קאווע שטיבל

אני רוצה מהחיים שלי...
לאהוב ולהיות אהוב באהבה שאינה חולפת לעולם
להכיר הטוב הצפון בקרבי, ולהשתעשע בהיושר והנועם שנאצלו בנשמתי
להתקשר בכל נימי נפשי עם בני אדם הקרובים ללבבי, ולהתגעגע אליהם תדיר
למלאות עתיי ורגעי הפנויות בחוויות דתיות המחזקים את הקשר ביני לבין בוראי
לזרז כל חושיי להיות כגשרים המשלימים הפער בין נפשי ועולמי
לעורר את רוחי להרגיש נועם החיים היומיומי ולהתפעל מדברים קטנטנים שבני אדם מזלזלים בהם
להתעסק בדברים הנוגעים ללבבי, ההופכים אותי לבן אדם יותר מזוקק ויותר מצורף
להשתמש בכל מתנותיי ומציאותיי להועיל לאחרים ולהיטיב את חייהם
להוציא מכח אל הפועל כשרונותיי האדישות השוכנות בקרבי, ולהשתמש בהם לייצר בריות חדשות ונשגבות
להשכין שלום בין רגשותיי הסוערות ודעותיי הישרות, ולאזנם באיפה שלימה וצדק
להשריש בלבי אהבת השמחה והאושר, ולגרש יצר העצבות והמרה שחורה
להפיץ רוח שלוה ושאננה שיתפזר כריח טוב על סביבותיי ויתדבק על חבריי ושכניי
להעתיק ממשכנות לבי כל פחד וגאות, ולהכניס תחתיהם הכרת ערכו האמיתי שלי ושל כל בן אדם
למעט בחרדה ודאגה, ולהסתכל בשויון נפש מול גורלי המעותד לי

דאס אלעס זענען שיין קלינגענדיגע פראזן, אין רעאליטעט איז דאס לעבן א בי'ש ונח לו לאדם שלא נברא משנברא.

גם אני מצרף ליאיר

כוכב האט געשריבן:דאס אלעס זענען שיין קלינגענדיגע פראזן, אין רעאליטעט איז דאס לעבן א בי'ש ונח לו לאדם שלא נברא משנברא.

פאר א סיבה זענען זיי רצונות.

יאיר האט געשריבן:

כוכב האט געשריבן:דאס אלעס זענען שיין קלינגענדיגע פראזן, אין רעאליטעט איז דאס לעבן א בי'ש ונח לו לאדם שלא נברא משנברא.

פאר א סיבה זענען זיי רצונות.

דאס אליינס, אז עס בלייבט בלויז ביי רצונות און שיין קלינגענדיגע פראזן, קען זיין די סיבה פארוואס נוח לו שלא נברא, אין אדם מת וחצי תאוותו (הרוחנית!) בידו.

פליקער האט געשריבן:גם אני מצרף ליאיר

גם אני מצ(ט)רף ל'כוכב...!

פאר כוכב וסייעתיה האב איך אן אנדער פאעם, געשריבן דורך דעם משורר הלאומי חיים נחמן ביאליק:


כּוֹכָב נִדָּח אֶחָד זָרַח מֵאֲפֵלָה –
הָאֶר-נָא, כּוֹכָבִי, דַּרְכִּי הָאֲבֵלָה!

לֹא! לֹא מְצָרֵי שְׁאוֹל עָלַי יְהַלְּכוּ אֵימִים –
חַיַּי הוֹגִיעוּנִי – חַיַּי הַשֹּׁמֵמִים.

לִמּוּד עֹל וּמַשָּׂא, הֵלֶךְ דַּל וְעָנִי,
נֶאֱמַן בֵּית הָעֹנִי, זְקַן הַנְּדוּדִים אָנִי!

אָבִי – גָּלוּת מָרָה, אִמִּי – דַּלּוּת שְׁחֹרָה;
לֹא! לֹא מַקְלִי אֶפְחָד, לֹא הַתַּרְמִיל נוֹרָא!

כִּי מֵהֶם אַכְזָרִים, מָרִים שִׁבְעָתָיִם,
חַיִּים בְּלִי תוֹחֶלֶת וּבְלִי אוֹר עֵינָיִם;

חַיִּים בְּלִי תוֹחֶלֶת, חַיֵּי רָקָב נְמַקִּים,
צוֹלְלִים כַּעוֹפֶרֶת, טוֹבְעִים בַּמַּחֲשַׁכִּים;

חַיֵּי כֶלֶב רָעֵב אָסוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת –
הוֹי, אֲרוּרִים אַתֶּם, חַיִּים בְּלִי תוֹחֶלֶת!

הָאֵר אֵפוֹא, כּוֹכָב, נַפְשִׁי הַנּוֹאָשָׁה
מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּמִגָּלוּת קָשָׁה.

הַאֲרֶךְ-נָא אוֹרֶךָ, הָאֵר בַּאֲפֵלָה –
הִנְנִי וְהָלָכְתִּי, הִנְנִי וַאֲיַחֵלָה.

מִי-יוֹדֵעַ כַּמָּה עוֹד יַאֲרִיךְ לֵילִי,
כַּמָּה נְדוֹד וָחֹשֶׁךְ עוֹד לִי מִנָּה אֵלִי –

וּמִשְּׁחוֹר הַלֵּיל עֵת אֶשָּׂא מָרוֹם עֵינַי,
שֵׁבֶט אוֹרְךָ אֶרְאֶה – תָּשֹׁב וּתְנַחֲמֵנִי.

עוֹד בִּי שְׁמוּרָה טִפָּה זַכָּה מִדִּמְעוֹתָי –
תַּשְׁקְ-נָא אֶת-הַצִּיץ הָאַחֲרוֹן מִתִּקְוֹתָי.

נִיצוֹץ קַדְמוֹן אֶחָד עוֹד בַּלֵּב קֹדֵחַ –
יַעַל עַד-לֹא דָעַך, יָשׁוּב יִתְלַקֵּחַ.

שְׁאֵרִית גְּבוּרָה קִרְבִּי שָׁבָה הִתְפָּעָמָה –
תִּשְׁקַע-נָא וְתָסוּף כֻּלָּהּ בַּמִּלְחָמָה!

יאיר:
יש לי חלום חוזר חלילה
ש'כוכבי יאיר חשכת הלילה