סוויטעסט אוו דהי סוויט: משיב מלחמות שערה
נשלח: דינסטאג נאוועמבער 26, 2013 12:08 am
סוויטעסט אוו דהי סוויט, ממש א געוואלד
די ווערטער קומען מיר אויף אין מח ווען איך הייב אן צו שרייבען וועגן אונזער אידל דא, דער בעל מחבר פון כתב ישר דברי אמת ומשיב מלחמת שערה, א פארביטערטער פליט פון בוקאווינא און צו זיין שווארץ מזל איז ער אנגעקומען אויף אונגארן, די אונגארישע האבן אים געהאלטן פאר א שגץ און ער האט זיי געהאלטן פאר יושבי חושך און קרעציגע מצורעים.
מה שהיה הוא שיהיה, ואין חדש תחת השמש
אההה, א שאד מען קען אים נישט אהערברענגן, [tag]הוגה[/tag] וואלט אים נאכגעטראגן די גאטשע בענדל אין בית המרחץ, און גענייגט זייין אוייער ווי אן אפרכסת נישט צו פארפאסן קיין מילה, ער וואלט געווארן דא פון די ראשי המדברים בכל מקום.
אט איז פון שער בלאט
משיב מלחמות שערה ומקים
לדממה הסערה׳ בו יצאתי להכות על קדקיד ומוח גבורי המלחמה הלוחמים
עם חלושי כח׳ הן נשים הנושאות שער בראשן׳ ואני במענה רך ישן נושן
באתי להצדיקן בדין וכתבתי להוכיח׳ כי שער ראש אשה לספר- הוא נוול
בוז וחפר׳ ותלתלי ראשה אם קלועות ולא מכוסות באפר•)׳ יושבת בביתה
בלי פקפוק וחשש׳ עדי וקשוט אשה שערה לקושש**) ואם כובע בראשה
לצאת לרה-ר מותרת׳ ורק אם בגילוי לחוץ תצא׳ על דת יהודית עוברת
ופרוע ראש שאסור משום דת משה׳ הוא אם לא קלועות השערות וזה הוא
גנאי לאשה׳ וזאת היתה כונחי במה שהתחלתי זכרון לעולם יהי׳ ותשועת
נפשם מיד שונא
אבער דאס איז נאר האלב פון די מעשה, ווען ער נעמט זיך צו די אונגארישע, אההה, [tag]בענדזשאמין פרענקלין[/tag] וואלט אים געקושט אין שטערן
ושם בחוצות ובשוקים פגענו חבל אנשים יהודים ובחורים גדולים וקטנים
גם ילדים משונים במלבושיהם ותהלוכותיהם מאנשי בוקאווינא׳ ציצית בגדיהם
ארוכות מגיעות עד למטה משוקיהם וכמו טפחיים נראות לחוץ מכסותם ומעילם
הקצר המגיע עד חצי ארכבותיהם׳ פאות ראשם תלתלים או פרועות מגיעות עד
החזות וכשרוח מנשבתן לאחור יבואו עד כטפח אחורי העורף׳ כובעי ראשם
ומגבעותם מסמויט. קצרי קומה מאד ורחבים בשפתם כטפח והכרת פניהם ענתה
בם כי זה כמה לא חפו ראשם ולא סרקו זקנם גם לא כבסו שמלותם לעורם
און ווען ער נעמט זיך צו די אונגארישע נשים, אה, [tag]טאמבל סאס[/tag] וואלט דא געמאכט א קאזשעליקל בפועל
והנה באנו אל חנות אחד ושם אשה, שמה לא אדע אך זאת ידעתי שלא חנה
ולא פנינה שמה כי ׳לא יעלת חן ולא יפה פנים היתה, ואנכי לתומי בשם מחלה
אכנותה כי רוע פניה וירקרקותה בלי חוט של חסד העידו עליה כי כן היא־
והנה ישבה בפתח עינים מעולפה במעטפה וטוטפה (קאפפטוך) לבנה כאפר תחת
פאר על ראשה עד חצי מצחה כנזיר ואבילה מנוולה (א) לא ע״י עניותה׳ כי
טוב סחרה וסחורות רבות הי׳ מלא חנותה׳ ובשערים נודע בעלה לאיש אמוד
בטוב עומד
דאס איבעריגע ליינט אליין
http://www.hebrewbooks.org/7511
די ווערטער קומען מיר אויף אין מח ווען איך הייב אן צו שרייבען וועגן אונזער אידל דא, דער בעל מחבר פון כתב ישר דברי אמת ומשיב מלחמת שערה, א פארביטערטער פליט פון בוקאווינא און צו זיין שווארץ מזל איז ער אנגעקומען אויף אונגארן, די אונגארישע האבן אים געהאלטן פאר א שגץ און ער האט זיי געהאלטן פאר יושבי חושך און קרעציגע מצורעים.
