בימים האחרונים דווח כי בחודש סיון תשע"א נכנסה "אגודת ישראל" לשנת המאה מאז האסיפה הרשמית הראשונה בקטוביץ שנערכה בי"א סיון תרע"ב לפ"ק, והם כבר מתכוננים לציון התאריך ההיסטורי במהלך השנה הבאה, ובמילים אחרות, יש כאלו שמחפשים לגרוף הון פוליטי או פיננסי אשר ברעש ותעמולה של הרמת 'קרן אגודת ישראל' שאמור להיות אמצעי טוב למטרה זו.
אם נחזור מאה שנים לאותה האסיפה הראשונה בקטוביץ בי"א סיון תרע"ב, וננסה לנתח את החילוק בין "רוב גדולי ישראל שהתנגדו להאגודה מתחילה ועוד סוף", לבין שאר גדולי ישראל שנכנסו לאגודה בתקוה גדולה שכאן יהיה להם הכח להלחם נגד הציונות, והם עשו זאת כדברי מרן זי"ע: "יען שנפשם היה מרה להם ממעשה הציונים והמזרחיים", רואים מיד שבעיקר החילוק הוא בין גדולי הרבנים באונגארן, שרובם ככולם, פה אחד, יצאו נחרצות בחריפות גדולה נגד האגודה, ומהצד השני היו רבנים ואדמורי"ם ברוסיה ופולין, שם היו אלו שכן נכנסו לאגודה, והשתתפו באסיפת היסוד - אם כי רבים וגדולים גם מאותן מדינות התנגדו להם בחריפות, כמו מרנן הגר"ח מבריסק ומהרש"ב מליובאוויטש ועוד מגדולי הרבנים והאדמורי"ם. (וכידוע גדולי ארה"ק בראשות מרנא הגרי"ח זוננפלד זי"ע הבדילו בין אגודת ישראל הירושלמית והארצ-ישראלית שעמדו בראשה, לבין אגו"י העולמית שהיו ביניהם חילוקים מהותיים).
ההסבר להתנגדות הכוללת של רוב גדולי חבל הונגריה, לא נפלאת היא מעמנו, זהו דבר פשוט מאד. שכן יסודו במשנת גדולי ישראל, גדולי תלמידי מרן החתם סופר זי"ע שכבר ארבעים שנה לפני כן יצאו לקדם את פני הרעה, כאשר בשנת תר"ל התכונן ה'טיילונג' - יסוד הקהלות הנפרדות, אז הם הקימו את הכח של קהילה קדושה באונגארן, הם ביססו את הכח של רב בישראל, כל רב בהונגריה הרגיש וידע שהוא הבעל-הבית האמיתי בקהילה, על פיו יצאו ועל פיו יבואו, ובמילה אחת שלו היה בכחו לעקור כל קבוצת 'מחתרת' של הציוני'סטן ושאר מרעין בישין מתוך עירו, כך שלא היה כ"כ גדול ה'נפשו מרה עליו ממעשי הציונים' - שלא היתה להם שום דריסת הרגל בעריהם בכלל.
שונים מאד היו בזה הקהילות בדייטשלאנד, פולין וחלקים גדולים מרוסיה, אשר ההשכלה והרפורם הרימו שם את ראשם, ובמשך השנים הם זרעו שם חורבנות נוראות. עם השנים צפו ועלו שם אידיאולוגיות וקבוצות כפטריות אחרי הגשמים. כח הרבנות נחלש מאד, גדולי ישראל שתת לבם והיו לשברי שברים, כאשר לא היה לאל ידם להאבק בגפם נגד מגיפת הציונות, ולכן גדולה היתה תקוותם שבכח מאוחד ומרכזי של מאות ואלפי יהודים יראים ושלמים, יוכלו לנצח את האויב.
ברור הדבר שהרבה יותר מאשר חילוקי דיעות בהשקפה, היה הדבר תלוי במציאות הפשוטה. ההתנגדות אל האגודה אכן צדקה והוכחה על ידי צפייתם למרחוק של הדור הקודם גדולי ישראל בהונגריה שלקחו על עצמם לבצע את הצעד הנועז של עשיית ה'טיילונג', ותוצאות ההצלה אכן נראו עד מהרה על רקע המציאות הקשה.
*
אבל, זאת ועוד אחרת.
