קאווע שטיבל

רבי יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא... לכאורה רבי יוסף היה ענוונתן גדול כדאיתא בסוטא... אלא שאמרו חכמינו זל אין לך יפה מן הצניעות שהרי לוחות הראשונות היה נותן בפימבי שלטה בהן עין הרע ונישתברו... ועוד אמרו בנדרים רבי יוסף היה חלה ומשכח תלמידו... ועוד אמרו הזהרו בזקן ששכח תלמידו מחמת אונסו שכן שברי הלוחות מונחות בארון. הרי דהא דיש יותר ליזהר בזקן ששכח תלמידו ילפינן משברי הלוחות.. וזהו שאמר רבי יוסף אי לאו האי יומא... אי לא היום הגדול הזה דמתן תורה בעצרת בעצם היום. בפומבי ובפרסם גדול הרי לא היו משברים הלוחות. ואם שברי הלוחות לא היו מונחים בארון לא היו יודעים שצריך ליזהר בזקן ששכח תלמידו ולא היו נזהרין בכבודו דהרי שכח תלמידו אם כן אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוכא

סיפורים רבים סופרו על עמל התורה ואהבתה של גדולי הדורות הקודמים. ולכבוד זמן מתן תורתנו נביא את אחד הסיפורים, שדרכם נלמד על המסירות העצומה שנדרשה מבחורי הישיבות בדורות הקודמים. נלמד מסירות לתורה מהי. אהבת-תורה מהי. ויהיו הדברים מוסר-השכל עצום לכל אחד מאיתנו, להתמסר ביתר שאת ועוז ללימוד התורה ולעמלה.

צעיר לימים היה רבי אריה לוין זצ"ל כאשר יצא את מפתן בית הוריו לעבר ישיבת וולוז'ין המעטירה. הוריו, עניים מרודים, שהפרוטה מהם והלאה, ציידוהו במנת חום הגונה, בתפילות ובתחנונים. מחוסר אמצעים הם לא רכשו עבורו כרטיס נסיעה ברכבת והנער הצעיר נאלץ לעשות רגלי את הדרך לישיבה.

ימים ארוכים צעד רבי אריה בדרכים, עד שזכה להגיע לפתחה של ישיבת וולוז'ין. אם חשב שנכונה לו מעט מנוחה, אזי, במהרה גילה להוותו את טעותו. בתום יום הלימודים היו תלמידי הישיבה פורשים לשנת הלילה ב"פנימיית" הישיבה, שלא היתה אלא ספסלי בית המדרש. בחור בחור וספסלו. עם התחלת זמן הלימודים היו תלמידי הישיבה נאלצים "לתפוס" לעצמם חזקה על ספסל, עליו הדביקו מודעה "בחזקת פלוני אלמוני". היו מתמידים שחלקו ספסל בשותפות עם מתמיד נוסף. כל אחד ישן חצי לילה…

גורלו של רבי אריה לא שפר עליו. הוא אחר להגיע אל הישיבה מפאת הצעידה הרגלית הארוכה, וכך לא נותר ספסל עבורו.

ללא ספסל, הוי אומר, ללא מקום להניח את ראשו!

משראה כך, החליט להשיג מעט מזומנים כדי שבתחילת תקופת הלימודים הבאה הוא יוכל לנסוע ברכבת מביתו, ולהספיק להגיע לישיבה בזמן כדי לתפוס ספסל לעצמו.

בין לבין, קיבץ רבי אריה פרוטה לפרוטה, עד שעלה בידו לצבור מספיק כדי לרכוש כרטיס לנסיעה ברכבת.

חלפה עברה לה עונת הלימודים שהיו הבחורים נשארים בישיבה ברציפות, ורבי אריה שב רגלי לביתו. הן כסף לנסיעה זו לא חסך.

משעמדה תקופת הלימודים הבאה בפתח, עמד רבי אריה ונפרד נרגשות מבני משפחתו, כשבכיסו הסכום הנכסף, אשר באמצעותו ימצא לעצמו מקום לינה "מסודר".

התרגשות בני המשפחה גאתה, וכל אחד מהם הרעיף את ברכותיו ואת איחוליו על ראש הבן היקר. לפתע, שם רבי אריה לב כי תוך דקות ספורות הוא עלול להחמיץ את הרכבת שאמורה לצאת לדרכה וחלומו היקר יתנפץ למרגלות בית הנתיבות.

ר' אריה התחיל לרוץ, והנה, שוד ושבר. נעלו השמאלית נשמטה מכף רגלו, אך צפירתה של הרכבת, אשר בישרה על יציאתה הקרובה לדרכה, האיצה בו להמשיך הלאה כשנעל אחת לרגלו, והנעל השניה במקומה מונחת. לבסוף, הצליח רבי אריה לעלות על הרכבת, וכשנעל אחת בלבד לרגליו היגיע לולוז'ין, וכך פסע הנער על מפתן הישיבה.

