צעירה הותקפה מי*ית מגיל 11. כשהתלוננה, חסידות גור הכריזה עליה מלחמה
אלישבע שמעה את דלת הדירה נפתחת ומיד לאחר מכן את המפתח מסתובב בחור המנעול. היא עמדה ליד חדר הילדים והבינה מה עומד לקרות. יצחק ניגש אליה, תפס אותה בידה והוליך אותה לסלון, שם הושיב אותה על הספה בצמוד אליו. זה היה אמצע היום והם היו לבד. רעייתו היתה בעבודה לא רחוק משם והוא מיהר. הוא שלף את אי*ר מ*נו, לקח את ידה וביקש שתיגע בו. "בשלב מסוים הוא ניסה לדחוף לי את זה לפה ולא הסכמתי", היא נזכרת. "הייתי אז בערך בת 14. הוא המשיך ככה וכשסיים אני זוכרת שהוא רץ לשירותים לנקות את עצמו".
במשך קרוב לעשור, מאז שהיתה בת 11, יצחק (שם בדוי, כמו יתר השמות המוזכרים בכתבה) תקף את אלישבע מי*ית כמעט על בסיס יומי, לדבריה. גם אחותה שרי, רעייתו של יצחק, ספגה ממנו אלימות קשה ונאלצה לקיים עמו יחסים בניגוד לרצונה. כשהוגש נגד יצחק כתב אישום והוא הושם במעצר, השתיים חשבו שהן יכולות לנשום לרווחה. בחסידות גור, שבה גדלו, חשבו אחרת. הקלטות ועדויות שהגיעו לידי "הארץ" מגלות כיצד בכירים בחסידות הפעילו מכבש לחצים על המשפחה במטרה לטייח את הפרשה - הכל מפני שהעזו לחשוף את שנעשה להן בפני הרשויות. בחסידות גור זו נחשבת לעבירה החמורה ביותר, "חילול השם".
בחסידות הכריזו על השתיים מלחמה אף שנגד יצחק הוגש כתב אישום חמור בגין אונס, עבירות מ*ן בקטינים ואלימות במשפחה, ולמרות שבאופן חריג הוא נמצא במעצר כבר כחצי שנה. במאבק הזה כל האמצעים כשרים: הפגנות מול בית הוריהן של השתיים, קריאה להחרים את העסק שבבעלותן וסילוק של אביהן ואחיהן מבתי הכנסת של החסידות. רבנים וגורמים בחסידות שצידדו בנפגעות הוזהרו שלא לתמוך בהן ומשכו את ידיהם מעיסוק בפרשה. במקביל, גורמים בחסידות ליוו באופן שוטף את הפוגע, הגיעו לעודדו בדיונים בבית המשפט ותמכו במשפחתו.
כשההפגנות, החרמת העסק וסילוק המשפחה מבתי הכנסת לא הועילו, אחד האנשים החזקים בחסידות גור התקשר לאב והורה לו לדרוש מבנותיו לחזור בהן מתלונתן. בכיר אחר בחסידות דרש מהאב לעבור בדיקת פוליגרף על מנת להוכיח שאינו קשור לתלונות על יצחק. הבכירים בחרו לעמוד לימינו של יצחק, שמכחיש את המיוחס לו, אף שלפי עדויות שהגיעו לידי "הארץ", גורמים בחסידות גור קיבלו לאורך השנים מידע שלפיו הוא הטריד מי*ית נשים ונערות. גורם המעורה בפרטי הפרשה אף אמר ל"הארץ" כי יצחק נשלח בעבר לטיפול המיועד לאנשים שהפגינו תוקפנות מי*ית.
שרי הבינה לראשונה שהיא נמצאת במערכת יחסים אלימה לפני יותר משנה. היא נתקלה בסטטוס בווטסאפ של פעילה חברתית שפירט "שישה סימנים לכך שאת נמצאת במערכת יחסית מתעללת", והדברים הפכו ברורים. "נכתב שם שאם יש לך ארבעה מתוך השישה זה אומר שאת במערכת יחסים אלימה. אצלי היו שישה מתוך שישה", היא מסבירה. יצחק היה אלים כלפיה דרך קבע, כופה עליה יחסי מ*ן, מקלל אותה ועוקב אחריה. "'מי יגיד לי מה לעשות עם אשתי' היה משפט שגור אצלו", היא מציינת.