אם אנו עומדים עתה בעת ציון "מאה שנות אגודת ישראל", ברצוננו להזכיר להם כמה נקודות נחוצות שאסור לדלג עליהם, כי את ההיסטוריה לא ניתן להם לסלף.
בזיכרונותיו של רבי יעקב ראזענהיים ע"ה נשיא אגו"י, הוא כותב באותה התקופה שלפני מאה שנה אודות תכניותיה של אגודת ישראל, שמטרתה לחזק "ברוח התורה" את כל השאלות העומדות על הפרק בקרב היהודים היראים, וכל הפעולות מתרכזות לגבי הקהילות בחוץ לארץ. הדבר היחיד שהוא מזכיר לגבי ארץ ישראל, הוא שליחת כספי תמיכה ליהודים היושבים על התורה ועל העבודה בארץ ישראל.
בעת יסוד הרעיון של אגודת ישראל, לא היה בכלל שום תכנית של התעסקות בפוליטיקה, לא בבנין הארץ, לא בייסוד 'קאלאניעס' ומושבים, ובוודאי לא בהקמת כח שיעסוק בענינים הנוגעים ל'מדינה שבדרך'. דבר אחד ויחיד היה עומד על הפרק, חיזוק התורה.
אבל כבר באותה האסיפה הראשונה בסיון תרע"ב כבר ניכרת היתה מבוכה גדולה ובלבול בולט בנוגע לענינים אלו, כאשר בו בזמן שהרבנים היראים דברו כולם בלהט אש קודש כיצד האגודה תבנה ותחזק את היהדות בחו"ל, כבר היו המלומדים מגרמניה מדברים גבוהה על הקמת ובניית ישובים בארץ ישראל. בה בעת שהגאון רבי שלמה זלמן ברויער ז"ל אב"ד פרנקפורט הכריז שהמטרה היא מלחמה נגד המזרחי, באותו מעמד היה שם גם הר' פרנק נשיא המזרחי שעלה ולדוכן ונאם "בהתלהבות פגשנו יסוד אגו"י הציונית הוא חלוץ היוצא לפני אגו"י לגשר שבו ישיב ישרא' לדרך האמיתי"... קלטתם?! שני הצדדים הנצים במאבק המר, אגו"י והמזרחי, שניהם היו שותפים באותה אסיפה ושניהם הביעו את דעתם המנוגדות זו לזו.
באותה אסיפה גם הוקרא מכתב שנשלח בידי רבה של יפו הר' קוק שברך את באי האסיפה שמטרתה היא: "אחדות האומה כולה". ערבוב ובלבול כזה שרר באותה אסיפה עד שהרב ראזענהיים ז"ל בעצמו כותב שרוב הרבנים בכלל לא הבינו מה שנאמו הדרשנים מחבלי ארץ גרמניה, בגלל השפה וההברה הדייטשאית, והיה שם ממש מעין דור הפלגה אשר לא ידע איש את שפת רעהו.
עיני העדה, שעיניהם צופות למרחוק.
בין גדולי ישראל שלקחו חלק באותה אסיפה, היה מרן הגה"ק רבי חיים הלוי מבריסק זצ"ל, הוא בא בכדי לשמור שלא יתרחש עם האגודה מה שאכן התרחש למעשה לדאבונו, וכפי עדותו של בנו מרן הגרי"ז זצ"ל וכפי ששמענו מבניו הגאונים שליט"א שמספרים תמיד שזקנם הגדול הציב להם רשימה של ח"י תנאים שהוא דורש שעליהם להיות כתובים יחד עם רעיון יסוד האגודה.
כאשר עוברים על ח"י התנאים, רואים מיד את חכמתו הגדולה של הגר"ח מבריסק זי"ע, ועד כמה היו עיניו צופות לבית ישראל, וכי אילו אכן היו מתקבלים ח"י התקנות יתכן שהאגודה היתה מיוסדת בהורתה ולידתה בקדושה והיתה יכולה להתנהל באותן תנאים לאורך ימים.
בין התנאים של הגאון מבריסק היה שלא תהיה לאגודה משרד מרכזי שמשם הכל יתנהל, שכן זוהי הסכנה הגדולה ביותר אם יחדור לשם תפוח רקוב אחד, והכל יפול אתו עמו, כפי שאכן קרה למעשה.