הפעם היה לו ספסל "בחזקת אריה".
אבל אז הבין ר' אריה דכדי לזכות ללימוד תורה כדבעי אי אפשר בכל הרצונות, או ספסל לישון או נעל.

היו ימים.

היו ימים שבהם נדרשו מאדם כוחות נפש אדירים כדי לזכות לטעום מצוף התורה. מי שחשקה נפשו בתורה נאלץ לעבור מסלול נסיונות ויסורים, וכך קנו את קנין התורה, שהוא אחד ממ"ח קניני התורה "חיי צער תחיה".
(הסיפור התפרסם ב"מאורות הדף היומי" גליון 543 בשמו של הרב שלמה זלמן עהרנרייך שליט"א מירושלים עיה"ק).

ב"ה אנו אין לנו צורך בהליכה רגלי לבית המדרש ולישיבה, אף אחד מאתנו לא יגיע לבית המדרש עם נעל אחד, וגם אין דורשים זאת מאתנו,
אלא מה דורשים מאתנו מעט מן המעט להקריב מכל התענוגים שבידינו.

מען זאגט נאך פון רבי בונם פון פרישיסכא אופן פסוק ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר השם נעשה .צוליב די גרויסע ליבשאפט וואס די יודן האבען געהאט פאר די תורה האבן זיי נישט צוגעווארט איינער פארן צווייטען אז דער חבר זאל קודם ענטפערען.. נאר אלע אידן צוזאמען טוגעדר האבען אויסגעשריגן נעשה

המשנה במסכת פסחים, מביאה מחלוקת תנאים לגבי הדרך בה צריך להתנהג בימים טובים בכלל ובחג השבועות בפרט:
" דתניא: ר′ אליעזר אומר אין לו לאדם בי′′ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה.
ר′ יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש וא′′ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר {דברים טז-ח} עצרת לה′ אלהיך וכתוב אחד אומר {במדבר כט-לה} עצרת תהיה לכם ר′ אליעזר סבר או כולו לה′ או כולו לכם ור′ יהושע סבר חלקהו חציו לה′ וחציו לכם:
א′′ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ′′ט יום שניתנה בו תורה הוא.."
על דברי חז"ל הנ"ל במשנה יש לשאול:
- מה הסיבה שלדעת רבי אליעזר אם אדם לא לומד כל היו"ט אז מוטב שישתה ויאכל כל היו"ט? או הכל או כלום, לכאורה הדעה שמציג רבי יהושע משלב יפה בין אכילה לתלמיד תורה.
- מה המיוחד בחג השבועות שגם רבי אליעזר מודה שצריך שתהיה בו גם אכילה ושתייה? לכאו' צריך להיות להיפך שביום מתן תורה נלמד כל היום תורה ולא נתעסק באכילה ובשתייה.

מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק,במדבר עמ′ 37), שבין לדעת רבי אליעזר ובין לדעת רבי יהושע בכל יו"ט צריך "לכם" ,הכוונה הנאת הגוף אכילה ושתייה, ואומר רבי אליעזר שיש אנשים שיכולים לעבוד את ה′ דווקא מתוך אכילה ושתייה בשמחה של מצווה, וזוהי דרך מעולה ולכן להם עדיף שכל היום יתעסקו באכילה ושתייה כי אין כוונתם להנאת כריסם חלילה, אלא שמחה אמיתית על המועדות שהקב"ה נתן לנו לשמוח בשמחת החג בצוותא חדא עם הבני בית ע"י שירי קודש וזמרה דמועדי ודברי תורה.
אך יש אנשים שלא מסוגלים "להתעסק" באכילה ושתייה מבלי להמשך לשחוק וקלות ראש, הם אמנם אוכלים ושמחים אבל זוהי אינו שמחה אמיתית אלא רק כלפי חוץ, זוהי שמחת כרסם בלבד , לאנשים כאלה אומר רבי אליעזר, מוטב שיעסקו כל היו"ט בתורה.
ולכאורה אם חושש רבי אליעזר שאנשים יימשכו אחרי האכילה והשתייה, מדוע דווקא בחג השבועות, חג מתן תורה הוא אינו חושש,ומודה שיש לשלב אכילה ושתייה עם לימוד תורה , לחבר בין החומר והרוח?

אומר רבי צדוק "בעצרת מתגלה האור בזמן מתן תורתנו, שנתבטל השאור שבעיסה, ושוב אין שום חשש שמשכו אחר שחוק וקל"ר, וזהו שנאמר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, שיהיה אוכלם בקדושה כי כמו ביום שניתנה בו תורה הוא"

דער חתם סופר איז אויסגעקומען איינמאל שבועות צו באזוכען אין שטוב פון א משכיל אין די חתם סופר האט געזען אז ער האט געלייגט בלומען אין גראז אין זיין הויז לכבוד שבועות.. א יאר שפעטער איז דער חתם סופר ווידער מאל געווען ביי יענעם אין שטוב און ער האט געזען ווי יענער האט שוין נישט געלייגט קיין בלומען ..האט זיך די חתם סופר אנגעריפן יא יא איך מיין אז די ביסט גערעכט על פי הלכה ...יענער האט זיך זייער געווינדערט אז די חתם סופר געט אים גערעכט.. האט אים די חתם סופר געזאגט לאמיר דיר געבן צו פארשטיין מיינע ווערטער פאריאר ביסטו נאך געווען א מודה במקצת ביסט נאך נישט געווען אזא רשע ווי יעצט. איז די הלכה אז א מודה במקצת איז מחיוב בשבועת היי יאר ביסטו שוין א כופר הכל. און א כופר הכל איז פטור פין שבועות....

