אילין רזין דפיצאי...

[[NAMELESS]]

מצאתי בקונטרס ישן נושן, ומחברו נעלם מכל חי, ובו כתב רזין דרזין סודות נשגבים ונפלאים במאכל הקדוש הנקרא 'פיצא'. אשר בודאי קדוש בקדושת הפשטידא, שנתקדש בקדושת השבת, שנתקדשה בקדושת אור ימי בראשית, שהוא יצירתו של הקדוש ברוך הוא.

כדרך בעלי המקובלים, כתב דבריו בלשון ארמית, שכידוע רק עי"ז אפשר להביע דברים אשר סתם בני אדם אינם יכולם להשיגם, בבחינת השכל הנעלם מכל רעיון. אמנם אני לא כן אנכי, אלא שנסתי את מתני, והחלטתי לקיים מקרא שכתוב: 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', ולכן תרגמתי את כל הדברים ללשון עברי ובתוספת נופך. ויה"ר שיתקדש שם שמים על ידינו, אכי"ר.


הקונטרס מיעוט הכמות ורב האיכות, מתחלקת לשבעה פרקים, ומסודר דבר דבר על אופנו כסדר הדברים, ובאופן הראוי.
ואלו הם:

פרק א' - מקור המאכל.

פרק ב' - סיבת עיגולו.

פרק ג' - סיבת פירודו לשמונה חלקים דוקא.

פרק ד' - סיבת צורת חתיכה בציור משולש.

פרק ה' - טעם הצבעים אדום ולבן שבתוכה.

פרק ו' - טעם שימת גבינה ומיץ הטאמעט"א.

פרק ז' - טעם קריאתה בשם 'פיצא'.

[[NAMELESS]]

[center]קונטרס 'אילין רזין דפיצאי'.[/center]
מאכל עתיק יש, ושמו 'פיצא'. מאכל זה מקורו מבין אומות העולם, אבל נתקדשה ע"י בני ישראל, שכיון שבא לידם שוב לא הזניחוהו. ובודאי יש בו סודות רמים ונשגבים, ואין מגלין אלא לצנועין, אבל השקט לא אוכל ואפרש עד כמה שידינו יד כהה מגעת, לשיקובהו"ש.



[center]פרק א':

בביאור הענין מנין הופיע מאכל ה'פיצא', וטעם הדבר.[/center]
הנה מאכל זה מקורו ברומי, מקום איטליאה של יון, זו גרממיה של אדום. וע"י שעם ישראל קידשו מאכל זה, הרי עבר מצד הטומאה לצד הקדושה, ובטלה קליפת רומי. [הערת המהדיר: וכן ראינו אצל שיר המיוחד 'גלות גלות', שנקנה ע"י הרב מקאלוב מרועה צאן נכרי, שבטלה הקליפה ע"י שבנ"י שרים אותו]. הדא הוא דאמר ר' רמאי: 'בדין יפקון מן גלותא'. פירש, לכשיפוצו מעיינות הפיצא החוצה, ויאכלוהו כל עדת ישראל.

ונרמז הענין בתיבת 'פיצא' עצמה, דבמערבא קרי לה 'פיצה', ופיצה זו נאכלת ע"י ה' מוצאות הפה, ותיבת 'פיצה' ביחד עם ה' מוצאות הפה, עולה בגימטריא 'קץ'. שע"י אכילת פיצה נזכה לקרב קץ משיחיה.

[[NAMELESS]]

[center]פרק ב':

טעם הדבר שהמאכל בשלימותה נראית כעיגול.[/center]
מאכל זה בא בעיגול, ולא דבר ריק הוא מכם כי יש בזה סוד עיגולין. והרבה רמזים יש בזה, ואפרש מקצתם:

הראשון - העדר הצמצום, שהצמצום הוא בדבר המרובע וכדומה, והעיגול מורה על התפשטות הענין, שבירת הכלים, ואין סוף.