בהקלטה שהגיעה לידי "הארץ" מהחודשים האחרונים לחייהם המשותפים, נשמע יצחק מקלל אותה בשעה מאוחרת בלילה מפני שסירבה לקיים איתו יחסי מ*ן. "רשעית ואכזרית", הוא הוקלט אומר שוב ושוב במשך שעה ארוכה. "מתי שבא לי, מתי שאני ארצה, אני אעשה את זה", הדגיש. "גבר שבונה לעשות עם אשתו בלילה והיא לא נותנת לו, היא אכזרית שאין כמוה בעולם. אין תשובה לכזה דבר, אין תשובה. אני ביררתי את זה, אין תשובה לכזה דבר בשמיים. לא יעזור שום חסד שתעשי".
https://youtu.be/ZwZWOhVjq8Q
בהמשך ההקלטה נשמע יצחק מסביר לשרי כי נשים רבות מעוניינות בו, וכי היא זו שגורמת לו לעשות "את כל העבירות שבתורה" והאחריות לכך מוטלת על כתפיה. משיחות עם שרי, אלישבע ונשים נוספות בחסידות גור, נוצר הרושם כי שימוש במניפולציות כאלה הוא שיטה נפוצה שם. "הוא עשה דברים מאוד לא נעימים שממש התנגדתי להם, אבל הדעה שלך לא ממש מעניינת אף אחד", אומרת שרי. "את חפץ, קיימת רק בשביל לספק אותו ושלא יחפש בחוץ". כשניסתה לפנות למדריך מטעם החסידות, שליווה אותם בתחילת הזוגיות, היא נענתה כי עליה לספק את דחפיו ורצונותיו של בעלה, לא משנה מה הם.
בנוסף, לפחות במקרה אחד היה בנם הקטין, שהיה אז בן שנתיים וחצי, עד למעשה מגונה. באחד הימים יצחק עי*ג את עצמו במיטתו כאשר בנו הפעוט שוכב לצידו ונחשף למעשיו. כאשר שרי שאלה את יצחק על כך הוא השיב באגביות כי אין בדבר כל פסול וכי היא יכולה להרחיק את הילד אם הדבר חשוב לה. "אני נהנה פה עם עצמי, עם האיברים שלי", השיב. "הוא הגיע לפה לבד, את יכולה לקחת אותו". הקלטת המקרה נמצאת בידי "הארץ" אך בשל רגישותה הוא נמנע מלפרסמה.
אבל אפילו בתוך שמחה בבית של ההורים שלי, כשהיתה לו אופציה הוא היה שולח יד, אפילו רק לגעת
שרי מספרת עוד כי בכל פעם שגבר היה מדבר איתה, בין אם היה זה המוכר בחנות, נהג המונית או השכן, יצחק היה מגיב בצורה קיצונית. "הוא היה משתולל וטוען שהוא מנסה להגן עליי", היא נזכרת. "את מתחילה לתרץ את עצמך כמו מטומטמת. בסוף זה הגיע לשלב שפשוט לא הייתי מדברת בכלל. הוא מילא את כל האישיות שלי, חשבתי מתוך הראש שלו, איך הוא יראה את הדברים ואיך הוא יגיב". בנוסף, הוא היה בודק בכל הזדמנות את מכשיר הטלפון והתיק שלה.
כמה ימים לאחר חג החנוכה אשתקד, התרחש המקרה שהוביל בסופו של דבר להחלטה של שרי לעזוב. שתי נשים וגבר הגיעו להסדיר משהו בעסק שלה, הפועל מהבית. "יצחק היה קנאי ואם גבר היה מסתכל עליי או מדבר איתי, הוא מיד היה מזהיר אותי", היא מספרת. באותו המקרה, כשיצחק ראה את הגבר הוא "איבד את זה", כהגדרתה. "הוא השתולל, צרח, שבר חפצים וזרק עליי כיסאות", מתארת שרי. היא יצאה לרחוב, חשבה להימלט וחזרה מחשש שיצחק יפגע בילדיה. "הייתי בטוחה שכשאחזור אראה את הילדים שלי מתים", היא נזכרת. "הבנתי שפה זה נגמר".
בחודשים הבאים, הניסיונות לייצר "שלום בית" עלו בתוהו. האלימות שספגה רק החריפה, וכשהגיע הפסח היא עזבה את ביתם עם ילדיה. כמה ימים לאחר מכן, כשתקפה אותה חרטה והיא שקלה לשוב, אחותה אלישבע סיפרה לה לראשונה כי יצחק תקף אותה לאורך שנים, וקרובה אחרת העידה כי הטריד גם אותה. מסך ההדחקה שעליו עמלה שרי במשך שנים נפרץ באחת. "הייתי כל כך תמימה והדחקתי הכל", היא אומרת. "כשאת חיה בהדחקה את מתחילה לחשוב שאת מדמיינת או מתמקדת רק בשלילי. הרי יש רק שני אנשים שעדים לסיפור. אחר כך את מתחילה להתלבט אם בכלל קרה משהו".
אלישבע מספרת כי יצחק נהג לפגוע בה מאז שהיתה ילדה. בהתחלה, היא אומרת, היו אלה רק נגיעות, צביטות ומשיכות בשיער. בהמשך הפכו ההטרדות לתקיפות, כשאלישבע היתה מגיעה להשגיח על ילדיהם של אחותה ובעלה. "לילה אחד עשיתי שם בייביסיטר וישנתי אצלם. שרי הלכה לישון והוא נכנס לחדר והתחיל לגעת בי", היא משחזרת. בשלב הראשון הוא נגע מעל הבגדים, ובכל לילה שעבר מעשיו החמירו.
היא מספרת כי יצחק היה מטריד אותה בכל הזדמנות שבה נפגשו. "היינו נוסעים ברכב והוא היה שולח ידיים אחורה", היא אומרת, "אשתו לידו והיא לא רואה. אם היא היתה נרדמת הוא היה מנסה יותר". בהזדמנויות אחרות, כשהיו לבד, יצחק היה מנסה לחשוף אותה לסרטים עם תוכן מי*י. "לא רציתי לראות, תמיד ניסיתי לסובב את הראש, זה הגעיל אותי. הוא היה צוחק, 'תראי זה מעניין, את רוצה שאני אעשה לך כיף, כדאי לך'".
לאחר שנים של תקיפות, הטרדות והצקות, כשהיתה בת 17, אלישבע החלה לראשונה להבין מה נעשה לה. "היו כנראה סיפורים בתקשורת על תקיפות מי*יות ואמא שלי נלחצה ואמרה לי 'את צריכה מאוד להיזהר מגברים, הם יכולים לעשות דברים שלא תוכלי ללדת ילדים'", היא אומרת, "אני זוכרת שנכנסתי ללחץ מטורף שאולי אני לא יכולה להביא ילדים". היא ניסתה להתחמק מיצחק, וכשישנה בביתו העבירה את הלילה בשירותים מאחורי דלת נעולה או מחובקת עם ילדיו. גם זה לא עצר בעדו מלנסות לפגוע בה.
"הוא היה האדם הכי נחמד וטוב שיש ואנשים מאוד החזיקו ממנו. אבל אפילו בתוך שמחה בבית של ההורים שלי, כשהיתה לו אופציה הוא היה שולח יד, אפילו רק לגעת. זה לשדר לבן אדם למוח 'אני פה כל הזמן'", אומרת אלישבע. הוא המשיך במעשיו גם כשבגרה, אז איימה שתפנה למשטרה. הדבר לא עשה עליו רושם. "הוא אמר לי 'את לא תעשי את זה, כי את תהרסי לעצמך את השידוכים. מי ירצה אותך, מי יאמין לך, יש לי קשרים במשטרה'. הוא לא איים באלימות כי לא היה צריך להגיע לזה, הוא ראה שבלי הרבה איומים אני חוששת לדבר", היא מסבירה.
למרות חששותיה, לפני כמה שנים אזרה אלישבע אומץ וסיפרה לשתיים מחברותיה שיצחק מטריד אותה. השתיים אישרו את הפרטים ל"הארץ". לאחר שאלישבע נישאה, היה זה יצחק שהדריך את בעלה כיצד "לשמור" על אישתו מפני גברים זרים ולעקוב אחריה.
לפני כשנה פנתה שרי לבית הדין הרבני בבקשה להתגרש מיצחק, ושיתפה את עורכי דינה בסיפורה של אחותה. עורכי הדין עירבו את עמותת מגן, המלווה קורבנות של פגיעות מי*יות בחברה החרדית, ואת הרב שמואל אליהו שמדריך את שתי האחיות — ואלו דיווחו על המעשים למשטרה. אלישבע קיבלה אישור מבית דין חרדי מוכר ואף מרב בחסידות גור לשתף פעולה עם השוטרים והחקירה הובילה למעצרו של יצחק, אך הבכירים בחסידות גור נותרו בשלהם.
