קאווע שטיבל

פארוואס איז נישט פאראן קיין איין רב אדער מנהיג פון סיי וועלכע עדה וואס זאל רעדן איבער די שאלה מיט אבדזשעקטיוון בליק?
די זוהר מענטשן האבן טערוריסטים?

היימישער ליטוואק האט געשריבן:פארוואס איז נישט פאראן קיין איין רב אדער מנהיג פון סיי וועלכע עדה וואס זאל רעדן איבער סיי וועלכער שאלה מיט אבדזשעקטיוון בליק?

אויפ'ן עירוב מחלוקה האסטו שוין געטראפען אן אבדזשעקטיווען רב? אדער אויפ'ן צומת הגידים שאלה?

אויב זוכסט דווקא מקורות פון רבני זמננו ווערט אין איינע פון די מראי מקומות שהבאתי געברענגט אביסעל פו ר' גדליה נדל, ר' אליעזר דסלר (מפי תלמידו ר' אריה כרמל), ועוד הרוצים בעילום שמם.

דעת תורה האט געשריבן:וואס הייסט פילאזאפיע? שפינאזע? איך האב נישט געזעהן אין רמב"ם ער זאל שרייבן דאס אויף סתם פילאזאפיע. ער שרייבט עס אויף מהות הבורא ב"ה, די שרפים, חיות ואופני הקודש, כסא הכבוד, אויף די זאכן וואס איז אין מוסרין אלא ביחיד ולמבין מדעתו,

דער רמב"ם האט נישט אין זיין דיקשאנערי קיין שרפים און חיות און אופני הקודש. און שפינאזע איז נישט צופיל גרעסערער אפיקורס ווי אריסטו.

רעדט ער דען נישט אין די ערשטע פאר פרקים פון הלכות יסודי התורה פון דעם כסא הכבוד און די מלאכים? (כאטש ער רעדט גראדע פון די בריאה גשמית אויך, הנצרך כדי להכיר גדולת בוראו). ביסיידס, שרפים חיות ואופני הקודש איז א לשון הפסוק.

דעת תורה האט געשריבן:רעדט ער דען נישט אין די ערשטע פאר פרקים פון הלכות יסודי התורה פון דעם כסא הכבוד און די מלאכים? (כאטש ער רעדט גראדע פון די בריאה גשמית אויך, הנצרך כדי להכיר גדולת בוראו). ביסיידס, שרפים חיות ואופני הקודש איז א לשון הפסוק.

גערעכט, כ'האב עס פארזען. כאטש פאר די גלגלים און ארבעה יסודות ווידמעט ער רוב פון די פרקים. אלס דעם פסוק אליין קען מען זאגן אז ס'איז בלויז א משל, פונקט ווי די פאקטישע כסא וגלגלים וכו' זענען נאר משלים לסבר את האוזן.

הרי במו"נ תחלת ח"ג מפרש את כל מעשה מרכבה שביחזקאל על דברים טבעיים אסטרונומיים, וכסא הכבוד ביאר שם במדויק נמשלו, וברור שגם ביסודי התורה כוונתו לזה, אלא שלא פירש כ"כ.

לעיקוואוד - אנסה לקצת במקום שאמרו להאריך. ראיתי שנגעת בדבר שהוקשיתי כבר מזה שנה. לא אלאה אותך בסידור הסוגיא בחגיגה פ"ב, אבל יש ב' אופנים לפרש את המימרא של רב חייא "אבל מוסרין לו ראשי פרקים", דהיינו
א] שלתלמיד שהוא חכם ומבין מדעתו מותר למסור הכל, ולתלמיד אחר מותר רק ראשי פרקים.
ב] שלאותו תלמיד שהוא חכם ומבין מדעתו התירו למסור לו רק ראשי פרקים, ולשאר כל אדם גם זה לא. ולדרוש את הדבר בשלמותו, אסור אפי' לתלמיד חכם ומבין מדעתו.
ניכר מתוך הרמב"ם ביד החזקה שהוא למד את הגמ' כמהלך ב'.
אם כן, אפוא, האיך מסר הרמב"ם במו"נ וביד החזקה את [עכ"פ] ה'ראשי פרקים' של מעשי מרכבה, שלשיטתו אסור, רק ביחיד, ורק לתלמיד שהוא חכם ומבין מדעתו.