השני - ענין גלגולי נשמות, שבאים בגלגול כדבר העגול שמתגלגל [וכמו שאחז"ל על טעם אכילת ביצה בסעודת ההבראה לאבל]. גם ידוע מספר הזוהר שהנשמות מגולגלות במיני מאכלים, ותיקונם ע"י שמברך עליהם באכילתם. וזוהי ענין אכילת פיצא, לתקן נשמות אלו. ולכן יש להקפיד במאוד, שלא לאכול במזלג וסכין כדרך המתחדשים, אלא בידים בלבד, וכדרך שנהוג באכילת דגים [הערת המהדיר: הטעמים בזה דרש דורש אדנירם באשכול אחר].

השלישי - לתקן עולם במלכות שד-י, והעולם הוא ככדור הפורח, שהוא דבר עגול, וע"י אכילת פיצא שהוא דבר עגול, זוכה לתקן ולהעלות כל הניצוצין קדישין שנפלו ונצטמצמו בעולמינו העגול. ובזה יובן במה גדלה כוחו של חוני המעגל יותר מכל הצדיקים, כי המכוין במין העיגול זוכה לתקן את כל העולם כולו, וכל העולם ניזון בשבילו כדאמרינן על ר' חנינא בן דוסא [במסכת ברכות].

הרביעי - שנראית כמחול מחמת עיגולו. וכתוב: אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו. ודרשו רבותינו: איזהו מאכל שכולם שמחים בו, הוי אומר זו מאכל הפיצאי. ולמאן דקפיד בהאי מילתא, מאי שכריה? אמרי במערבא: זוכה ונהנה מזיו השכינה, כדאמרינן 'עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן'. ולכן גם ימי החג נקראים 'חג', משום ענין 'המחוגה' שהוא ענין המחול [כדאיתא בתוס' יו"ט מסכת ר"ה]. והמבין יבין של המקבל מאכל מעוגל זה, יום חג הוא לו.

החמישי - שכיון שהוא עגול, בכוחה לכפר על עון העגל. ודבר זה השביעני במרורים שלא אגלה סוד זה, ולא אוכל אלא לרמז למש"כ לקמן ריש אות ו', בביאור ענין גבינה היוצאה מן הפרה. ובזה נבין ענינינו ג"כ, בבחינת תבוא אמה ותקנח את צואת בנה, האמורה בפרשת העגל, ודו"ק כי קצרתי.

והמבין יבין, שרוב רובם של הסודות האלו רמוזים גם בענין הפשטידא שאוכלים בשב"ק, שבא עגול לרמז על בחינות הנ"ל. אלא שקדושת הפיצא גדולה כ"כ, עד שבכוחה לפעול בעולמות העליונים אף בשאר ימות השבוע. הלכך לא הקפידו שלא לאוכלם בימות השבוע, ויש שהקפידו שלא לאוכלם בשבת כדי להראות עוצם קדושתו שעושה תיקונים אלו אף בימות החול. והלכתא כבתראי.

[[NAMELESS]]

[center]פרק ג':

בטעם הדבר שכשמחלקים 'פיצא' המעוגלת, הריהי מתחלקת לשמונה חלקים דוקא.[/center]
יש לתת טעם בדבר, שמחלקים מאכל עגול זה לשמונה חלקים. ואביא בזה ג' טעמים נאים ומתקבלים על הדעת:

הראשון - הנה בודאי טמון בזה סוד ענין למעלה מדרך הטבע. שכידוע מספר שמונה מרמז על דבר שלמעלה מן הטבע, וגם ה'פיצא' ביכולתו לעורר ניסים ונפלאות למעלה מדרך הטבע, וגם יביא לביאת ינון ולעתיד לבוא שיהי' באופן שלמעלה מדרך הטבע [ועיעו' בזה לקמן אות ז']. ובאמת אמרו: אשרי מי שבא לכאן וכל העיגול בכריסו, אבל גם הוא דבר שלמעלה מדרך הטבע, ולכן אחז"ל שיעשה הערמה ע"י שיחלקנו לשמונה חלקים המעוררים בחינה זו של למעלה מדרך הטבע.

