קאווע שטיבל

כַּצאן תָּעָה,
אֵימִינָה אוֹ אַשׂמְאִילָה,
נַפְשִי אַבוּדָה,
וּפּשֶר לֹא אֵדָעָה.

בִּינָתִי מוּל נִשׁמָתִי,
בּקְרָב צמִיתוּתִי,
אָמְנָם בּלִי אַשׁמָתִי,
בּכַּף הַקֶלַע גוֹרָלָתִי.

הַנְשָמָה כָּאֵש מִתְגַבֵּר,
פֶּה אֶל פּה יְדַבֵּר,
הַבִּינָה בְּזַעַם מִתְעַבֵּר,
מָתַי כְּבַר תִּתְבַגֵר?!

אִם אֶל בִּינָתִי אִישָעֵן,
תּוֹרָה חַדָשָה מֵאִתִּי תֵּצֵא,
נִשְמָתִי מָאֵן תְּמָאֵן,
זֹאת הַתּוֹרָה, מֻחְלֶפֶת לֹא תְהֵא!

אֶעֶבַר פַּרְשָתָא דָא,
עֵת הַעֲבָרַת הַסֶדְרָה,
נִשְמָתִי בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה,
בִּינָתִי בְּבִּיקוֹרֶת הַמִקְרָא.

הַמֶלֶך, אַך חַדָרָיו הֶבִיאַנִי,
רִגְשֵי אַהַבָה הִקִיפַנִי,
מִנְשִיקוֹת פִּיהוּ לְהַשִיקֵנֵי,
עִם דִבְרֵי חַזַ''ל הִשְתַעֲשֵענוּ.

וּכְּבַר הַבִּינָה מִתְּעוֹרֵר,
זֶמֶר הַיָדוּעַ לְשוֹרֵר,
וָאַעֲן וָאוֹמֵר,
הַמַדַע בֶּן-זְמַנֵנוּ גוֹבֵר.

דִבְרֵיהֶם בְּעֵת הָעַתִּיקָה נֶאֱמְרוּ,
הֲלֹא בֵּין גִזְעֲנוּת וְאֲפְלַיַיה גָרוּ,
לְשֵדִים וְרוּחוֹת שִׂבֵרוּ,
דַי לְמַעֲשֵה הָאֶמוֹרִי!

גַם בַּפּוּלְחַן הַבִּינָה לֹא חוֹמֵל,
אִם לְדָבְקָה בּוֹ אַנִי עוֹמֵל,
אָמְנָם הִיא מַחֲשֶבֶת פִּיגוּל יְעוֹלֵל,
אוּלַי שָוְא עֲבוֹד, אוּלַי אֵין שָכָר וָעוֹנֵש גוֹמֵל?

אֶצְעַק בְּקוֹל רָמָה,
מֵעִיד אַנִי עָלַי שָמַיִם וְאַדָמָה,
לְעוֹשֶה שָלוֹם אַנִי כָּמָה,
מִי יְפַשֵר בֵּין בִּינָה וּנְשָמָה?

מָצָא אִשָה מָצָא טוֹב,
אֵין אִשָה אֶלָא תוֹרָה,
וְיוֹסֵף דַעֲת יוֹסִיף מַכְאוֹב,
כִּי הִיא ראֹש וְלַעֲנָה, שֹרֶש פוֹרֶה.