הר''מ מדבר על הבעיה הזאת הרבה פעמים במו''נ, וצריך לצרף מכל המקומות את דעתו בדיוק. עכ''פ בהקדמה לח''ג הוא מדבר בדיוק על זה וכותב שמפני כן נאבדה החכמה הזאת מן האומה לגמרי, ומכיוון שהוא גילה זאת בעיונן היה זה עוולה שלא יכתבנו. והוא ממשיך שלא יכתוב אלא באופן שלא יהיה אלא כפירוש המילות ליחזקאל ולא יגלה יותר ממה שכתוב הנביא.


לא ברור מזה מה ההיתר שלו, ולא עיינתי כעת במפרשים. אך לכאורה יש כאן כמה נקודות. א, מפורש בדבריו בכ''מ שלא כתב בספרו יתר על ראשי פרקים. ב, נראה שתפס את ספרו כמורה ליחידים המבינים מדעתם, ולא לרבים. כן משמע בהקדמה. ג, שגם אלו הראשי פרקים הסתיר ולא כתבם בסדר הנכון, כ''כ בהקדמה, והרי זה כלומר שרק המבין יגלה אפילו את הראשי פרקים. ד. כנראה שתפס היתר מהסוג של עת לעשות לה' הפרו תורתך, שאילולי כתב היה נשכח לגמרי והיה נמנע תועלת מאלו הראויים לכך. ויש שתפסו שמרמז שם שזכה להתגלות וסייע''ד שכך עליו לעשות. ועי' במאמרו של א''י העשיל ההאמין הרמב''ם שזכה לנבואה שדייק כך מכמה מקומות.

תודה רבה לך, דבריך קילורין לעיניים, ואעיין בל"נ במאמר שציינת.

לכאורה אם גילה זאת בעיונו עצמו ללא קבלה מרבותיו אולי לא שייך על זה לומר שאסור לגלותו לאחרים, שהרי הבין כל זה מעצמו, והאיסור הוא רק על המקבל במסורה. ובאמת לדעת הגר"א אכן לא גילה דברים גדולים, והרמב"ם לא ראה הפרדס.

אם הולכים אחרי הטעם לכאורה לא שייך לחלק בין מה שגילה בעיונו למה שקיבל. אכן אם אין זה הפרדס בכלל מובן שאין ע"ז האיסור.. והרמב"ם בעצמו שם בהקדמה הודה שייתכן שיהיה ההסבר באופן אחר, ו"אולי" כיוון לזה.

להעיר מקופיא, שיש שיטה אחרת לפרש את המתני' שם, שאסור בכלל לרב ללמד, [חוץ מראשי פרקים, אולי], והתלמיד יכול רק לחדש ולדרוש מעצמו, והרב יכול להסכים אם התלמיד כיוון. יש עמדי אריכות בזה, ומהירושלמי משמע כן, ואכמ"ל שיש על כך ראיות נאות מכל הסוגיא. אבל כשלמדתי את הענין אני זוכר שלא משמע מהרמב"ם שהוא סובר שהפירוש כך הוא.

בהקדמת הרמב"ם למו"נ ח"ג שציינתי מפורש כמו שהבנתם את דבריו, וז"ל:

והתבאר שאפילו מה שיבין ממנו מי שחננו האלוה תבונה - אסרה התורה ללמדו אלא פנים בפנים למי שיש לו המידות הנזכרות, ואין מוסרים לו ממנו אלא 'ראשי פרקים' לבד.

שכחתי להוסיף נקודה חשובה, יש גם דיון שלם על המימרא בהמשך הגמ' "אמר רב זירא אין מוסרין סתרי תורה אלא לאב ב"ד, ולכל מי שלבו דואג." ונחלקו הראשונים בפירוש מימרא זו, וחלקם מפרשים שלצדדין קתני, ולא מיירי בראשי פרקים שמותר לחכם שמבין מדעתו. אבל הרמב"ם סובר שהוא הוספה על אותו איסור של "ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם ומבין מדעתו", והוא שצריך אותו תלמיד להיו 1) חכם ומבין מדעתו, 2) אב ב"ד, או מי שלבו דואג.
והרמב"ם פסק כדברי ר"ז. ובכן קשה מה שכתבת, שהרי לא די בחכם ומבין מדעתו, ובעי או אב"ד, או מי שלבו דואג [פירש"י דרגא גבוהה בירא"ש.]