השני - עוד ירמז בזה, ששמונה הוא בבחינת 'שמונה ימי מילה'. ואיך ימול האדם את ערלת הלב אם לא ע"י אכילת פיצא אשר מכניס בקרבו רוח טהרה. ונרמז במאכל הפיצא, שעשויה מגבינה [ולקמן אות ו' הארכנו בביאור יסוד קדושת הגבינה, להבדיל מטומאת מיץ הטאמעטא, עיי"ש], ותיבת 'גבינה' עולה בגימטריא תיבת 'מל', שע"י הגבינה שבפיצא זוכה למול את ערלת לבו.

השלישי - עוד יאמר, שחג הפסח וחג הסוכות יש בהם שמונה ימים. וכבר פירשנו לעיל אות ב', שעצם הפיצא העגול מכוון נגד החג/מחוגה/מחול, עיי"ש. ועפ"ז דברינו עולים יפה, שפיצא שלימה מורה על החג, ומתחלקת לשמונה חלקים נגד שמונת ימי החג. וזה ע"פ דרך דרוש.

[[NAMELESS]]

[center]פרק ד':

בטעם הדבר שלאחר שנתחלקה לשמונה חתיכות, הרי צורת כל חתיכה וחתיכה הוא כמין דבר משולש.[/center]
ומ"מ לאחר שחותכים חתיכה מפיצא העגול, נמצא חתיכה בצורה משולשת. ובודאי דין גרמא שהקב"ה סיבב כן, כי יש בו סודות אשר כל שומעם ישתומם על המראה, ומלבא לפומא לא גליא. אבל ברמז אוכל לפרש שיחתי גם בזאת, בעזרת היוצר. וגם בזה רבו הסיבות ואביאם אחת אחת:

הראשון - כבר דרש ההוא גלילאי [שבת פ"ז ע"א], בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי וכו', עיי"ש באריכות. הרי מצינו דבר נעלה בכל דבר המשולש, ולכן הפיצא נחתכת לצורה משולשת, לעורר ענין נשגב הלז.

השני - מאחר ונתבאר לעיל, שנלקח מקליפת רומי ונתעלה ע"י עם ישראל. הרי מצאנו אצל דת הנוצרים ענין השילוש [הערת המהדיר: ענין השילוש דרש דורש אדנירם באשכול המיוחד לזה], ולכן כדי להפכו מן הקצה אל הקצה, גם אנו עושים שילוש במאכל זה, והוא דבר נשגב מבינת בשר ודם. וראי' לדבר שהוא אמת, שכאמור מאכל זה מקורו מרומי, ושם איתן מושב הותיקן שהוא מקום החשוב ביותר לדת הנצרות, שיסודו בשילוש וכנ"ל. והוא ראי' חזקה.

השלישי - שומר גוי קדוש המשלשים בשלש קדושות לקדוש. ואיזה דבר קדוש יותר מקדושת מאכל הפיצא, ולכן מאכל קדוש זה ג"כ נשתלש כדי שיחול ע"ז תפילה הנ"ל. ולכן אמרו הקדמונים, לעולם יהא זהיר באכילת פיצא לאכול שלש חתיכות. איבעית אימא, משום שחתיכה אחת כמי שאינה, שתי חתיכות הן זוגות, ולכן צריך שלש חתיכות. ואיבעית אימא, כדי שיחול בזה קדושת השילוש הנ"ל. וכבר פשטה המנהג כן, ולא בכדי נשתרש הענין באופן זה.

הרביעי - שיש בזה ג' קצוות, וכנודע בתורת הח"ן שיש ב"פ ג' קצוות, פ"א = חג"ת, ופ"ב = נה"י. ולכן בכל חתיכה יכוין שכל צד ירמז על א' מן הקצוות הנ"ל. ויש שדרשו בזה, שמעלה ד' העולמות אבי"ע באכילת הפיצא, כי הוא אוכלו בעולם העשיה, וג' הקצוות הן נגד עולמות אצילות/בריאה/יצירה, ועי"ז מתקן את הכל. ואיידי דאתית להכי, איכא למדרש מזוית אחרת: שמתקן בזה ענין נר"ן, דהיינו נפש רוח ונשמה, ע"י ג' הקצוות.