הגאון מבריסק לא הסכים שהאגודה יהיה לה 'עיתון' חדשות, דבר ההופך את הארגון ל'מפלגה', ו'מפלגה' כבר אין לה שייכות לחיזוק היהדות.
הגאון מבריסק פקד שלא להכניס בהנהלת האגודה אף אחד שאינו משתייך באופן מוצהר לקהלות האורטודוקסיה. הוא התנה שהאגודה לא תתערב בפרטיות בעניני רבנות, אשר הסמכות חייבת להשאר אך ורק בידי רבני כל עיר ועיר.
כל אחד מבין טוב מאד מדוע היתה התעלמות בולטת וגורפת מכל התנאים האלו, ומדוע הם חיפשו את כל האופנים שלא יצטרכו להתייחס לזה, והם באמת עשו לעג וצחוק גדול מכל התנאים, ומדוע אכן חזר הגאון מבריסק מלא צער והתמרמרות מאותה אסיפה. שהרי כל אותן התקנות היו משמיטים את הבסיס של כל האינטרסים שהיו לכל אלו שישבו סביב ההגה וניהול האגודה.
אם מתכוננים עכשיו לציין מאה שנה להתייסדות "אגודת ישראל", אסור להשכיח עוד נקודה חשובה שכתב אחד האדמורי"ם והמנהיגים הגדולים ביותר של יהדות רוסיה, הגה"ק מהרש"ב מלובאוויטש זצוק"ל, אשר רק שנה אחת לאחר התייסדות האגודה, בשנת תרע"ג, כבר ראה והבין כל מה שהולך להיות כאן, והוא שיגר מכתב אל הגאון רבי חיים מבריסק זצוק"ל, בו הוא כבר מתריע קשות אודות המצב של 'אגודת ישראל' החדשה:
"אם הכל הולך כמו עד עכשיו ע"י וועד הזמנית, יהיה אגודה ציונית, או מזרחית, או עוד גרוע ממנה, ויסלח לי הדר"ג על אשר ארהיב עוז בנפשי להגיד דעתי להדר"ג יחי' שלא ילך בדרך אתם, ואינו כדאי כלל להחזיקם באשר לפי"ד במשך הזמן יהי' נצרך להרחיקם, ואפשר גם לצאת נגדם"...
במכתב אחר כותב מהרש"ב: "ולפי ידיעתי הטיב באמיתת כוונתם הוא צרה חדשה ר"ל אל היהדות, וזאת תהי' עוד הפעם ציונית בצורה אחרת והשי"ת ישמרנו מהם".
את הדברים האלו אכן צריך לציין ולהדגיש ולפרסם, שכבר לפני תשעים ותשע שנה, עוד בה"שנה ראשונה" של האגודה, כבר צעק אחד מהגדולים ביותר של מנהיגי ישראל בדורו, בעיני הבדולח הצופיות לדורות, שהאגודה נוסעת על הדרך הלא טובה, ואפילו תיאר אותה בתואר הנורא כל כך, לא פחות מאשר "ציונית בצורה אחרת"...
גם את זה הם צריכים להנציח גלויות באותו 'ספר דברי הימים של אגודת ישראל', הללו אשר כסדר הם מנסים להציג חזות מיתממת שכאילו יש בנפרד "תורת אונגארן", ושהדעה הקיצונית של גדולי ישראל שבהונגריה, אינה דומה ל'דעת רוב גדולי ישראל' שבמדינות אחרות.
אבל דעתו הק' של המנהיג החסידי הגדול ביותר שהיה אז ברוסיה, הגה"ק מליובאוויטש, והמנהיג וגדול הדור שבליטא הגה"ק מבריסק, וכידוע גם הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע שהיה ממנהיגי ישראל הגדולים ביותר בחבל ארצות פולין-גאליציא, כל זה אומר הרבה מאד על הדעת תורה של "רוב גדולי ישראל", וכל זאת כבר ממש בתקופה הראשונה של התייסדות אגודת ישראל.
*
עד הנה, נגענו רק בתקופת התייסדות אגודת ישראל, עוד בימים שרבים מגדולי ומנהיגי ישראל תלו בה תקוות גדולות, וכל מאוויים היה שהאגודה תעמוד בראש המלחמה נגד הציונות וכתות המזרחי.
