מי רואה אלה יוצאים ואינו יוצא!
מי לה' אלי!
ברבבותינו!!!
תשעה באב בהר הבית
בתשעה באב צפויים המונים לפקוד את הר הבית, לבכות את החורבן, להתפלל לבניין המקדש ולפעול לפחות לחזרת הר הבית לבעליו.
המשטרה נערכת לאפשר עליה של קבוצות גדולות, ללא עיכובים והמתנות מרובות.
יהי רצון שנזכה שהימים האלה יהפכו לנו בקרוב לששון ולשמחה.
מחורבן לבנין
לאחר כמעט 2000 שנות חורבן, שדרכי ציון היו אבלות מבלי באי מועד, קול התורה שוב נשמע בהר בית מקדשנו,
רואים אנו בהתגשמות ”השיבנו ה' אליך ונשובה" בחסדי שמים ישיבת הר הבית פועלת כבר למעלה משנה בהר הבית.
היו שותפים בבנין התורה בהר המוריה.
לתרומות: 073-22-11-552
נהלך ברגש
ישיבת הר הבית שמחה לבשר על חוברת חדשה בהוצאת הישיבה "נהלך ברגש" העוסקת בחשיבות העלייה והדרישה של בית ה' ובמשמעות האמיתית של מורא מקדש.
תשעה באב: מה עדיף - קינות או עליה להר הבית?
שאלה: חבריי טוענים שעדיף לעלות להר הבית בתשעה באב מאשר לומר את כל הקינות בנחת, מה דעת הרב בזה?
תשובה: הקינות אינן דין תורה וגם לא דין דרבנן, הם מנהג טוב וראוי, כי אדם המחובר באמת למקדש צריך להרגיש בתשעה באב - "כמי שמתו מוטל לפניו" (רמב"ם תעניות ה, ט).
הקינות נועדו לשמר את הקשר עם המקדש בתקופת הגלות והחורבן, ולכן כל עוד לא נבנה המקדש הן החוט המחבר אותנו למקדש.
עם זאת ברור, שביום בו שוחרר הר הבית בידי ישראל חל חיוב לבנות מקדש. חיוב זה שהוא חיוב מן התורה, חל על כל אדם - כל יום בשנה ובמיוחד בתשעה באב.
על בכיית המרגלים אמרו חז"ל בסנהדרין קד, ב: "אותו הלילה [של המרגלים] ליל תשעה באב היה, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בכייה של חנם - ואני אקבע לכם בכייה לדורות". לפיכך המצווה הכי גדולה בתשעה באב היא לשוב בתשובה, להפסיק את ה"בכייה לדורות" ולבנות "בנייה לדורות".
מכאן, שאמירת קינות בלי לעשות מעשה למען הבניין, כגון עלייה להר הבית, לקיום מצוות "לשכנו תדרשו ובאת שמה" – אינה אלא 'בכיה של חינם!' בכייה מן השפה ולחוץ.
למרבה הצער רוח המרגלים עדיין מרחפת גם בימינו, והבכייה על החורבן משמשת לאלו מהם עוגן והצלה לשיטתם, להחזיק בחורבן עד סוף כל הדורות, חלילה. לעומת זאת העולה להר הבית הקב"ה שמח בעלייתו, כמובא בברכות ג, א: שבת קול נשמעת מן ההיכל ואומרת: "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי".
מכאן, שכאשר הבנים באים לבית ה' ופוקדים את ההר במטרה לקרב את שעת הבניין, הדבר מביא שמחה גדולה לאבינו שבשמים.
לאור האמור, כשהשעה דוחקת, ניתן לקצר בקינות ולקיים את מצוות העלייה שהיא מצווה מן התורה, והיא התיקון והתשובה לבכיית המרגלים. הדברים אמורים במיוחד ביום זה ובדורנו זה, שעליו מוטלת המצווה הגדולה שבגדולות - להפוך את החורבן לבניין.
בברכה ותפילה, יהי רצון שנבנה את בית המקדש במהרה בימינו.
ישראל אריאל
