קאווע שטיבל

"ואשה כי תהיה זבה, דם יהיה זבה בבשרה, שבעת ימים תהיה בנדתה, וכל הנגע בה יטמא עד הערב: וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא, וכל אשר תשב עליו יטמא: וכל הנגע במשכבה, יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד הערב: וכל הנגע בכל כלי אשר תשב עליו, יכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד הערב: ואם על המשכב הוא, או על הכלי אשר הוא ישבת עליו בנגעו בו, יטמא עד הערב: ואם שכב ישכב איש אתה, ותהי נדתה עליו, וטמא שבעת ימים, וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא".

"לא הבינותי מה התנצלות זה, וכי הנשים אשר להם האורח לא יקומו ולא יעמודו? ...והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד, כי כן שמן מעולם 'נדות' לריחוקן כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו, כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק, גם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע, כאשר בארו הפילוסופים. עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה (ויקרא יח יט).

והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם, וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה: 'תלמיד אסור לשאול בשלמה של נדה, רבי נחמיה אומר אפילו הדבור היוצא מפיה הוא טמא, אמר רבי יוחנן אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה, שהוא טמא כמת, כך עפרה של נדה טמא, ואסור ליהנות ממעשה ידיה'. ולכך אמרה רחל, ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם לא ללכת באהל כלל, שלא תדרוך אתה עפר רגלי, והוא החריש ממנה ולא ענה אותה, כי לא היו מספרים עמהן כלל, מפני שדבורה טמא".

"אסר הכתוב הנדה מפני טעם שהזכרתי (לעיל בפסוק ו) שלא התירה התורה המשכב רק לקיום הזרע, והנה הולד נוצר מדם האשה כולו או רובו כאשר הזכרתי כבר (לעיל יב ב), ומדם הנדות לא יהיה נוצר כלל, ואיך יעשה ממנו ולד והוא סם המות ימית כל בעל חיים שישתה אותו או יאכלנו, והנה בהיות ברחם דם נדה הרבה לא תתעבר ממנו כי לא יוצר כלל, ואף אם תתעבר מדם אחר ויהיה נזון מזה הוא ימיתנו, וכבר הזכירו הרופאים עוד שאם יהיה נזון מדם משובח וכל מזונו מדם טוב אלא שנשתקע בתוכו מדם הנדות יחמיץ אותו ויוליד בולד שחין ואבעבועות למיניהם, ועל דעת רבותינו (תנחומא מצורע א) אם ישאר ממנו בגופו קצת יהיה הולד מצורע, ומכל הפנים האלו ראוי שתרחיק התורה משכב הנדה.

ועוד הגידו בו נסיון אמיתי והוא ממפלאות תמים דעים בתולדה, כי הנדה בתחילת זובה אם תביט במראה של ברזל הבהיר ותאריך לראות בה, יראו במראה טיפות אדומות כטיפות דם, כי הטבע הרע המזיק שבה תוליד גנאי, ורוע האויר ידבק במראה, והנה היא כאפעה הממית בהבטתו, וכל שכן שתזיק לשוכב עמה אשר תדבק גופה ומחשבתה בו ובמחשבתו, ולכך גזר עליו הכתוב (לעיל טו כד) ותהי נדתה עליו, כי רעתה רוע מתדבק, והוא שאמר "בנדת טומאתה", ויאמר טומאת הנדה (יחזקאל לו יז), כי יזכיר בה לעולם טומאה שהיא כשרץ וכאיש המצורע שטומאה להם בגופם, ויתכן שזהו טעם את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה (להלן כ יח), כי המקור המושחת ההוא ראוי להסתם לא שיגלה וישאב ממנו מים הרעים המזיקים מאד, והנה נאסר לזרע הקודש כל ימי טומאתה עד שתטבול במים, כי אז תטהר גם במחשבתה ותהיה נקיה לגמרי".

והמפורסם מדעת הצאב"ה עד זמננו זה בארצות המזרח, ר"ל שארית המגורתי, שהנדה תהיה בבית בפני עצמה, וישרפו המקומות אשר תלך עליהם, ומי שמדבר עמה יטמא, ואפילו עם עבר רוח על הנדה ועל הטהור יטמא, ראה כמה בין זה ובין אמרנו כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה, ולא יאסר ממנו רק בעילתה כל ימי טומאתה. ומן המפורסם שבדעותם עד זמננו זה, שכל מה שיבדל מן הגוף משער או צפורן או דם הוא טמא, ומפני זה כל ספר אצלם טמא, מפני שהוא נוגע הדם והשער, וכל מעביר תער על בשרו יטבול במים חיים, וכיוצא באלו הטרחים אצלם רבים מאד, ואנחנו אין לנו טומאה וטהרה אלא בקדש ובמקדש.

"ותכונת המוסר תתרומם כ"כ, עד כדי הערת הצד החיובי של משפט בעלי החיים ביחשו של האדם אליהם, על העת ההיא שהיא ראש פסגת הגעת הקולתורה הטהורה, אמרו חז"ל דברם הגדול ומפליא (מדרש תנחומא אמור פי"ט): 'כל הקרבנות בטלין לעתיד לבוא'. והכתוב אומר על קץ החזון (מלאכי ג): 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים', והבליט מנחה מן הצמחים במקום הקרבנות".