ואם מציינים "יובל המאה", אולי מותר לציין גם "יובל התשעים". עוד בשנות ינקותה של האגודה (בשנת העשור הראשונה של האגודה היא לא היתה פעילה בכלל, עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה). תשעים שנה ימלאו מאז התאספו עשרות גדולי ישראל שבדורם, לאסיפה בעיר 'טשאפ' לטכס עצה לקדם פני הרעה, בדאגתם לעצור את התפשטות האגודה ולשמור שלא תצליח להתפשט במקומות שיצא שכרם בהפסדם, בראותם כבר אז את החורבנות שיצאו בשנים הבודדות מאז יסודה.
אם נרוץ על פני שנות האגודה במשך השנים הבאות, תתייצב לפני תמונה עגומה ביותר.
הכל הכל, כל מה שהזהירו מתנגדי האגודה מתחילה שעלול לקרות, הכל התקיים במדוייק. הגאון הנודע רבי חיים עוזר גראדזענסקי מווילנא זצ"ל כבר כותב בשעתו שהוא מפחד ממעשי הפקיד במשרדה הראשי של האגודה שעושה ככל העולה על רוחו, וכל מעשיו עוד זוכים לגושפנקא בשם הרבנים.
הגאון הנודע רבי מאיר שפירא זצ"ל שהעניק לאגודת ישראל את המתנה הגדולה והיקרה ביותר שבעולם, את רעיון ה"דף היומי", המסוה אשר האגודה מתכסה ומתקשטת בה עד היום הזה בהציגה חזות של הפלטפורמה התורנית הגדולה בעולם. הוא בעצמו עזב את האגודה באכזבה קשה בראותו שהיא דוהרת על מסילות נכזבות.
הספר המרתק "מקטוביץ עד ה' באייר", ספר שלא נתחבר בידי 'חסיד סאטמאר', אלא דוקא בידי 'אגודאי ותיק למהדרין' (הרה"ג ר' צבי ויינמן לאויט"א), הרי מגלה דברים אשר מספרים יותר מהכל, עד היכן ועד כמה רחוק הלכה האגודה מיומה הראשון, אשר שום דבר לא התנהל שם עם דעת תורה. כל השנים, כל ההחלטות, אפילו הגורליות ביותר, אפילו השאלות של היסודות ממש, הוחלטו בדרך לא דרך, לפי אינטרסים אישיים זמניים של העומדים ליד ההגה, תיכף ומיד כבר ראו שהאגודה מידרדרת מן המסילות, ותוך זמן קצר כבר קשה היה לזכור מאיזו תחנה מפוארת יצאה הרכבת הזאת...
ואחרי כל התמורות שעברו על האגודה, וכמה שכבר היה מופרך רעיון אגודת ישראל עוד באותן שנים, כמה מפליא לראות את הספרים שכתבו האגודאים ה'אורגינליים', אלו שלא נסחפו עם הזרם, כתביהם תואמים להפליא את הדעות של הקנאים הגדולים ביותר. קחו לדוגמא את הכתבים של הג"ר אברהם יעקב טייטילבוים זצ"ל מנהיג צעירי אגוד"י בווינא ואח"כ אב"ד קיו-גארדנס ארה"ב, או של הסופר הנודע הרה"ח ר' משה שיינפלד ז"ל, ועמיתיהם, הם בנויים וכתובים על הדרך של המתנגדים בימינו לכל רעיון הציוני וכל המסתעף, וצריך להתייגע כדי למצוא את ה'דקות' - ההבדלים והחילוקים בהשקפה.
*
אם רוצים לאמוד אל נכון מה פירושה של 'התדרדרות', יכולים לראות על המציאות של פעולות האגודה בין תר"פ לת"ש, עשרים שנה, עשרים השנים הראשונות שבהם היתה האגודה בפעילות מלאה.
בירושלים עיה"ק ששו היהודים היראים כמוצא שלל רב אל בשורת האגודה. ייסוד האגודה העולמית היטיבה לשמש כמשענת גב גדולה במאבק המר נגד הרבנות הציונית והועד הלאומי, כך שמרן הגאב"ד הגה"ק מהרי"ח זאנענפעלד זי"ע היה נשיא אגודת ישראל בירושלים.
