די פראבלעם זיינער דערמיט איז נישט אז ס׳איז סותר פסוקי התורה, נאר יסודי התורה, והיינו רעוועלעישאן שהוא התערבות אלקים בעולם. וואס אָן דעם איז דאך, כאמור, לכאורה נישט שייך קיין שום רעליגיעזע דת מ״הא-ל״. איך פארשטיי אז דאס איז וואס דו מיינסט.]

והסיבה השנית – כי האמיננו שהאלוה בלתי גשם לא יסתור לנו דבר מיסודי התורה ולא יכזיב מאמר כל נביא, ואין בו אלא מה שיחשבו הפתאים שבזה כנגד הכתוב – ואינו כנגדו כמו שבארנו אבל הוא כונת הכתוב! אבל אמונת הקדמות על הצד אשר יראה אותו אריסטו שהוא על צד החיוב ולא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר חוץ ממנהגו – הנה היא סותרת הדת מעיקרה ומכזבת לכל אות בהכרח ומבטלת כל מה שתיחל בו התורה או תפחיד ממנו – האלהים! אלא יפורשו האותות גם כן כמו שעשו בעלי התוך מן הישמעאלים ויצאו בזה למין מן ההזיה. אמנם אם יאמן הקדמות לפי הדעת השני אשר בארנונו – והוא דעת אפלטון – והוא שהשמים גם כן הוים נפסדים – הדעת ההוא לא יסתור יסודי התורה ולא תמשך אחריו הכזבת האותות, אבל העברתם, ואפשר שיפורשו הכתובים על פיו וימצאו לו דמיונות רבות בכתובתי ה׳תורה׳ וזולתם שאפשר להתלות בהם וגם יהיו לראיה. אבל אין ההכרח מביא אותנו לזה אלא אם התבאר הדעת ההוא במופת; אמנם כל עת שלא יתבאר במופת לא זה הדעת ניטה אליו, ולא הדעת ההוא גם כן נביט אליו כלל, אבל נבין הכתובים כפשוטיהם, ונאמר כי התורה הגידתנו ענין לא יגיע כוחנו להשגתו, והאות מעיד על אמיתת טענותינו.

בְּתוֹךְ עַמִּי האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 3:39 pm סאוי דו @סקעפטיקער טענה׳סט אז כהיום יום וואלט דער רמב״ם יא מגלה געווען די סודות של מעשה בראשית... נו, אויף דעם וויין איך טאקע. ער האט עס געהאלטן ביי זיך, און אונז היינט דארפען עס דאך אזוי וויכטיג. אבער כידוע זעמער אונז דורות אחרונים גרויסע נשמות וואס מ׳האט געטראסט מיט גרויסע נסיונות...

כרם זית האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 3:41 pm פון איין זייט וואלט ער נישט געדארפט האבן קיין פראבלעם מיט דעם אזוי ווי ער האט מסביר געווען עקידת יצחק און נבואת יונה (עכ"פ לויט דער נרבוני), אבער פון די אנדערע זייט אויב לייקנט ער יציאת מצרים וועט אוועקפאלן זיינע הסברים אויף מצות אז עס איז אויסצוהיילן עם ישראל פון די הבלים וואס זיי האבן געלערנט אין מצרים, וויבאלד זיי זענען דאך קיינמאל נישט געווען דארט.

אגב, דער רמב"ם האט געהאט אנדערע מקורות אויסער די תורה וואס זענען עדות צו די עקזיסטענט פון אברהם אבינו.

ואחר שהענין כן אני רואה לחלק השש מאות ושלוש עשרה מצוות לכללים רבים ויהיה כל כלל כולל מצוות רבות שהם ממין אחד או קרובים בענינם; ואגיד לך סיבת כל כלל מהם ואראה תועלתו אשר אין ספק בה ולא מדחה; ואחר כך אשוב לכל מצוה בפני עצמה מהמצוות ההם אשר יכללם הכלל ההוא ואבאר לך סבתה עד שלא ישאר מהם רק קצת מצוות מעטות מאד הם אשר לא התבארו לי סיבותם עד היום.

סקעפטיקער האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 3:49 pm ער זאגט טאקע נישט קלאר אז עס איז סותר די פסוקי התורה, אבער פון דאס וואס ער דרוקט אז הרחקת הגשם און אפלטון'ס מהלך זענען "נישט" סותר די פסוקי התורה, איז משמע אז ער וויל זאגן אז אריסטו'ס מהלך יא. אדער אפשר נישט?

