זמירות לשבת להוציא מלב הקראים
נשלח: מוצ"ש אקטאבער 10, 2015 11:12 pm
הקדמה קצרה
אין דער אשכול וויל איך ברענגען עטליכע דוגמאות פון זמירות וואס זענען געשריבען געווארען מיט א ציל להוציא מלב הקראים. פארשטייט זיך אליין אז פון איין אדער צוויי דוגמאות וועט דער עולם נישט זיין איבערגעצייגט, אבער איך האף צו ברענגען גענוג אז מען זאל זעהן לכה"פ אז יש דברים בגו.
דער עולם איז געבעטען משתתף זיין כדי איך זאל נישט זיין קיין קול קורא במדבר.
דוגמא ראשונה:
ידוע און מפורסם אז די קראים האבען געהאלטען אז מען טאר נישט לאזען א פייער ברענען אין שטוב אויף שבת. זיי האבען געטייטש: לא תבערו אש בכל מושבותיכם – אז א פייער טאר נישט ברענען. כנגד דעם האבען זיי נישט געהאלטען פון הדלקת נר. אין מדרש לקח טוב פרשת ויקהל אויף די פסוק "לא תבערו אש" איז דער בעל לקח טוב מאריך מוכיח צו זיין נישט ווי די קראים און ער שרייבט "קבלה היתה לישראל מימי משה רבינו להדליק הנר". אין זיין ספר "לימודי השם" (עמוד רלב) זאגט אונז רבינו הקדוש ר' יונתן שטייף זצ"ל אז דער מחבר פון מדרש לקח טוב שרייבט עס נאר "להוציא מלב הקראים שיושבים בשבת בחשך".
יהודה הדסי [הקראי] שרייבט (אשכל הכפר אות קמה) "ועורך מנורות ונרות ועששיות ואבוקות ולפידי אש מיום ששי להיות בשבת מאיר באור אשו הלא הוא ברצונו הגרים שתי חלולים ביום קודש בעירת וכיבוי של אש".
לעומת זה זינגט מען:
לְבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת, לְהַדְלִיק נֵר בִּבְרָכָה, וַתֵּֽכֶל כָָּל הָעֲבוֹדוֹת, לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה.
דוגמא שנייה
הדסי שרייבט (אשכל הכופר אות קמה) "המחשבות והדמיונות הלב ומשפטים ודקדוקים ועסקים שאין מתורת אלהים אסור לחשוב בימי קודש בדעתך או לחזקם ולהעמידם בדעת לתקנם לעשותם בימי חול אסור עליך". ער איז מאריך מוכיח צו זיין אז טראכטען וועגען מלאכות איז אויך א מלאכה.
לעומת זה זינגט מען:
"חֲפָצֶֽיךָ אֲסוּרִים, וְגַם לַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת, הִרְהוּרִים מֻתָּרִים"
טראכטען וועגען טוהן מלאכות איז יא מותר, אזוי ווי די גמרא זאגט.
המשך יבוא בעזרת השי"ת
אין דער אשכול וויל איך ברענגען עטליכע דוגמאות פון זמירות וואס זענען געשריבען געווארען מיט א ציל להוציא מלב הקראים. פארשטייט זיך אליין אז פון איין אדער צוויי דוגמאות וועט דער עולם נישט זיין איבערגעצייגט, אבער איך האף צו ברענגען גענוג אז מען זאל זעהן לכה"פ אז יש דברים בגו.
דער עולם איז געבעטען משתתף זיין כדי איך זאל נישט זיין קיין קול קורא במדבר.
דוגמא ראשונה:
ידוע און מפורסם אז די קראים האבען געהאלטען אז מען טאר נישט לאזען א פייער ברענען אין שטוב אויף שבת. זיי האבען געטייטש: לא תבערו אש בכל מושבותיכם – אז א פייער טאר נישט ברענען. כנגד דעם האבען זיי נישט געהאלטען פון הדלקת נר. אין מדרש לקח טוב פרשת ויקהל אויף די פסוק "לא תבערו אש" איז דער בעל לקח טוב מאריך מוכיח צו זיין נישט ווי די קראים און ער שרייבט "קבלה היתה לישראל מימי משה רבינו להדליק הנר". אין זיין ספר "לימודי השם" (עמוד רלב) זאגט אונז רבינו הקדוש ר' יונתן שטייף זצ"ל אז דער מחבר פון מדרש לקח טוב שרייבט עס נאר "להוציא מלב הקראים שיושבים בשבת בחשך".
יהודה הדסי [הקראי] שרייבט (אשכל הכפר אות קמה) "ועורך מנורות ונרות ועששיות ואבוקות ולפידי אש מיום ששי להיות בשבת מאיר באור אשו הלא הוא ברצונו הגרים שתי חלולים ביום קודש בעירת וכיבוי של אש".
לעומת זה זינגט מען:
לְבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת, לְהַדְלִיק נֵר בִּבְרָכָה, וַתֵּֽכֶל כָָּל הָעֲבוֹדוֹת, לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה.
דוגמא שנייה
הדסי שרייבט (אשכל הכופר אות קמה) "המחשבות והדמיונות הלב ומשפטים ודקדוקים ועסקים שאין מתורת אלהים אסור לחשוב בימי קודש בדעתך או לחזקם ולהעמידם בדעת לתקנם לעשותם בימי חול אסור עליך". ער איז מאריך מוכיח צו זיין אז טראכטען וועגען מלאכות איז אויך א מלאכה.
לעומת זה זינגט מען:
"חֲפָצֶֽיךָ אֲסוּרִים, וְגַם לַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת, הִרְהוּרִים מֻתָּרִים"
טראכטען וועגען טוהן מלאכות איז יא מותר, אזוי ווי די גמרא זאגט.
המשך יבוא בעזרת השי"ת