געזעהן היינט א פשט פון סאטמאר רבי ז"ל אויף דעם רב יוסף אי לאו האי יומא...אז פונקט פארקערט דאס איז גאר א עניוות, היות איידער מתן תורה האבן דאך די אבות אין די שבטי קה - מרוב קדושתם מעצמם - משיג געווען די תורה עד שלא ניתנה, אבער די סתם המון מענטשן פון די גאס האבן נישט משיג געווען די תורה ביז קבלת התורה, זאגט רב יוסף: איך בין פון די מענטשן בשוקא, וואס אי לאו האי יומא וואלט איך קיין אהנונג געהאט וואס די תורה איז,

נאך א פשט פון סאטמאר רבי'ן אויף דעם ר' יוסף, אז וויבאלד ביי מתן תורה זענען דאך אלע חולאים נתרפא געווארן, און היות רב יוסף איז דאך געווען א סגי נהיר, האט רב יוסף געזאגט אי לאו האי יומא וכו' כמה יוסף איכא בשוקא וויפיל בלינדע וואלטן זיך געדרייט אויפן גאס,

האלאנד האט געשריבן:דער חתם סופר איז אויסגעקומען איינמאל שבועות צו באזוכען אין שטוב פון א משכיל אין די חתם סופר האט געזען אז ער האט געלייגט בלומען אין גראז אין זיין הויז לכבוד שבועות.. א יאר שפעטער איז דער חתם סופר ווידער מאל געווען ביי יענעם אין שטוב און ער האט געזען ווי יענער האט שוין נישט געלייגט קיין בלומען ..האט זיך די חתם סופר אנגעריפן יא יא איך מיין אז די ביסט גערעכט על פי הלכה ...יענער האט זיך זייער געווינדערט אז די חתם סופר געט אים גערעכט.. האט אים די חתם סופר געזאגט לאמיר דיר געבן צו פארשטיין מיינע ווערטער פאריאר ביסטו נאך געווען א מודה במקצת ביסט נאך נישט געווען אזא רשע ווי יעצט. איז די הלכה אז א מודה במקצת איז מחיוב בשבועת היי יאר ביסטו שוין א כופר הכל. און א כופר הכל איז פטור פין שבועות....

גראדע דא געב איך מער גערעכט פאר'ן משכיל ווי פאר'ן חתם סופר, דער משנ"ב ברענגט בשם הגאון אז היינט זאל מען נישט לייגען קיין בלומען אלס חוקות הגוי, אז ביי זייערער ימים טויבם לייגען זיי אויך בלומען

אין די צייטן פין חתם סופר איז נאך נישט געווען די משנה ברורה...

די משנ״ב זאגט דאך נאך די הלכה פון איינעם
ועוד מסתם איז געווען מער אזוי די מנהג הגוים אין יענע צייטען מבימינו

האלאנד האט געשריבן:אין די צייטן פין חתם סופר איז נאך נישט געווען די משנה ברורה...

אבער דער גאון מיין איך אז יא....

קינות גירושין האט געשריבן:די משנ״ב זאגט דאך נאך די הלכה פון איינעם
ועוד מסתם איז געווען מער אזוי די מנהג הגוים אין יענע צייטען מבימינו

מבימינו אולי, אבל מבימי החתם סופר מהיכי תיתי

אויפגעוועקט

אויב ס'אמת אז קבלת התורה חזר'ט זיך איבער יעדעס יאר פון דאסניי, פרעג איך, איז שייך דאס מאל צו ענטפערען "ניין", לא נעשה ולא נשמע?

טריי נאר, מען וועט דיר ארויפלייגן א בארג אויפן קאפ ווי א פאס,

קאווע טרינקער האט געשריבן:אויב ס'אמת אז קבלת התורה חזר'ט זיך איבער יעדעס יאר פון דאסניי, פרעג איך, איז שייך דאס מאל צו ענטפערען "ניין", לא נעשה ולא נשמע?

עס חזר'ט זיך נאר איבער פאר דער וואס איז גרייט מקבל צו זיין.

קאווע טרינקער האט געשריבן:אויב ס'אמת אז קבלת התורה חזר'ט זיך איבער יעדעס יאר פון דאסניי, פרעג איך, איז שייך דאס מאל צו ענטפערען "ניין", לא נעשה ולא נשמע?

יא אבער דער אויבערשטער וועט דיר ענטפערן אז שם תהא קבורתכם!!