סקעפטיקער האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 2:38 pm

סקעפטיקער האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 2:21 pm

מי אני האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 12:37 pm ולגבי די פסוקים פון בראשית, איז דאך באקאנט די לשון פונעם מו״נ ח״ב פכ״ה לגבי דאס אז זיי זענען נישט קיין שטער לשיטת הקדמות, וואס איז דאך אויך כנגד הפסוקים של הבריאה (וואס להנרבוני ואבן כספי האט דער רמב״ם טאקע באמת יא געהאלטן פון קדמות):

דע כי אין בריחתינו מן המאמר בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש - כי אין הכתובים המורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות האלו-ה גשם; ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בענין חידוש העולם, אבל היה אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות. ואולי זה היה יותר קל הרבה והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם כמו שפרשנו הכתובים והרחקנו היותו ית' גשם.

וכן הוא לכאורה בזה. די פילאזאפישע השלכות פון קדמות זענען אויך, במובן הפשוט, בניגוד גמור להדת והתגלות, וכמש״כ הרמב״ם שם.

וואו ווייט וואלט די רמב"ם געגאנגען מיט די מהלך? מיט די פסוקים פון יציאת מצרים וואלט ער אויך מסכים געווען אזוי צו טוהן אויב עס שטעלט זיך ארויס אלס אומריכטיג?

איך האב יעצט מעיין געווען אין מורה נבוכים און געזעהן זיי המשך, וואס קלארט אויס די סוגיא:

ואמנם, הביאונו שלא לעשות זה ושלא נאמינהו – שתי סיבות. האחת מהם – שהיות האלוה בלתי גוף התבאר במופת, ויתחיב בהכרח שיפורש כל מה שיחלוק על פשוטו המופת, ויודע שיש לו פרוש בהכרח; וקדמות העולם לא התבאר במופת ואין צריך שיודחו הכתובים ויפורשו מפני הכרעת דעת שאפשר להכריע סותרו בפנים מן ההכרעות; וזה – סיבה אחת.
והסיבה השנית – כי האמיננו שהאלוה בלתי גשם לא יסתור לנו דבר מיסודי התורה ולא יכזיב מאמר כל נביא, ואין בו אלא מה שיחשבו הפתאים שבזה כנגד הכתוב – ואינו כנגדו כמו שבארנו אבל הוא כונת הכתוב! אבל אמונת הקדמות על הצד אשר יראה אותו אריסטו שהוא על צד החיוב ולא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר חוץ ממנהגו – הנה היא סותרת הדת מעיקרה ומכזבת לכל אות בהכרח ומבטלת כל מה שתיחל בו התורה או תפחיד ממנו – האלהים! אלא יפורשו האותות גם כן כמו שעשו בעלי התוך מן הישמעאלים ויצאו בזה למין מן ההזיה. אמנם אם יאמן הקדמות לפי הדעת השני אשר בארנונו – והוא דעת אפלטון – והוא שהשמים גם כן הוים נפסדים – הדעת ההוא לא יסתור יסודי התורה ולא תמשך אחריו הכזבת האותות, אבל העברתם, ואפשר שיפורשו הכתובים על פיו וימצאו לו דמיונות רבות בכתובתי ה׳תורה׳ וזולתם שאפשר להתלות בהם וגם יהיו לראיה. אבל אין ההכרח מביא אותנו לזה אלא אם התבאר הדעת ההוא במופת; אמנם כל עת שלא יתבאר במופת לא זה הדעת ניטה אליו, ולא הדעת ההוא גם כן נביט אליו כלל, אבל נבין הכתובים כפשוטיהם, ונאמר כי התורה הגידתנו ענין לא יגיע כוחנו להשגתו, והאות מעיד על אמיתת טענותינו.

זאגט ער זייער קלאר אז שיטת אריסטו אז די וועלט "כצורתו" איז אייביג געווען איז סותר די פסוקי התורה, אבער שיטת אפלטון אז א געוויסע חומר האט אייביג עקזיסטירט איז נישט סותר די פסוקי התורה. וא"כ מיין איך אז עוואלוציע איז בהדיא סותר די פסוקי התורה.

אבל סברת הקדמות כפי האופן הנראה לאריסטו, שהוא על דרך החיוב, ולא ישתנה טבע כלל ואין דבר יוצא ממנהגו, הרי זה סותר את התורה מעיקרה, ומכחיש את כל הניסים בהחלט, ומבטל כל התקוות שהבטיחה בהן התורה או הפחידה מהן. אלא אם כן נבאר גם את הניסים כדרך שעשו בעלי הסוד המוסלמים, ותהיה התוצאה סוג מן ההזיות.

