קאווע שטיבל

עוד לא שכבתי הלילה
ותדד שינה מעיני
לבי המה בקרבי
כי העיר ה' את רוחי
לדרוש ולתור בחכמה
עוד היום לבא
והחכמה והמדע יותן לי
ויהי לפנות הבקר
ואחשבה לדעת זאת
אז ישנתי וינוח לי

בתפלה ובדמעות
ה' הראני נפלאות
בתיקון כלי יוצר
הכשרה לאוצר
חכמה לטהורים
מדע להזוכים
עד כי יבא יום
באימה ובאיום
אבל משעת קבלה
השגת חכמה היינו יממה
עבודה הוא בחדוה עילאה
סילוק דמעות הוא יאה
בקשר נר"נ לחי וחידאה
לחלקו אלוקי הגנוז עילאה

סוגרו שערים
ואני בינותי בספרים
אני יושב אוהלים
ורגלי תרמודאי כלים

תנומה בעפעפי
והומייה בשרעפי
לבי ערה
לראש אשמורה

כי במיעוט שינה
עיניים תאירנה
ודבר חכמת בינה
באין מקום לינה

אם אשנתי ואנוח
סובב תלך הרוח
ותעזבני יומיים
בשינת צהריים

כאשר רבים וכן שלמים ישאלו
ראו כן תמהו ונבהלו
מה ראה על ככה
להניף ידו שנית לערוך מערכה
וענתה השירה הזאת לעד
תמכתי יסודתי ועל ימינו אני סועד
כבר חכמנו למדנו
והורינו סופרנו
כי קנאת סופרים תרבה חכמה
לא רק בלילה כי אף ביממה

תשוקה לחכמת הנעלמים
איה גבורים וחכמים
קפה בלי הסוכר
איה הטעם כעיקר
עזבו חבריא של דעת
הסל בלי פת.