מה שהיה הוא שיהיה, ואין חדש תחת השמש
אההה, א שאד מען קען אים נישט אהערברענגן, [tag]הוגה[/tag] וואלט אים נאכגעטראגן די גאטשע בענדל אין בית המרחץ, און גענייגט זייין אוייער ווי אן אפרכסת נישט צו פארפאסן קיין מילה, ער וואלט געווארן דא פון די ראשי המדברים בכל מקום.
אט איז פון שער בלאט
משיב מלחמות שערה ומקים
לדממה הסערה׳ בו יצאתי להכות על קדקיד ומוח גבורי המלחמה הלוחמים
עם חלושי כח׳ הן נשים הנושאות שער בראשן׳ ואני במענה רך ישן נושן
באתי להצדיקן בדין וכתבתי להוכיח׳ כי שער ראש אשה לספר- הוא נוול
בוז וחפר׳ ותלתלי ראשה אם קלועות ולא מכוסות באפר•)׳ יושבת בביתה
בלי פקפוק וחשש׳ עדי וקשוט אשה שערה לקושש**) ואם כובע בראשה
לצאת לרה-ר מותרת׳ ורק אם בגילוי לחוץ תצא׳ על דת יהודית עוברת
ופרוע ראש שאסור משום דת משה׳ הוא אם לא קלועות השערות וזה הוא
גנאי לאשה׳ וזאת היתה כונחי במה שהתחלתי זכרון לעולם יהי׳ ותשועת
נפשם מיד שונא
אבער דאס איז נאר האלב פון די מעשה, ווען ער נעמט זיך צו די אונגארישע, אההה, [tag]בענדזשאמין פרענקלין[/tag] וואלט אים געקושט אין שטערן
ושם בחוצות ובשוקים פגענו חבל אנשים יהודים ובחורים גדולים וקטנים
גם ילדים משונים במלבושיהם ותהלוכותיהם מאנשי בוקאווינא׳ ציצית בגדיהם
ארוכות מגיעות עד למטה משוקיהם וכמו טפחיים נראות לחוץ מכסותם ומעילם
הקצר המגיע עד חצי ארכבותיהם׳ פאות ראשם תלתלים או פרועות מגיעות עד
החזות וכשרוח מנשבתן לאחור יבואו עד כטפח אחורי העורף׳ כובעי ראשם
ומגבעותם מסמויט. קצרי קומה מאד ורחבים בשפתם כטפח והכרת פניהם ענתה
בם כי זה כמה לא חפו ראשם ולא סרקו זקנם גם לא כבסו שמלותם לעורם
און ווען ער נעמט זיך צו די אונגארישע נשים, אה, [tag]טאמבל סאס[/tag] וואלט דא געמאכט א קאזשעליקל בפועל
והנה באנו אל חנות אחד ושם אשה, שמה לא אדע אך זאת ידעתי שלא חנה
ולא פנינה שמה כי ׳לא יעלת חן ולא יפה פנים היתה, ואנכי לתומי בשם מחלה
אכנותה כי רוע פניה וירקרקותה בלי חוט של חסד העידו עליה כי כן היא־
והנה ישבה בפתח עינים מעולפה במעטפה וטוטפה (קאפפטוך) לבנה כאפר תחת
פאר על ראשה עד חצי מצחה כנזיר ואבילה מנוולה (א) לא ע״י עניותה׳ כי
טוב סחרה וסחורות רבות הי׳ מלא חנותה׳ ובשערים נודע בעלה לאיש אמוד
בטוב עומד
דאס איבעריגע ליינט אליין
http://www.hebrewbooks.org/7511