מי אני האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 3:35 pm [למען הדיוק, די פראבלעם זיינער דערמיט איז נישט אז ס׳איז סותר פסוקי התורה, נאר יסודי התורה, והיינו רעוועלעישאן שהוא התערבות אלקים בעולם. וואס אָן דעם איז דאך, כאמור, לכאורה נישט שייך קיין שום רעליגיעזע דת מ״הא-ל״. איך פארשטיי אז דאס איז וואס דו מיינסט.] ולכן האט ער צום סוף כולל געווען אמונת החידוש ביסוד ועיקר הד׳ שלו בהקדמתו לפרק חלק.

עובדיה האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 10:07 pmפון די ווערטער פון די רמב"ם דארט איז נישט משמע אז ער האט עפעס א פראבלעם וועגן דאס זענען די יסודי התורה, ווייל הא גופא מאן יימר אז דאס זענען די יסודות. נאר טאקע פון די פסוקי התורה וואס רעדן אזוי פיהל פון די נסים און די יעודים, וואס דאס קען נאר גיין אויב מען נעמט אהן "חידוש".

כי מה שסובר אריסטו שהוא ע״צ החיוב ולא ישתנה טבעו כלל היא סותרת הדת ומכזבת לכל אות בהכרח, אחר שהכל נמשך אחר החיוב, כי אין הענין יוצא חוץ מהטבע ואם ישתנה העלול נשתנה העלה, ומבטלת ג"כ השכר והעונש, כי זה לא ימשך בדרך טבע אלא כפי הרצון האלקי לאוהביו ולשומרי מצותיו. ודע כי עם אמונת חידוש העולם יהיו האותות כולם אפשריות ותהיה התורה אפשרית, כי כל התורה נסים והיא חוץ מהטבע כמו שאמרו חכמינו ז"ל כשברא הקב"ה את העולם גזר העליונים למעלה והתחתונים למטה בא ליתן את התורה בטל את הגזירה שיהיו העליונים למטה והתחתונים למעלה ולכן אם העולם מחודש יהיה הכל אפשרי כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אבל אם היה כולו על צד החיוב יהיה כל התורה כולה נמנעת.

Maimonides (GP 2.25) also offers a practical reason for believing in creation: How can a God without free will issue commandments? Beyond this there is a textual reason: belief in creation does less violence to scripture than belief in eternity

The Rambam avers that he does not decide in favor of creation because of the content of the biblical verses. If there were a decisive proof for the eternity of the world, then he would have no problem reinterpreting the Torah — whose opening words are, “In the beginning God created” — in line with the view that the world had always existed. Indeed, he writes that this would have been easier than his intensive effort to reinterpret the many biblical verses that could be taken give credence to anthropomorphism

The idea that the commentator has considerable interpretative freedom was not new. The Rambam was continuing a tradition, in this respect, from the sages of the Midrash and Talmud. What was new, however, was how openly the Rambam declared what he was doing. Usually, interpreters of sacred scriptures take pains to emphasize their fidelity to the meaning of the authoritative text. The Rambam broke the rules of the game by stating explicitly that if he wished to, he could reinterpret the text to make it mean the opposite of what the plain sense suggests

The Rambam does, however, place an important condition on when the reader may exercise such freedom. Only when there is a decisive proof in favor of a theological position is it legitimate to reinterpret the biblical verses to conform to that view. In the case of the incorporeality of God, which the Rambam believed to have been unequivocally demonstrated, he threw his whole weight behind the reinterpretation of biblical verses that seemed to suggest that God was physical. In the case of the creation of the world, on the other hand, where there was no decisive argument on either side, there was no mandate to reinterpret the verses in a way that contradicted their plain meaning

עובדיה האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 10:07 pm דער רמב"ם זאגט דארט זייער קלאר פונקט פארקערט, דהיינו אז בעצם וואלט מען געקענט אריינלערנען אין די פסוקים פון מעשה בראשית אפילו שיטת אריסטו אז דער וועלט איז "קדמון בחיוב", נאר וויבאלד לפי זה וואלט געווארן מוכחש אלע נסים וואס שטייט אין די תורה, און דאס איז ער שוין נישט מסכים אריינלערנען אז ס'איז נישט כפשוטו. ווי זיין לשון איז דארט:

אבל סברת הקדמות כפי האופן הנראה לאריסטו, שהוא על דרך החיוב, ולא ישתנה טבע כלל ואין דבר יוצא ממנהגו, הרי זה סותר את התורה מעיקרה, ומכחיש את כל הניסים בהחלט, ומבטל כל התקוות שהבטיחה בהן התורה או הפחידה מהן. אלא אם כן נבאר גם את הניסים כדרך שעשו בעלי הסוד המוסלמים, ותהיה התוצאה סוג מן ההזיות.