מרבני אונגארין היחידים שנמנו עם האגודה היה מרן הגאב"ד הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא זי"ע שבהיותו בחוסט לא לחם בהם אלא אדרבא ראה בהם תועלת, וגם אחר שמרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע התווכח עמו בענין, לא שינה את טעמו, דבר שהיה מן השמים כי לאחר מכן היה הדבר לתועלת שנבחר גם על ידי אגודת ישראל כמרא דארעא קדישא וגאב"ד ירושלים עיה"ק.
וראה זה פלא, מרן מהרי"צ דושינסקיא זצ"ל עלה לכהן בארץ ישראל כבר בשנת תרצ"ג, ובשנת תרצ"ט מוצאים אנו במכתב של הגה"צ רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל בו כתב: "יוכל לפרסם בשמי שהגרי"צ דושינסקיא הכריז בישיבתו שכל בחור שילך לצעירי אגודת ישראל דפה, או כ"ש מי שחבר להם לא יבא לישיבתו, כי כבר מכיר אותם שעומדים חוט השערה לפני הסטרא אחרא"...
במשך חמש שנים אלו משנת תרצ"ג כשהוא עצמו היה תומך ומעריץ של אגו"י, עד תרצ"ט, כבר התחלפו הזמנים עד כדי כך שדעתו היתה כי הוא "מכיר בהם שעומדים חוט השערה לפני הסטרא אחרא".
הלא דבר הוא.
מרן מהרי"ץ זי"ע היה זה אשר פעל בכל האופנים להוציא את אגו"י מהנהלת העדה החרדית, כשהתקיימו הבחירות בשנת תש"ה, והוא הפעיל בדווקא להגביר את הכח של ה'קנאים' יותר במסגרת העדה החרדית, בידעו שהאגודה כבר מושכת מטה מטה.
זהו סימן מובהק להתדרדרותה של האגודה, וזוהי כוונת מרן מסאטמאר זי"ע בדבריו הק' "לבאר בפרטיות הטעמים והנימוקים של הפלוגתות והדעות שהיו אז בין חכמי הדור אודות האגודה אין נפקא מינה עכשיו לדבר מזה כי מאי דהוה הוה ועכשיו אישתני הרבה לגריעותא".
ממילא הדבר פשוט שללכת היום ולהעתיק את ההיסטוריה של לפני מאה שנה, ולמנות את שמות גדולי ישראל שבשעתם הסכימו עם האגודה, הוא סילוף גדול מיניה וביה. אין לזה שום שייכות לימינו.
*
ואם נתבונן בדבר, שכל מה שתיארנו עד הלום, זה עוד לפני שהאגודה עשתה את המהפכה הנוראה, שהתהפכו והסתובבו בסיבוב פרסה מאה שמונים מעלות אחורה, דבר שאירע עם התייסדות המדינה הטמאה בתש"ח לפ"ק.
אין מתאים מאשר התבטאותו של מרן הגה"ק הגרי"ז מבריסק זצ"ל שאמר בדרך משל על האגודה שכמוה כרכבת ארוכה שיצאה לדרך לעבר צד מזרח, ובאמצע הדרך הלכו ולקחו את הקרון הראשון של הקטר והעמידוהו אחרי הקרון האחרון, והוא המשיך לנסוע... אבל לכיוון ההפוך, לצד מערב.
אמנם כן, גדולי ישראל יצאו בשעתו עם הרכבת, הם הצמידו אל הקרון הראשי שלהם עוד שורה ארוכה של קרונות, הם איחדו חוגים וקהילות, הם שילבו את כחם של יהודים ממדינות שונות בעולם, עד שנוצרה רכבת ארוכה שיעד נסיעתה היא למזרח. אבל כאשר הרכבת כבר מוכנה וכבר יצאה לדרכה, כבר לא היה עבודה מיוחדת לפקידים, הם רק לקחו את קרון הקטר והצמידוהו לקרון האחרון בכיוון ההפוך, כך הצליחו בדרך קלה להוביל את כל הרכבת הארוכה אל תוך הציונות...
ואכן כמה צדקו דבריו של הגה"ק מליבאוויטש זי"ע עשרות שנים לפני כן: "וזאת תהי' עוד הפעם מפלגה ציונית בצורה אחרת".
היה זה בה' אייר תש"ח כאשר יו"ר האגודה חתם על מגילת העצמאות, על כל ההשלכות שבדבר.