ויש שהקפידו שהפיצא יהא חם, ועי"ז יוכל לכוין נגד ד' יסודות הבריאה: אש מים רוח ועפר, שהפיצא חם כאש, וג' הקצוות הן נגד שאר היסודות מים רוח ועפר. עוד נרמז בזה, שבכוחו לתקן ג' דרגות דדצח"מ, היינו ג' קצוות מכוונות נגד דומם צומח וחי, והמדבר הרי אוכלו ומעלה הכל יחד אתו. ונהרא נהרא פשטיה, וכאו"א יכוין כמנהג אבותיו.

[[NAMELESS]]

[center]פרק ה':

טעם הדבר שמאכל הפיצא מורכב ממאכלים בצבע אדום, וצבע לבן, דוקא.[/center]
המאכל הקדוש פיצא, מורכב מכמה ענינים וגוונין קדישין, אשר מי יפלל גודל עומקו. וההכרח לא יגונה, ולכן אומר בזה מקצת מן המקצת. הנה יש בזה מיץ ירק האדום [הנקרא טאמעטא], וממיני גבינה הלבן. והרואה יראה בחינה נעלה של התמזגות צדקה בדין, חסד בגבורה, והתוצאה היא בחינת תפארת של יעקב אבינו שממנו יוצא כללות ישראל. כי גוון אדום רומז על מידת הדין, כחוט השני, וגוון לבן רומז על צחות וזיכוי בדין, כמאה"כ: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו'. ולכן ע"י אכילת פיצא זוכה בדין. ומהאי טעמא הקפידו שגוון לבן יהא למעלה מעל האדום האדום הזה, כי בזה מגביר מידת החסד על מידת הדין.

ושלא ליתן דופי, אדרוש בזה, שתיבת 'לבן' עולה למספר ע"ב, כשם ע"ב שהוא שם הוי"ה ב"ה במילוי ג"י [כזה: יו"ד, ה"י, וי"ו, ה"י]. שבזה זוכה לגילוי שם הוי"ה שמורה על מידת הרחמים.


עוד ירמז בזה, כפי שבארנו לעיל אות א', ששורש מאכל זה ברומי הוא גרממיא של אדום. ולכן עשו מאכל זה עם דבר אדום. אבל בני ישראל זוכים להתגבר על קליפת אדום, ולכן שמים הרבה ממין הגבינה הלבן, בכדי לכפות צחות עם ישראל מעל אדום, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו הוא אדום.

וטעם הדבר, שדבר האדום הוא לח ודבר הלבן הוא גוש. הוא משום שבדבר לח יש להוסיף ולערב בו דברים נוספים, אבל דבר גוש במקומו מונח. וכמו שמצינו בהלכות שבת, שבדבר לח יכול להוסיף מלח וכו' אבל לא כן בדבר גוש. ולכן מין הלבן הוא גוש שאין אחר מעשה בי"ד ולא כלום, ודידן נצח מכריזין בפמליא של מעלה, אכי"ר.


ולכן דבר האדום נעשה מ'מיץ' הירק, ודבר הלבן נעשה ממין החלב. כי כבר איתא בגמ' [ברכות ל"ה ע"ב], שעל דבר היוצא מן הפרי היינו המיץ, מברך שהכל נהי' בדברו, ולא בפה"ע או בפה"א, כי נשתנה לגריעותא. ומאידך גיסא הרי החלב שנתקשה ונעשה לגבינה, בודאי נשתנה למעליותא ועכ"פ לא לגריעותא. ולכן רומזים שבנ"י יוצאים ביד רמה, לא כן הרשעים האלה שרמוזים במיץ האדום שמשתנין לגריעותא, ויהיו כמי"ץ לפני הרוח.

