קאווע שטיבל

איך האב אפגעשריבן מיינע געפילן אין א צייט פון ענגשאפט וואס איך מיין אז כמעט יעדער פילט צומאל אזוי



ערב בא וימש חושך

הראיה כהה ושינה מושך,

חוצות העיר נתרוקן והולך

הלילה בגבורתו מושל ומולך,

יחידי, ברחובות סיבבתי

ואין עמי זולת מחשבתי,

אפילה נפגשתי בכל פינה

ולבי בקרבי קונן קינה,

מצאתי החושך דומה לי

ראיתי הלילה לבן גילי,

בתוכי מושל חשכות עבה

אור אין נראה, ונר כבה,

והנה האיר פני מזרח

החושך נדחק ויברח,

מלמעלה הביט השמש

ובאורו נגרש האמש,

על לחיי דמעות נטפו

זלגו, וכמעט העולם שטפו,

באבן כשלתי וככה גניתי

משכתי בבכי וכן קניתי,

בעולם, אור כבר מנצח

בנפשי, החושך עוד מרצח,

עיני למעלה שאיתי

ליוצר עולם בכיתי,

ממיצר פרוק ותגאלני

ומבור גלות פדני והעלני.