בה' אייר תש"ח הפך הארגון העולמי - שכל מטרת ייסודו היה כלי מלחמה נגד הציונות - להיות כחלק טבעי ובלתי נפרד של הממשלה הציונית, עצם מעצמה של ממשלת השמד. והציבור התמים אשר רעיון האגודה היה תמיד קדוש בעיניו, ביודעם רק זאת שהרבה גדולי ישראל תמכו בה, נסעו הלאה בתוך הקרונות, בלי לדעת שהם נוסעים בכיוון ההפוך.
וכאן יש להדגיש ולהבהיר שוב, זאת יש לשנן כסדר ולציין לדורות עולם. נקודת המפנה הקריטית שמאלה, הפעולות שנעשו בשנת תש"ח, תש"ט והלאה, הכל נעשה נגד תקנות היסוד של האגודה. הסמכות התורנית מועצת גדולי התורה לא ישבה אף פעם לדון בפרטות על הפעולות שנעשו בשטח בשמה. דברים המונצחים בבהירות ובמסמכים הנלווים בספר "מקטוביץ עד ה' באייר". זוהי מציאות בלתי ניתנת לכפרה, בגידה היסטורית ביהדות החרדית, כתם שלא ניתן להימחות.
התייסדות המדינה הציונית לקחה את "אגודת ישראל" והיתכה אותה בכור ההיתוך של הממשלה, עד שהפכה לחטיבה אחת, יהודים חרדים מזדהים מאז עם ממשלת השמד, מכירים בה, ומנסים לחיות עמה בשלום.
מתש"ח והלאה כבר יש לה לאגודה מטרה חדשה, הם נאבקים 'מכלומר' עבור "מדינה על פי תורה", הם שולחים נציגים לכנסת המינים שילחמו על כך שחוקי המדינה לא יהיו סותרים לדיני התורה להבדיל אא"ה, ושיהיה למדינה 'צביון יהודי'.
והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר, אבי היקר, האגודה הלא נוסדה כדי ללחום נגד המזרחי, ומטרת "מדינה על פי תורה" הלא כל כולה דעת המזרחי, אם כן מה בין אגודה למזרחי?
אכן, זוהי שאלת מאת השנים! זוהי שאלה שאין עליה תשובה לרגל "יובל המאה". זוהי השאלה שנשאלת כבר עשרות בשנים ואיש לא הצליח לפותרה.
בדיוק ממש כפי שכתב מהרש"ב זי"ע ב"שנה ראשונה" של האגודה: יהיה אגודה ציונית, או מזרחית, או עוד גרוע ממנה...
"או עוד גרוע ממנה"... מה פירושה?
אם מתש"ח ואילך כבר נסעה האגודה באותה מטרה ויעד של המזרחי, הרי שה"גרוע ממנה" קרה בשנת תשל"ז, כאשר אגודת ישראל נכנסה רשמית לקואליציה, והתחברה רשמית כחלק מהממשלה. כאשר ההיתר הרשמי הוא 'צינורות' ההשפעות שפתח בפניהם בגין שר"י.
כהיום הזה לאחר 35 שנות קואליציה של אגודת ישראל, והם אינם רוצים להיפלט משם בשום אופן, כבר לא מבינים עד להיכן הגיעה הבגידה הנוראה באותו זמן. כמה נורא היה הדבר בשעת מעשה.
ולא לנו הדיבור, יבואו הם ויעידו על עצמם.
היה זה 16 שנה לפני כן, בשנת תש"ך כאשר תנועת 'פועלי אגודת ישראל' - לרגל "יובל החמישים" - החליטה לעשות שבת לעצמה, ללא הרשות של ארגון-האם ונכנסה לממשלה. או אז הרימה אגודת ישראל קול זעקה, הם חוללו מהפכות והסעירו עם איסורים וחרמות נגד פועלי אגו"י על הבגידה וה'עוולה הנוראה' של כניסתם לקואליציה.
אולי אין פעולה טובה ומתאימה יותר שצריכה להיעשות מצידינו לקראת "יובל המאה", מאשר להדפיס את אותם הקונטרסים במהדורה חדשה, יראו הכל בעליל מה היתה עמדת האגודה בנוגע להשתתפות בקואליציה לפני חמשים שנה - בשעה שרביה"ק זי"ע כתב את ה'ויואל משה' - כך נוכל להבין כמה מעלות אחורנית נפלו הם בשנות היובל השני.