סקעפטיקער האט געשריבן: ↑מיטוואך מערץ 13, 2024 11:45 am

עובדיה האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 12, 2024 10:07 pm דער רמב"ם זאגט דארט זייער קלאר פונקט פארקערט, דהיינו אז בעצם וואלט מען געקענט אריינלערנען אין די פסוקים פון מעשה בראשית אפילו שיטת אריסטו אז דער וועלט איז "קדמון בחיוב", נאר וויבאלד לפי זה וואלט געווארן מוכחש אלע נסים וואס שטייט אין די תורה, און דאס איז ער שוין נישט מסכים אריינלערנען אז ס'איז נישט כפשוטו. ווי זיין לשון איז דארט:

אבל סברת הקדמות כפי האופן הנראה לאריסטו, שהוא על דרך החיוב, ולא ישתנה טבע כלל ואין דבר יוצא ממנהגו, הרי זה סותר את התורה מעיקרה, ומכחיש את כל הניסים בהחלט, ומבטל כל התקוות שהבטיחה בהן התורה או הפחידה מהן. אלא אם כן נבאר גם את הניסים כדרך שעשו בעלי הסוד המוסלמים, ותהיה התוצאה סוג מן ההזיות.

איך זעה נישט ער זאל זאגן אז שיטת אריסטו קען מען אריינלערנען אין די פסוקים, דאס וואס ער הייבט אן יתכן אז ער רעדט נאר פון שיטת אפלטון

מתתיהו האט געשריבן: ↑מוצ"ש מערץ 09, 2024 9:27 pm

דיכטער האט געשריבן: ↑דאנערשטאג פעברואר 29, 2024 1:33 pm ס׳איז אינטערעסאנט צו זען ווי אלע האבן זיך, מער/ווייניגער, גאנץ שנעל אן עצה געגעבן מיטן העליאצענטרוס מאדעל, לעומת תורת האבולוציה וואו מען קען נוצן דער זעלבע לאגיק, וצ״ע.

ווי זעהט מען אין די תורה בכלל עפעס קעגן די "העליאצענטרוס מאדעל", סך הכל קענסטו זאגן אפאר פסוקים וואס דרוקען זיך אזוי אויס, ווי "ממזרח שמש עד מבואו" וכדו' וואס מיינט פארשטייט זיך גארנישט נאר רעדט לויט די בליק פון דער מענטש, משא"כ "עוואלוציע" יא איך פארשטיי מען קען אלעס פארענטפערן ווי דער רמב"ם שרייבט בענין חומר קדמון, אבער ס'איז קלאר אז דו פשטות הפסוקים דערציילן גאר אן אנדערע מעשה.

Everyone has talked himself into believing that the prophets knew everything the human intellect can attain to. It’s amazing how rashly people rush to this conclusion! Some biblical passages show utterly clearly that the prophets were ignorant of certain things; but people in the ‘the-prophets-knew-everything’ camp don’t back down in face of these passages. They prefer either to say that they don’t understand the passages in question or to twist the words of Scripture so as to make it mean something that it plainly doesn’t mean. Of course, if either of these moves is permissible, that’s the end of paying serious attention to Scripture. Trying to show something on the basis of Scripture will be pointless if it’s permissible to declare even the clearest passages to be obscure and impenetrable, or to interpret them as one pleases

For example, nothing in Scripture is clearer than that Joshua, and perhaps also the author of the Book of Joshua, thought that the sun moves around the earth, that the earth is at rest, and that on one occasion the sun stood still for a while

Nevertheless, many people aren’t willing to concede that there can be any change in the heavens, so they don’t believe that the sun temporarily stood still; and this leads them to interpret this passage so that it doesn’t seem to say anything like that. Others, who know more about astronomy, don’t believe that the earth is at rest or that the sun moves around the earth; which leads them to do their best to squeeze the astronomical truth out of Scripture, though the text screams in protest against this treatment. They amaze me!