כעת לא מצאתי שהר"מ יפסוק את המימרא הזא להלכה, אלא כך כתב ביסוה"ת פרק ב :

[יב] ציוו חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו. ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים, ומודיעין אותו שמץ מן הדבר; והוא מבין מדעתו, ויודע סוף הדבר ועומקו.


ובפרק ד: [יא] ומה בין עניין מעשה מרכבה לעניין מעשה בראשית--שעניין מעשה מרכבה, אפילו לאחד אין דורשין בו, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, נותנין לו ראשי הפרקים; ועניין מעשה בראשית, מלמדין אותו ליחיד, אף על פי שאינו מבין אותו מדעתו, ומודיעין אותו כל שיכול לידע מדברים אלו. ולמה אין מלמדין אותו ברבים, לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש וביאור כל הדברים על בוריין.

ומסתבר שהר"מ הלך בעיקר לפי הטעם שהסביר שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג וכו'. אלא שא"כ למה גם למבין אין מוסרים אלא ראשי פרקים? או מפני כבוד הדברים, או כפי שמסביר בהקדמה למורה שגם החכם המשיג אי אפשר לו לבאר את הענין ביאור שלם אלא פעם מציץ לו הענין כרגע, כמשל הברק.

רק בח"א פל"ד העתיק מימרא זו ופירשה "והכונה בזה, הענוה וההכנעה ויראת חטא רבה, מחובר אל החכמה". וסידר שם חמשה סיבות לסיבת קושי הענייינים האלה להמון.

למעשה הרבה יותר ממה שקשה על הרמב"ם קשה על המקובלים שלדעתם אלו באמת הסודות שנמסרו בקבלה ולא חשו כלל לכל אזהרות המשנה ולמדו את כל הסודות ברבים וכתבום בספרים והדפיסום לכל העולם, ואפילו אלו שלא פירסמום בפרהסיא ממש, עכ"פ אף אחד מהם לא הקפיד על ללמד ליותר מתלמיד אחד או למסור רק ראשי פרקים. ותירצו בזה תירוצים רבים ושונים וחילקו חילוקים שונים. שרבים מהם ניתן להסביר גם בשיטת הר"מ. ועד שאמרו שאזהרות המשנה לא היו אלא לזמן מסוים ובזמן הזה נעשו הנסתרות כנגלות כמובא בשם האר"י.

לעיקוואד האט געשריבן:הרי במו"נ תחלת ח"ג מפרש את כל מעשה מרכבה שביחזקאל על דברים טבעיים אסטרונומיים, וכסא הכבוד ביאר שם במדויק נמשלו, וברור שגם ביסודי התורה כוונתו לזה, אלא שלא פירש כ"כ.

וואו זעסטו דארט אז די מעשה מרכבה זענען דברים טבעיים? פון זיינע ווערטער דארט איז משמע פארקערט.

מרכבת יחזקאל מפרשו הרמב"ם שם על תנועת הגלגלים וחלקיהם (עכ"פ לפי רוב מפרשיו). וזהו דבר 'טבעי'.
אמנם ביסוה"ת פ"א וב' מפרש את אין דורשין במרכבה על ידיעת הבורא בעצמו. ובזה לא מדבר בפרקים אלו כלל, שגם דמות כבוד ה' אוקמיה בכבוד נברא. ויל"ע בזה.

@ארי נוהם וואו איז ער?

Sent from my SM-G903F using Tapatalk

אפשר וועט דער עולם הנאה האבן, עיין כאן עמודים 722 - 755.

(תורה שבעל פה, הרב יהושע ענבל)

דער ספר זעהט אויס גוטע סחורה. תודה

א אינטערסרנטע קליפ פון הרב בערל ויין איבער דעם זוהר און וויאזוי סאיז צושטאנד געקומען, ווערט צו וואטשען.

מקור ספר הזוהר:
https://m.youtube.com/watch?v=SyKOxdlDjVA