"לעתיד לבא שפע הדעת יתפשט ויחדר אפילו בבעלי-החיים, "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה'" (ישעי' יא, ט), וההקרבה שתהיה אז של מנחה, מהצומח, תערב לה' כימי עולם וכשנים קדמוניות".

moshav zekeinim האט געשריבן:געהעריגע דברי כפירה מיט אלע מפרשים.

mevakesh האט געשריבן:איז נישט דער קרעדיט פון דא؟

http://www.kaveshtiebel.com/viewtopic.php?p=231522

בן אדם האט געשריבן:כ'האב געוואלט אפיר האלטן ר' שש פארוואס ער ברענגט נישט דעם מאמר בשם אמרו (דער נאמען פון גאס וואס האט אריינגעשיקט אן ארטיקל וואס האט געזאלט זיין פון א באוואוסטע שרייבער), כ'האב אבער נישט געדענקט דעם נאמען. בין איך צוריקגעגיינגען צו 'די וועקער' צו צו אויפזוכען די ארטיקל, און דא האט מיין הארץ פארפעלט א קלאפ! ס'טייטשט... סי דאך יא זיינס..! און נאך מיט דעם כפתור ופרח'דיגן רמז פון 'אדנירם' wow! עכ"פ, די שאלה איז יעצט צו בין איך טאקע די לעצטע וואס איז געוואר געווארן אדנירם'ס אאפליין נאמען, אדער איז דאס סתם א שפיל און ס'איז ס"ה א ניק פאר'ן וועקער צו יוצא זיין שיטת ראובן ודעימייהו.

moshav zekeinim האט געשריבן:געהעריגע דברי כפירה מיט אלע מפרשים.

. איין פראבלעם בלייבט נאך איבער, אז קרבנות קען מען כאטש פארענטפערן ווי דער רמב"ם שרייבט, אז מיר שפירן א ספיריטואלע העכערקייט מיטן 'מקריב זיין' א קרבן, בהמה תמורת אדם, הקרבה ממני לה', וכו', און דערפאר קען מען מקדש זיין אזא מצוה הגם דער רצון הבורא וואלט עס נישט איינגעפירט מלכתחילה מדיליה.

אבער אזא דין ווי א נדה, וואס איז מבוסס אויף אלטמאדישע אבערגלויבן, כוחות מיסטיים באשה שמוציאה דם, און איז היינט שוין נישט אקצעפטירט איבערן וועלט, האט דאך נישט קיין ספיריטואלע הרגשה צו זיך. עס איז בלויז א 'חק בלי טעם' און קיין זאך וואס מיר זענען זיך מחבר דערצו, ובפשטות צ"ע.

מיר מוזן זיך אנכאפן אינעם דרשה פון ר"מ ווי אין א רעטונגס ברעט, חוץ אויב מיר וועלן זאגן אז דער טעם בדין נדה וואס דער רמב"ן האט אנגענומען פאר א פשטות, איז נישט די ריכטיגע תורה'דיגע בליק, נאר עס איז א חק בלי טעם שיתגלה בביאת משיח במהרה

ועוד הגידו בו נסיון אמיתי והוא ממפלאות תמים דעים בתולדה, כי הנדה בתחילת זובה אם תביט במראה של ברזל הבהיר ותאריך לראות בה, יראו במראה טיפות אדומות כטיפות דם, כי הטבע הרע המזיק שבה תוליד גנאי, ורוע האויר ידבק במראה, והנה היא כאפעה הממית בהבטתו, וכל שכן שתזיק לשוכב עמה אשר תדבק גופה ומחשבתה בו ובמחשבתו, ולכך גזר עליו הכתוב (לעיל טו כד) ותהי נדתה עליו, כי רעתה רוע מתדבק, והוא שאמר "בנדת טומאתה", ויאמר טומאת הנדה (יחזקאל לו יז), כי יזכיר בה לעולם טומאה שהיא כשרץ וכאיש המצורע שטומאה להם בגופם, ויתכן שזהו טעם את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה (להלן כ יח), כי המקור המושחת ההוא ראוי להסתם לא שיגלה וישאב ממנו מים הרעים המזיקים מאד, והנה נאסר לזרע הקודש כל ימי טומאתה עד שתטבול במים, כי אז תטהר גם במחשבתה ותהיה נקיה לגמרי".

לולא דמיסתפינא (פון וועם איז מיך נישט קלאר), הוה אמינא אז עס לאזט זיך הערן - מעטעפאריש - אז "טמא" איז געשניטן פון די זעלבע טייג ווי די ענגלישע קאנ"טאמי"נעיט.

כלומר, אז די תורה האט בעפוילן זיך דערווייטערן פון אלעם וואס קאנ"טאמי"נעיט: בלוט, צרעת, מת, נבילה סרוחה, און בעלי חיים טמאים (וויבאלד זייערע נערונג איז פון עסן אנדערע בעלי חי אנשטאט ריינע גראז). ביטע נישט פובליצירן אין מיין נאמען.