[[NAMELESS]]

[center]פרק ו':

בחקר הדבר, שעל הלחם הפשוט שמים דוקא מאכל הגבינה, ומיץ היוצא מירק הטאמעט"א.[/center]
כמו שכתבנו כבר, שמים על הלחם מיץ ירק הטאמעטא, ועליו גבינה. וכמה קולמוסים נשתברו לבאר סוד הגבינה וסוד ירק האדום, וגם אני לא אשים קנצי למילין האלין, ואכתוב את אשר על לבי: הנה גבינה היא דבר היוצא מן הפרה. והפרה קדושה לאין ערוך, ולכן דוקא בפרה אדומה יכולים לטהר טמאים, וד"ל. ולכן בגבינה הלבנה היוצא מן הפרה, שיסוד קדושתה בהאם היא פרה 'אדומה', הרי נמצא שמכניע כל הקליפה של 'אדום' ע"י גבינה נשגבה זו [ובזה יובנו דברינו הנ"ל אות ב', בביאור ענין העיגול, לכפר חטא העגל. דרוש משם והעתיקהו לכאן].

ולכן הקריבו שבעים פרים בחג הסוכות, כנגד ע' אוה"ע [גמ' סוכה], היינו להכניע קליפת עם נכר. ונפלא הדבר, שתיבת סוכ"ה ב' פעמים עה"כ, עולה בגימטריא כשם הקדוש 'פיצא'. והענין בזה, שסוכה אחת מכוונת נגד עם ישראל, וסוכה שניה מכוונת נגד אוה"ע [שכנגדם מקריבים הפרים דווקא בחג הסוכות], וכמו שאחז"ל [ע"ז דף ג'] שלעתיד לבוא יבואו אוה"ע ויבקשו שכר והקב"ה יתן להם מצות סוכה וכו'. והמבין יבין איך חדא מקושרת בחברתה.

ואגלה לך סוד נפלא, שתיבת 'גבינה' עולה למספר ע', כנגד ע' אוה"ע הנ"ל, וחושבנא דדין כחושבנא דדין. היינו שע"י הגבינה מכניע ע' אוה"ע ובראשם קליפת אדום, והוא ע"י שימת הגבינה הלבנה מעל המיץ האדום, וכנ"ל. והוא סוד גדול שגליתי לפנים משוה"ד, והוא רחום יכפר וכו'. גם הגבינה נעשית מן החלב, ותיבת 'חלב' עולה למספר מ', כנגד מ' סאה שבמקוה שג"כ מטהר טמאים וכענין הפרה הנ"ל.


והא לך מה שאמרו הקדמונים ששותים משקה הנקרא קאווע, והוא עולה נגד המקוה, כי גם הקאווע עיקרה שימת החלב. ותורת אמת היתה בפי, כי בני ארץ ישראל קוראים ל'פיצא' - פיצה, ול'קאווע' - קפה. ותיבת 'פיצה' עולה בגימטריא 'קפה', חושבנא דדין כחושבנא דדין ממש. והוא סוד שנתגלה לי בהקיץ, בעזרת הבורא ית"ש.


עוד אגלה לך בזה, שהגבינה היא גבינה מסוימת הנמשכת. וענין משיכה זו הוא, כדי להמשיך החסדים לעוה"ז, בבחינת 'משוך' חסד"ך לעבדיך. והר"ת של מ'שוך ח'סדך ל'עבדיך הוא תיבת 'מחל', היינו שגוון הלבן מורה על מחילת עוונות בבחינת 'כשלג ילבינו' [וכנ"ל שהגבינה הלבנה מרמז על מידת החסד]. ולכן לפעמים תראה בו ציורים כמיני הצינורות, שע"י הצינור מקבלים השפע, ולכן הצינור תמצא רק בגבינה הלבנה, לא כן במיץ האדום ח"ו.

לכן יקפיד האדם להרבות בגבינה עד למאוד, למשוך החסדים, ולהגביר החסד על הדין, ולכפר כל עון ואשמה ורשע. ודורשי רשימות אמרו, שעיקר אכילת פיצא סיבתה בגלל ריבוי הגבינה שבה, ונרמז בהר"ת של פ'יצא ו'הרבה ג'בינה ב'תוכה, שעולה בגימטריא שם הוי"ה אדנ"י שמורה על מידת החסד [ועיעו' סודות נשגבות בשם פיצ"א, לקמן אות ז'].


