[justify]איך וועל דא טיילן מיט אייך וואס כ'האב זיך געבליצט-בריוו מיט אים, בערך 2 יאר צוריק.
- כ'האב משנה געווען איינצעלע ווערטער צו היטן מיין כבוד, אבער גארנישט Major צוגעלייגט.
און ווי איך האב שוין מגלה געווען דא עטליכע מאל, אלץ וואס איך שרייב איז משקף מיין גוסטע פון יענע מינוט בלבד. ס'איז עלול זיך צו טוישן לפי גורמים רבים.
אינעם ערשטען שאלה זעהט איר ווי איך בין שטארק נוטה לזכות האמונה בבחירה, אביסעל אנדערשט ווי איך שרייב
אין דעם אשכולשאלה אלכבוד הרב מ. ד. נויגרשל שליט"א
רכשתי ספרך "והשבות על לבבך", ואע"פ שאינני חוזר בשאלה או בתשובה, כי אם אברך חסידי מבטן ומלידה, נולד ונתחנך בין ד' הכותלים הסגורים ללא חרכים לאפשר הצצה לחוץ, בכל זאת ראיתי עניין בספרך, מאחר שאני כן מציץ – בחשכת ליל – בספרים שלא נדפסו "על התורה" דוקא, ובאותיות רש"י, ועל דרך דרוש... (בחוג שלי נחשבים ספרי מחשבה – אפילו כשרים – כדבר חורג)
אינני יודע מיהו מעלת-כבודך, ולאיזה חוג הוא שייך, אבל אקוה שהנו מבין "בין השורות" אלו, מה עובר בראש ובמוח אלו שרוצים לדעת (לאו דוקא כ"תשובה" על שאלה, אלא סתם לדעת...) ואין מי שיספק מאווים.
ועל של עתה באתי בשאלה, שאין מי שיפתור אותו. – שאלה זו נוקרת במוחי זה הרבה זמן, די והותר, אלא שלאחרונה התחיל שאלה זו להעיק עלי לאמר "קום ועשה".
שאלתי: יש ה' אחד, תורה אחד, - האם יש "ישראל" אחד? – כי גם בתוך שומרי תורה ומצות יש – כנראה – מדרגות, שהרי לי יהיה נחשב לעבירה גדולה אם אגלח זקני ואגדל בלורית ואלבש מכנסים לאו-דוקא-שחור, וכתונת לאו-דוקא לבן, ואאכול מצה-שרויה (מה שסבא שלי נהג עד שהיגר לארה"ב וקבע דירתו בין חסידים, גם זקנו התחיל לגדל רק עפ"י בקשת אדמו"ר מפורסם אחד) ואסיר את ה"שטריימיל" הרובץ על ראשי ("רחיים על צוארי"), וכל זאת כי נתגדלתי בבית-חסידי, ונשאתי אשה-חסידי, ואילו אצל קרובים שלי, מאותו סבא, שנשלחו בישיבות ליטאות או אמריקאי, להם מותר ליהנות מעולם הזה, בד בבד עם קיום תורה ומצוות כמוני ממש, (ואולי עוד יותר).
הא תינח באופן שיש אותות להתרופפת ביהדות אצלם, ואילו אצל האדוקים החיים בדמיון של "אני ואפסי" היו לו ליהדות מבצר חזק, אז אצטרך להודות על כרחך, שהדבר מעל להשגתי, ואהיה נאלץ להאמין שכך הוא הדרך, אבל אני יודע האמת, כי אני חסיד וחבירים שלי חסידים, ואני יודע בדיון עמדת כולם ביהדות...
ואם יהיה התירוץ לכל אלו, שאין-הכי-נמי, אין דברים אלו אלא סטייל ואופנה, ובאמת אין לו קשר ליהדות, אז הדבר מוכרח לומר שה' הושיב את האדם במסגרת – נגד רצון האדם – אשר לא יוכל לבחור דרך אחר אם לא יתרגש מאשתו ויתפרד מכל משפחתו וחוגו, ואע"פ שאין זה נוגד הבחירה (כמו שביאר זאת היטב במכתב מאליהו, שבחירה קאי על ה"רצון" ולא על ה"מעשה"), מ"מ רצוני לדעת מה טובה צומח מלחיות בכזב ובשקר, דהיינו להתלבש אחיד כמו כולם, אבל הרצון התשוקה יהיה במקום רחוק הרבה מאוד?
אני צעיר לימים (בן 28), האמנם חובה עלי לחיות בהילוך-מחשבה זו עד 120?
---------
ובכן, יש למעלת כבודך משהו לומר למעני?
אהיה אסור תודה מעומק הלב.
הרוצה בעילום שם
חסיד/כזב אחד מברוקלין נ.י.
תשובה א
ב"ה
קראתי מכתבך הכתוב בדם הלב והמעלה שאלה אמתית וראויה להשאל.
אני, באופן אישי, גדלתי בבית האמון על "חוג חתם סופר" ולמדתי בישיבת חברון, לימדתי בכמה וכמה ישיבות וביניהן גם ישיבה של חסידי בעלז, עם זאת לבוש אני בלבוש קצר ומגלח את זקני... בצורתי זאת מופיע אני בפני כל חוגי היהדות החרדית ומדבר בענייני השקפה ומחשבה החל מהישיבות הליטאיות וכלה בקהל חסידי מגוון.
מבין אני כמובן ללבך, והתשובה היא הלבוש והתפאורה החיצונית הינן מסגרת שנועדה לשמור וליצור גדר, באיזו מידה היא מצליחה – אתה יודע טוב ממני ומרמז על כך
יחד עם זאת איני יודע במה הלבוש הקצר והפנים המגולחות מאפשרים להנות יותר מהחיים או למה שנקרא "להנות מהחיים" (במידה שמתכוננים להקפיד על קלה כחמורה בלא קשר להופעה החיצונית או להשתייכות קבוצתית). אפשר לעשות הכל עם הלבוש ולהמנע מהכל בלעדיו, הכל תלוי באדם אלא שתמיד נראה שהדשא בצד השני ירוק יותר...
ואמנם יתכן שבדברים מסוימים נח יותר אצל קבוצה זו אך תמיד יש לכך מחיר ויש לבדוק את כל המכלול.
במיוחד חייב אדם לעשות חשבון מה תהיה ההתיחסות של אשתו ומשפחתו ועד כמה הדבר חשוב לו.
כמו כן עליו לחשב את ההשפעה על ילדיו (בין אם ישנם כאלה ובין אם יהיו כאלה בעתיד) והיכן רואה הוא שיתחנכו נאה יותר.
מכל מקום לגופו של ענין כל ענין הבגדים והמנהגים הקבוצתיים בדרך כלל אינם גופי תורה עצמם, והראיה – שאחרים היראים לא פחות והמדקדקים במצוות לא פחות נוהגים אחרת, אבל יש להם חשיבות גדולה משל עצמם ובהרבה מהמקרים גם חביבות גדולה אצל רבים הנוהגים בהם, למי שהדברים נחשבים כעול פתוחים שלשה דרכים: 1. להסתגל, 2. להתנער מהם, 3. להתרגל לחשוב על הדברים חשיבה חיובית, להיות גאה בהם ולהנות מהם. בכל אחד מהדרכים עליו לעשות חשבון של רוח כלעומת הפסד.
בברכה
מרדכי דוד נויגרשל
תגובה על התשובה
לכבוד הרב שליט"א
הנני בזה מביע תודתי וברכתי על המענה.
אכן, כדי שדבריו יתקבלו על הלב, אני "חייב להאמין" שגם כאן קיים האימרה "העשב ירוק יותר שם.." – אלא שעדיין לא ראינו מי – מחוג ההוא וכדומה - שיתאווה דוקא לאמץ לבוש החסידי והזקן-המסובך, - זולת נמוכי-שכל ותמימי-לב, והראיה שגם מע"כ טעם קצת מריח בעלז, ובכל זאת לא התרשם מהם עד כדי למעשה, וזאת מפני שיש למע"כ מוח בקדקדו.
מש"כ: "במיוחד חייב אדם לעשות חשבון מה תהיה ההתיחסות של אשתו ומשפחתו ועד כמה הדבר חשוב לו. כמו כן עליו לחשב את ההשפעה על ילדיו" – אמנם זהו הבעיה, לולי הורי ואשתי וילדי, לא הייתי נשאר כאן בחבלי ברזל, נגד רצוני. – ברם, עיקר שאלתי הוא, מאחר שאני מכיר באמת, שאין לי תועלת והשפעה לטובה מן הלבוש החיצוני, ובכל זאת חייב אני לחיות כך, מפני הדורות שלמעלה ושלמטה, אם כן, הרי אלו יסורים הבאים מן השמים, כמו כל חולי ומדוה ר"ל.
זו מה שרציתי לאשר, כלומר, קיים ענין כזה, שהאדם יוולד אצל חוג מסוים, למרות שנשמתו מתאווה להיות דוקא בחוג אחרת, וא"א לו להגשים חזיונו, אי מפני התחייבות למשפחה או סיבת אחרות, והקב"ה עושה כן מאותו טעם שהוא מביא על האדם שאר עגמת נפש, וכשם שיסורים באים על האדם לאיזה תכלית, כך גם שרעפי לב, ולחץ חברתי, הם יסורים הבאים על האדם, מפני סיבה שהקב"ה יודע.
האמנם כן?
ואם "כן", אז לא צריך "להאמין" שהעשב ירוק יותר שם, כשם שחולה יודע ומכיר שלהבריאים טוב יותר.
יסלח לי על שאני מטרידו, יאמין לי אדוני, שאין דבריו לבטלה.
מבקש לדעת
מענה על התגובה
ב"ה
א. לא "טעמתי מריח בעלז" אלא לימדתי שם בישיבה, מעולם לא היתה לי הו"א כלשהי לשנות את צורתי ובמסגרתה יכולתי לכבד כל חוג באשר הוא ולקבל ממנו את מה שניתן.
ב. ברמה העקרונית אין ספק כי הקב"ה שולח כל נשמה למקום שלה שם תוכל להתמודד בדרך הטובה ביותר לתיקונה. גם בימים בהם היתה חלוקה לשבטים לכל שבט היה תפקיד ודגל ("משורר ששיער חייב מיתה") וכל מי שנולד לשבט מסוים ידע כי לשם שייכת נשמתו.
בברכה
מרדכי דוד נויגרשל[/justify]
איך האב נאך שו"ת פון אים. ס'איז אינטערסאנט צו ברענגען?