https://youtu.be/DwUIcL8IYxU
בהקלטת שיחה שהגיעה ל"הארץ", נשמע יוסף שיף, העוזר הצמוד והגבאי של האדמו"ר, ואחד האנשים החזקים בחסידות, דורש בתקיפות מהאב לשכנע את בנותיו לחזור בהן מהתלונה במשטרה. "מה שאני צריך למסור לך, אני מוסר לך. שתי הבנות שלך הגישו תלונה במשטרה נגד אברך, אתה חייב לדאוג שהן יורידו את זה, עוד היום", הוא אמר. כשהאב הסביר שהוא לא מעורב, הורה לו שיף: "אז תהיה מעורב. אתה אבא שלהן ויש לך תפקיד - להוריד את התלונה". שיף המשיך לדרוש מהאב לומר לבנותיו לחזור בהן מהתלונה, ואמר ששיתוף הפעולה עם המשטרה הוא חילול השם. כשהאב שאל מדוע זה המצב, שיף השיב בכעס: "אמרו לי להגיד לך שזה חילול השם, אז למה אתה אומר שזה לא חילול השם? עם מי אתה מתווכח?".
בכיר נוסף בחסידות, שנחשב לקצין המבצעים שלה והאיש למשימות מיוחדות - ישראל שטול - דרש מהאב לעבור פוליגרף על מנת להוכיח שאינו קשור לתלונות של בנותיו. האב עבר את הפוליגרף בהצלחה. לצדו של יצחק התייצב גם אברהם מרדכי ברסלר, איש חינוך ומדריך זוגות מוכר ובעל מעמד בחסידות. ברסלר ליווה את שרי ויצחק במשך שנים, וידע על המתרחש ביניהם. למרות זאת, הוא ובניו מעניקים סיוע ליצחק ודאגו לכך שחסידים שתומכים בו יגיעו לדיונים בבית המשפט. שרי, אלישבע ובני משפחתם סבורים כי ברסלר הוא זה שעומד מאחורי ההתנכלות להם.
בעוד בכירים במנגנון של החסידות פעלו נגד המשפחה, לא ברור אם ועד כמה היה האדמו"ר מגור עצמו מודע למעשיהם, והוא הכחיש שהיה מעורב בעניין. הדבר קרה לפני כמה חודשים, כשאחד מהאחים של שרי ואלישבע הגיע לאדמו"ר ביום חתונתו. האח מסר לאדמו"ר פתק המכונה "קוויטל", שעליו נהוג לכתוב שמות לקבלת ברכה, אך הוא גולל בו את מסכת הייסורים של משפחתו - החל מהפגיעות של יצחק באחיותיו ועד הלחץ של החסידות על המשפחה. לאחר שסיים לקרוא השיב האדמו"ר לאח: "כל מה שאומרים בשמי הוא שקר".
https://youtu.be/EXsZcMLVULE
גם ביקורו של האח אצל האדמו"ר הכעיס את בכירי החסידות, ולא הביא לסיום הפרשה. הבכירים זעמו על כך שהאח העביר לאדמו"ר מידע שלא סונן על ידי עסקני החסידות. בהקלטת שיחת טלפון שהגיעה לידי "הארץ", נשמע שטול אומר לאביהן של שרי ואלישבע כי מתן הפתק לאדמו"ר הוא מעשה חמור שלא התרחש בחסידות כבר עשרות שנים. ההשלכות, הבהיר לו, עלולות להיות קשות. "אם אנשים ידברו על זה, אני לא יודע איך אפשר לעצור את הגלגל", הזהיר שטול, "אתה יודע מה שיכול להיות פה? הגיהינום נפתח. אם אברכים מדברים שחתן נכנס וכתב בצורה לא נוחה ולא נעימה, אני הייתי לוקח מאבטחים".
חרף התנערותו של האדמו"ר מהמעשים, דבר לא השתנה. החרם על המשפחה נותר בעינו ואביהן של אלישבע ושרי עדיין לא רשאי להיכנס לבתי הכנסת של החסידות. "הם עברו לקוחה, לקוחה ודרשו שלא לשכור את שירותינו ולבטל הזמנות", סיפרה אלישבע. גם העסק של האב מוחרם והחסידים נמנעים מלהיכנס אליו. בנוסף לכך שדבריו של האדמו"ר לא שיפרו את המצב, בכיר בחסידות סבור כי גם עליו מוטלת אחריות ליחס כלפי המשפחה. "השיטה היא שמנסים קודם לשמור את הדברים בתוך החסידות, והאדמו"ר מודע לכך שזו השיטה", הוא אומר, אך מציין לצד זאת כי לדעתו האדמו"ר לא היה מודע לפרטי המקרה. מקור אחר בחסידות אומר כי האדמו"ר מאפשר לאנשיו לפעול כרצונם, כל עוד הדברים לא נעשים בשמו והוא לא מעורב בהם באופן רשמי.