מצד שני תמצא, שאנשים מסוימים נתנו שם לירק הטאמעטא - 'עגבניה', וטעמם ושיקוצם עמם. ומשום הרחק מן הכיעור לא אפרש שיחתי, אבל תדע נאמנה שהכל בא בחשבון מלמעלה, שמיץ ירק המשוקץ מכוון נגד גרממיא של אדום, וגבינה הקדושה כנ"ל מכוונת נגד עם קדוש.

[[NAMELESS]]

[center]פרק ז':

טעם קריאת מאכל הנשגב 'פיצא' בשם זה דוקא.[/center]
ואם לא השיבות כל זאת אל לבך, זכור נא את אשר לפני [וחזינן דאיכא ניקאי דכתבן כהני מילי בדוכתא אחרינא, והוא ראי' לתורת אמת]. כי גם שם 'פיצא' עצמו קדושה וטהורה, ויסודתה בהררי קודש. ואמרו חכמי ישראל, שכנראה גנבו חכמי אוה"ע - ובראשם אריסט"ו - שם קדוש זה מאת ישראל. ותראה בעיניך כי כן הדבר, כי תיבת 'פיצא' הוא משורש 'פץ'.

ובאמת בהא נחתינן לעומקא דסוגיא, אבל משום תן לחכם ויחכם עוד, אפרש ביותר: תיבת 'פיצא' עה"כ עולה למספר הוי"ה אדנ"י ב' פעמים. והרמז בזה, שבאכילת מאכל קדוש זה, מעורר עליו רחמי שמים, ואוכ"ל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, ולכן נכפל שם ה' ב"פ, נגד עוה"ז ועוה"ב.


עוד ירומז בזה, שתיבת 'פיצא' נוטריקון ע'מך י'שראל צ'ריכין פ'רנסה [ואותיות ע-א מתחלפין]. גם יש בזה רמז, שאותיות פי"א ר"ת פ'ותח א'ת י'דך [ששם יכוין על הפרנסה, כמש"כ המקובלים], ונשאר אות צ', לרמז על צדיק מושל ביראת אלקים, היינו בחינת: 'ולא ראיתי צדי"ק נעזב וזרעו מבקש לחם'.


וכבר כתבנו שבני ארץ ישראל קוראים לו בשם 'פיצה'. ושמם עולה יפה, כי תיבת 'יפה' עה"כ בגימטריא 'פיצה', ותיבת יפ"ה עולה למספר צ"ה כשם הוי"ה יהי"ה, שהוא שם ה' לעתיד לבוא [כמש"כ בליקוטי אמרים לאריז"ל עה"פ: ביום ההוא 'יהי-ה' ה' אחד ושמו אחד]. שהרי כמש"כ ע"י ריבוי אכילת פיצה נזכה להיגאל במהרה (אית דאמרי, דבביאת הגואל נדבר בלשון עברי ולכן גימטריא זו צריך להיות במבטא הארצי-ישראלי. ולא נודע דעת המחבר בזה).


---------
ולסיומא דמילתא: כל הרואה ישתומם על המראה, ולא פצ"ה פה וצפצף. וכל המלעיג על דברי חכמים, הבל יפצ"ה פיהו [ויפצ"ע 'בגחלתו' של הפיצא].



[center]תמה ונשלמה ונתמצה,
ביאור יסוד מאכל הפיצה,
ומי ראה זה יוצא ולא יצא,
לאכול חתיכה ממאכל הפיצא.[/center]

[קאווע טרינקער]

ואנא שמענא שביקשו חכמים לגנוז ספרא דא, וההוא יומא דתירגמה ששא דמשזרא, נזדעזע כריסאי דישראל ארבע מאות פרסא דפיציא. ובת קול אומרת לך אכול פיציתא.

[טאמבל סאס]

פשיהא! דאס איז פיור טאלאנט.

איז נישט לבן בגמ' פ"ב? נו, כ'האב געפעססד די פארהער? זעכער איז אויך דא א שם פ"ב.