תשל"ז היתה ההתדרדרות האחרונה, מאז ואילך כבר לא התדרדרו, בגלל שמשם כבר היה הכל טבעי, הכל כבר היה בדרך הטבע.
מאז תשל"ז בכניסתם לממשלה ובהתחברותם לרשעים, כבר הפך ההרגש של "עצם מעצמו ובשר מבשרה" עם המדינה הטמאה למציאות קיימת. חברי כנסת המינים והפוליטיקאים כבר היו פעילים בכל ניד וזיז של המדינה, תחבו אפם בכל דבר ודבר. אפילו הענינים הנוגעים לשיטתם המזרחי'סטית של "מדינה על פי תורה", כבר היו האחרונים ברשימה.
לכך כנראה התכוין הגה"ק מליבאוויטש במילים "או גרוע ממנה"...
מאז התחילו לקחת את התקציבים, מוסדות התורה, הישיבות, הכוללים, בתי החינוך, כולם הפכו להיות נתמכים מלאים של הממשלה, הפך ה"כי השוחד יעוור" לעובדא, כל נסיון מחאה נגד מעשי פשע ורשע של המדינה נחנק מיד. ההשתתפות של פעם במחאות והפגנות בעניני עקירת הדת הסתיימה. אדרבא, מנסים הם בכל הדרכים להחניק ולסתום כל קול מחאה שאינו לרוחם, והפעם היחידה שהם הצליחו לגייס "חצי מיליון" להפגנה, היה כאשר ניסו לפגוע בכספים, ב"גזירות הקיצוצים", רק זה מה שנגע ללבם.
לקח עוד 25 שנה - עוד חצי יובל - עד שהציונים התחילו לבקש את המחיר תמורת הכספים. רק לפני שנים אחדות התחילה גזירת "תכניות הליבה", ומני אז הדברים מתקדמים לאיטם אבל באופן אוטומטי חודרים לתוככי המוסדות. שרי החינוך מרוצים מההתקדמויות, והכל רואים בחוש עד היכן לא ניתן לסרב לנותני מימם לחמם וצמרם.
מי יגלה עפר מעיניך רבי יעקב ראזענהיים, לפני מאה שנה כתבת בעצמך שענין ארץ ישראל אינו נוגע לאגודת ישראל, רק לגבי "נתינת" תמיכה ליהודים יראים לומדי תורה מתוך הדחק בארץ ישראל. והנה ב"יובל המאה" אין לה לאגודה שום ענין או אבק מלחמה למען יהדות, רק אם אינם יכולים "לקחת" דיים מהקופות של הרשעים, רק על זה הם מנהלים מלחמות ומערכות קשות.
כהיום עם שנת יובל המאה לאגודת ישראל אנו עומדים כאשר האגודה מתבוססת בתוך הממשלה פנימה, עשרות מוסדות נכנעו לתכנית הליבה, מאות 'אברכים' לובשים את "מדי הצבא" ומשועבדים לשירות הלאומי והאזרחי הנאסרים, עשרות 'חרדים' משרתים במשטרה הציונית, ושני המושגים; "אגודה" ו"ציונות" תואמים כתאומים מלידה, תרי ריעין דלא מתפרשין.
וזהו רק על קצה המזלג בהתחלת ההתכוננות לתעמולה הרעשנית שתחגוג את מאה שנות ההיסטוריה של אגודת ישראל.
על "יובל המאה" לשמש לשלומי אמוני ישראל כזמן של שינון וחזרה, לחזור על דברי גדולי ישראל "עיני העדה" שכבר אמרו בשעתם אודות האגודה, את כל מה שהטיבו לראות דורות מראש, ולא נשאר לנו רק להשוות אותם עם המציאות בימינו, ולראות כיצד דבר אחד מדבריהם אחור לא שב ריקם.
על "יובל המאה" לשמש לשלומי אמוני ישראל כזמן של התחזקות, זמן שבו עולה וצפה שחור על גבי לבן סכנת ההתדרדרות, וכמה מסירות נפש צריך כדי שלא לסטות מהמסילה, כי אם נוטים ולו רק כמלא נימא, כבר לא יכולים לעצור אחר כך מאומה.
יעזור השי"ת שעוד לפני "יובל המאה" נזכה לייחול "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלום