תשובה בענין הדפסת תמונות נשים - וועקער 15
נשלח: זונטאג פעברואר 27, 2022 12:02 pm
איך פארשטיי אז ס׳איז היפש היפש שפעט אבער איך עפען די אשכול פאר קאמענטארן איבער מיין תשובה בנוגע הדפסת תמונות נשים צנועות בעיתונות אין וועקער 15.
הסיבה לזו היא שרציתי לעורר דחלק מתשובתי אודות החילוק בין ראיה להסתכלות התבוסס על מה שכתבו הפוסקים בדין הסתכלות בפני אדם רשע. אבל השדי חמד הביא פוסקים שחילקו בין הסתכלות בפני אדם רשע, דאסור רק כשמתבונן בו ביותר, ובין הסתכלות בערוה דחמור יותר ואסור אף בפחות מזה. וכן כתב הביאור הלכה בסוף סימן רכה שם.
אבל כל זה היא בנוגע הסתכלות כשהיא בפניו בעצמה [״לייוו״]. אבל בנוגע תמונות מה שכתבתי נשאר קאי וקיים. ואפילו האז נדברו, שמחמיר בענין הסתכלות באשה בספר ״תורת הסתכלות״ שלו, מקיל (ביותר…) בתמונות וכמו שהבאתי בתשובתי.
ובסתם, לכאורה משמע מהפרמ״ג שהבאתי דלית ליה חילוק זה דהא כתב ״הא בראיה בלא נהנה שרי ובמכוסה אף ראיה בעלמא אסור״ ע״ש, ואי מיירי בערוה רק בקרן זוית או בהעברה או כשאינו מתכוון לראותה בכלל וכדומה, מה חילוק יש? הא אונס הוא, או עכ״פ קרוב לאונס ביותר הוא, אף במכוסה. וכדחזינן בע״ז כ: דלמשל בקרן זוית (ואינו מתכוין לראותה בכלל) אף הסתכלות (והתבוננות הבא ממילא עי״ז) ביופיה ממש, שעל זה דברו התנאים שם, ״מותר״ מחמת דהוי אונס ע״ש. וג״כ צ״ע במש״כ המשנ״ב בעצמו בסימן עה ס״ק ז שהבאתי וז״ל ״וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר״ מה כוונתו בזה? אם כוונתו כשאינו מתכוון לראותה כלל, מה ״אם לא מצד המוסר״ שייך בזה? וג״כ העיקר חסר.
ואפשר דכוונתו הוא רק בגדר ההתבוננות בזה להנאה. והיינו, שבאדם רשע אסור רק כשיש לו איזה הנאה מזה באופן מה. משא״כ באשה אי הוא מתבונן בה, אף כשאין כוונתו ליהנות (אבל ההתבוננות הוא במקום האשה ששייך הנאה), אז אסור. אבל ראיה בעלמא, לידע אודות מי המדוברת וכדומה, אינה בגדר זה.
עכ״פ לא כמי שראיתי מפרשים במשנ״ב מהדורת דרשו דכל מה שהותר הסתכלות לפי תומו הוא רק כשאינו מתכוין לראותה כלל.
הסיבה לזו היא שרציתי לעורר דחלק מתשובתי אודות החילוק בין ראיה להסתכלות התבוסס על מה שכתבו הפוסקים בדין הסתכלות בפני אדם רשע. אבל השדי חמד הביא פוסקים שחילקו בין הסתכלות בפני אדם רשע, דאסור רק כשמתבונן בו ביותר, ובין הסתכלות בערוה דחמור יותר ואסור אף בפחות מזה. וכן כתב הביאור הלכה בסוף סימן רכה שם.
אבל כל זה היא בנוגע הסתכלות כשהיא בפניו בעצמה [״לייוו״]. אבל בנוגע תמונות מה שכתבתי נשאר קאי וקיים. ואפילו האז נדברו, שמחמיר בענין הסתכלות באשה בספר ״תורת הסתכלות״ שלו, מקיל (ביותר…) בתמונות וכמו שהבאתי בתשובתי.
ובסתם, לכאורה משמע מהפרמ״ג שהבאתי דלית ליה חילוק זה דהא כתב ״הא בראיה בלא נהנה שרי ובמכוסה אף ראיה בעלמא אסור״ ע״ש, ואי מיירי בערוה רק בקרן זוית או בהעברה או כשאינו מתכוון לראותה בכלל וכדומה, מה חילוק יש? הא אונס הוא, או עכ״פ קרוב לאונס ביותר הוא, אף במכוסה. וכדחזינן בע״ז כ: דלמשל בקרן זוית (ואינו מתכוין לראותה בכלל) אף הסתכלות (והתבוננות הבא ממילא עי״ז) ביופיה ממש, שעל זה דברו התנאים שם, ״מותר״ מחמת דהוי אונס ע״ש. וג״כ צ״ע במש״כ המשנ״ב בעצמו בסימן עה ס״ק ז שהבאתי וז״ל ״וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר״ מה כוונתו בזה? אם כוונתו כשאינו מתכוון לראותה כלל, מה ״אם לא מצד המוסר״ שייך בזה? וג״כ העיקר חסר.
ואפשר דכוונתו הוא רק בגדר ההתבוננות בזה להנאה. והיינו, שבאדם רשע אסור רק כשיש לו איזה הנאה מזה באופן מה. משא״כ באשה אי הוא מתבונן בה, אף כשאין כוונתו ליהנות (אבל ההתבוננות הוא במקום האשה ששייך הנאה), אז אסור. אבל ראיה בעלמא, לידע אודות מי המדוברת וכדומה, אינה בגדר זה.
עכ״פ לא כמי שראיתי מפרשים במשנ״ב מהדורת דרשו דכל מה שהותר הסתכלות לפי תומו הוא רק כשאינו מתכוין לראותה כלל.