Sent from my SM-G903F using Tapatalk

[ירח בן יומו]

מצאתי בקונטרס ישן נושן, ומחברו נעלם מכל חי, ובו כתב רזין דרזין סודות נשגבים ונפלאים במאכל הקדוש הנקרא 'פיצא'. אשר בודאי קדוש בקדושת הפשטידא, שנתקדש בקדושת השבת,

צ"ל שנתקדש בקדושת מוצאי שבת. וע"ע בפרק זמנים מיוחדים המסוגלים לתיקון הפיצ"א

ר' שמואל מונקעס זצ"ל א תלמיד פון דער הייליגער בעל התניא זצ"ל האט אמאל אנגעטראפן א מתנגד, און דער מתנגד טוט זיך אויף פאר איהם אז ער גרייט זיך צו פארן צום בעל התניא, אויף די פראגע פון ר' שמואל וואס זיכט ער ביי דער בעל התניא האט דער מתנגד געענפערט אז ער גייט 'פארהערן' דעם בעל התניא קבלה...

זאגט איהם ר' שמואל אז ממש לעצטנס איז איהם שווער געווען א שטיקל אין 'קבלה' און אז איר פארט שוין פרעגן אין קבלה זאלט איר אויך פארלייגן די שטיקל 'קבלה' פאר דעם בעל התניא און הערן פון איהם א פשט, און ר' שמואל לייגט איהם פאר די שטיקל "מי שהיה מפוזר ומפורד ונעשה דבוק עד שבא בבחינת עגול גדול ונמשך ממנו קוין קוין ובא בבחינת תלתא קרנתא ונקודה קטנה באמצע ובהתגלות יסוד המים ויסוד האש נגמר ונעשה טוב" ע"כ. דער מתנגד איז זייער געפאלן די שטיקל קלערנדיג אז דער בעל התניא וועט זיכער נישט וויסן פשט אין אזא קאמפליצירטע שטיקל קבלה, און ער האט זיך ארויסגעלאזט אויפן וועג.

אנקומענדיג צום הייליגע בעל התניא האט ער פארגעלייגט דעם 'פליאה'דיגע שטיקל קבלה', דער בעל התניא הערט אויס און ענפערט איהם "דאס איז א קרעפל"... און פשט איז אזוי "מי שהיה מפוזר ומפורד" מעהל און וואסער איז געווען אפגעטיילט "ונעשה דבוק" מ'האט עס אויסגעמישט אז ס'איז געווארן איין טייג "עד שבא בבחינת עגול גדול" מ'האט עס אויסגעוועלגערט ביז עס איז געווארן א גרויסע רונדיגע טייג "ונמשך ממנו קוין קוין ובא בבחינת תלתא קרנתא" מ'האט געשניטן גלייכע ליניעס אין די טייג און עס איז געווארן דרייעקיגע שטיקלעך "ונקודה קטנה באמצע" מיט א שטיקל פלייש אינדערמיט "ובהתגלות יסוד המים ויסוד האש נגמר ונעשה טוב" און ווען מ'באקט עס אפ ווערט עס א פיינע קרעפל...

[פרייוויליג]

אשאד אדנירם קומט נישט ארויס מיט א פירוש אויף חמשה חומשי תורה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

א גרויסעם דאנק ר' שש. טאמער איהר ווילט, און ס'וועט זיין א פארלאנג, קען איך עס צוזאמשטעלען אין די כל בו השלם לפורים, מיט, ביזדערווייל, דריי ספרים פון היברובוקס פון פאראדיע'ס לפורים. טאמער איהר לייגט עס אין פ.ד.ף. אדער אפילו אין וואורד, קען איך עס אריינלייגען, ויאכלו ענוים וישבעו (ביידער פירושים).

[[NAMELESS]]

ירומז בזה, שתיבת 'פיצא' נוטריקון ע'מך י'שראל צ'ריכין פ'רנסה ‏[ ואותיות ע- א מתחלפין]

לא צריכת לזה דהא בעמא ריקא קורין לה פיצע בהברתם

[[NAMELESS]]

פשיהא! דאס איז פיור טאלאנט.