Do we really have to believe that the soldier Joshua was skilled in astronomy, and that the miracle couldn’t be revealed to him? Or that the light of the sun couldn’t remain longer than usual above the horizon unless Joshua understood the cause of this? Both interpretations strike me as ridiculous. I would much rather say openly that Joshua didn’t know the true cause of the greater duration of that light, or that he and the whole crowd of them all thought that the sun moves daily around the earth except on that one day when it stood still for a while. They believed this to be the cause of the greater duration of that light, ignoring, or not knowing, other possible causes for this. It is beside my present point to explore what these alternative causes are, but I’ll mention one. A greater-than-usual refraction could arise from the great amount of ice that was then in that part of the air (see Joshua 10:11, which says that the hailstones were lethally big)

If someone wants to persuade men of something that isn’t self-evident, he must deduce it from things that have been granted, and convince them either by experience or by reason — i.e. from things that they have experienced as happening in nature or from intellectual self-evident axioms. But unless the experience is clearly and distinctly understood, even though it convinces a man, it can’t affect his intellect and disperse its clouds as much as when the doctrine in question is deduced in an orderly way solely from intellectual axioms. This is especially true when the topic is something spiritual that lies outside the reach of the senses. But deriving something solely from intellectual notions often requires a long chain of thoughts, extreme caution, perceptiveness of mind, and self-control; and none of these are often found in men. So men would rather be taught by experience than travel that difficult intellectual route. Thus, someone wanting to teach a doctrine to an entire nation (let alone to the whole human race), wanting it to be fully understood by everyone, has to confirm his teaching solely by experience and adapt his arguments and definitions to the intellectual level of the majority, the common people. If instead he constructs his arguments and definitions in the logically best way, he will be writing only for learned people, a minority

I’ll explain this more clearly. The main things Scripture aims to teach that concern only speculation are these: There is a God, i.e. a being who made everything, who directs and supports everything with supreme wisdom, and who takes the greatest care of men — specifically of those who live piously and honourably — and inflicts many punishments on the others, separating them from the good

Scripture establishes this solely through experience, i.e. by the histories that it narrates. It doesn’t offer definitions, but adapts all its words and arguments to the common people’s intellectual level. And although experience can’t give any clear knowledge of these things, or teach what God is, how he supports and directs all things, and how he takes care of men, still it can teach and enlighten men enough to imprint obedience and devotion on their hearts

All this shows clearly enough who needs to have faith in Scripture’s historical narratives, and why. What I have shown makes it obvious that knowledge and acceptance of those narratives is absolutely needed by the multitude, who aren’t intellectually up to perceiving things vividly and clearly

It was harder for Darwin's contemporaries to grasp evolution than we can easily imagine. The story of creation in the Bible is not just a Judeo-Christian concept; it's roughly what everyone must have believed since before people were people. The hard part of grasping evolution was to realize that species weren't, as they seem to be, unchanging, but had instead evolved from different, simpler organisms over unimaginably long periods of time

Now we don't have to make that leap. No one in an industrialized country encounters the idea of evolution for the first time as an adult. Everyone's taught about it as a child, either as truth or heresy

berlbalaguleh האט געשריבן: ↑מאנטאג אפריל 15, 2024 8:31 pmאין אנהייב פון די וועלט זענען די מענטשן געווען זייער הויך (נפילים?)

berlbalaguleh האט געשריבן: ↑דינסטאג אפריל 16, 2024 1:14 am מ'האט יא געטראפן סקעלעטאנס פון מענטשן וואס זענען געווען 9 פוס און העכער.

Science never proves anything. Science doesn’t prove that spacetime is curved, or that species evolved according to natural selection, or that the observable universe is billions of years old. That’s simply not how science works

What science does is put forward hypotheses, and use them to make predictions, and test those predictions against empirical evidence. Then the scientists make judgments about which hypotheses are more likely, given the data. These judgments are notoriously hard to formalize, as Thomas Kuhn argued in great detail, and philosophers of science don’t have anything like a rigorous understanding of how such judgments are made. But that’s only a worry at the most severe levels of rigor; in rough outline, the procedure is pretty clear. Scientists like hypotheses that fit the data, of course, but they also like them to be consistent with other established ideas, to be unambiguous and well-defined, to be wide in scope, and most of all to be simple. The more things an hypothesis can explain on the basis of the fewer pieces of input, the happier scientists are. This kind of procedure never proves anything, but a sufficiently successful hypothesis can be judged so very much better than the alternatives that continued adherence to such an alternative (the Steady State cosmology, Lamarckian evolution, the phlogiston theory of combustion) is scientifically untenable