איז נישט לבן בגמ' פ"ב? נו, כ'האב געפעססד די פארהער? זעכער איז אויך דא א שם פ"ב.

Sent from my SM-G903F using Tapatalk

גערעכט. דאס איז א טעות המחבר. וואס זאל איך טון? איך בין נאר דער מעתיק...

אלנפאלס, כבר נהגו אצל אחינו החרדים לדבר ה', אז ווען דער ספה"ק מאכט א גמטריא וואס שטימט נישט, זוכט מען צו פארענטפערן כוונתו הק', און מ'זאגט ח"ו נישט אז דער רבי האט געמאכט א טעות.


ואולי אפ"ל, שתיבת 'לבנה' [כי גבינה כתוב בלשון נקבה, ולכן היא גבינה לבנה] בגימטריא שם 'א-להים' עה"כ. היינו שמהפך מידת הדין למידת הרחמים ע"י גוון לבן, וביותר ע"י הגבינה הלבנה.

[[NAMELESS]]

אשאד אדנירם קומט נישט ארויס מיט א פירוש אויף חמשה חומשי תורה.

מהיכי תיתי אז נישט?...
עניוועיס, כ'שרייב חידושים [האפנטליך מער צום זאך ווי דאס] אויף אסאך חלקי התורה. פאר דעם האב איך עפעס קונים [אויך נאר ווען ס'איז צו ליינען בחינם], אבער מיינע ערנסטע חידושים? ווער וועט זיך מוטשענען דערויף?!

מ"מ, ייש"כ פאר דיין קאמפלימענט.

[[NAMELESS]]

היות ורבו לומדי והוגי סודות התורה הקדושה, וכמו כן רבו גם רבו אוכלי נהמא קדישא, מיכלא דמהימנותא, הוא מאכל הפיצא, לכן אמרתי אל תמנע טוב מעדת ישראל הקדושה, ואביא בזה הקונטרס 'אילין רזין דפיצאי' בשלימותה, למען יוכל כל בר נש למצוא מבוקשתו בשעה שאוכל מאכל קדוש הנ"ל.


והרי שלך לפניך:

[ליטוואק פון בודאפעסט]

רעדט מיט יאקאבאוויטש ער זאל עס פארשפרייטען אין אלע פיצא/פיצה געשעפטען

Sent from my HTC Desire 510 using Tapatalk

[קל וחומר]

שטייטעך מרבין בשמחה. זעכצן אשכולות פון טרויער זענען געעפנט געווארן אין די ערשטע פאר שעה'ן פון מרבין בשמחה.
מיר גייען זיך נישט לאזן. מ'גייט ווייטער אן כאילו לא היה. אונטער די קוליסן קען מען באארבעטן. אבער די שמחה טאר נישט צושטערט ווערן.

[יחיאל יעקבזון]

כ׳זאג אייביג אז די פערדרייטע פשט׳לעל און ווערטלעך אויף פסוקי התורה אדער מאמרי חז״ל, קען אפילו אן איש פשוט (און ווייניגער) מאכן. מ׳ווערט קיין צדיק, רבי אדער ערליכע איד דזשאסט ביקאוז מ׳איז גענוג טאלאנטפול צו זאגן שאלעשידעס ׳תורה׳.
אדנירם איז א געלונגענער מאן בליעה״ר און כ׳שפעקוליר אז דאס איז דער מעסעדזש וואס ר׳וויל אונז זא׳מיר בעקומען.
כעוורע וועקטס אייך אויף! עורו ישנים משנתכם.
אדנירם, קאל האקאוואוד.

[גרוש]

גוט

[[NAMELESS]]

כאפ איך מיך יעצט, אז דאס הייליג ווארט 'פיצה', איז נוטריקון פ'י צ'דיק י'אכל ה'פיצה.

הה"ד שמא קא גרים...

[נעגעל וואסער]

יעצט באמערקט דאס ערשטע מאל דיזע אשכול. די רעיונות פון אדנירם איז קריעזי!..
יעצט באשטעלט א הייסע פיצא על אתר..