נשלח: פרייטאג אפריל 26, 2024 12:54 pm
דא האב איך צוגעברענגט ווי דער מאטעמאטיקער דר. מוסטאפא אבדעלקאדער האט געוואוזן מאטעמאטיש (ע״י מעפּינג) אז מ׳קען נישט אויפווייזן אז די יוּניווערס איז נישט אויף די אינעווייניג פונעם ערד-קוגל. מיינענדיג, אונז געפונען זיך אויף די אינעווייניג פונעם קראָסט און אלעס איז סקעילד אראפ כערך. די געזעצן פון פיזיקס ווערן אויך מעפּט לערכינו אזוי אז, צב״ש, באמת גייען ליכט שטראלן נישט גראד נאר געדרייט און דעריבער זעהט עס אויס ווי די זון גייט אונטער ביינאכט וכדומה. פאר אַן אַבּזערווער אינעווייניג פון די מאדעל, זעהט אלעס אויס אייניג און קאנסיסטענט ווי אינעם קאָפּערניקען מאדעל; עס איז נישטא קיין געהעריגע עקספּערימענט דאס צו פאלסיפיצירן (סיידן אדורכגראבן דעם גאנצן קראָסט ביז אונטן). עס איז אבער כמובן מער קאמפליצירט ווי די פשטות׳דיגע קאָפּערניקען מאדעל, ופשוט.
ווי מארטין גארדנער ברענגט צו:
***
דר. ישעיהו ליבוביץ שרייבט במשנתו של הרמב״ם:
דר. מנחם קעלנער איז אויך מקשר דעם געדאנק פון זיין ״אויסדערוועהלט״ מיט דאס אלטע קאסמאלאגישע קאָנסעפּשאן:
ווי מארטין גארדנער ברענגט צו:
ער ברענגט אויך צו דערויף די וויץ:Abdelkader says his main reason for believing in his inverted model is the relief it brings from the anxiety of thinking the universe is so immense that the earth fades into insignificance. Fritz Braun earlier expressed the same emotion by writing that once you accept his model "the fearful distances of billions of light years, the infinite emptiness and senselessness" of the Copernican model disappears. A Freudian would say that the inside-out universe expresses an unconscious urge to return to the warmth and security of the womb
ווי אויך איז אינטרעסאנט צו באמערקן אז דער מיטל-אלטער פילאזאף ניקאָל אָרעסם האט געהאלטן, עפ״י די דזשיִאוֺסענטריק מאדעל שבימיו וואו די ערד איז אינדערמיט והגלגלים מסבבים אותה, אז די גאנצע סיסטעם איז לאגיש יתכן בתוך נאך א גרעסערע סיסטעם וואו דארטן זענען די ברואים נאך גרעסער אא״וו אא״וו. ווי אויך איז לאגיש יתכן אז בתוך אונזער סיסטעם איז דא סיסטעמען פון נאך קלענערע גלגלים וכו׳ וואס אונז קענען נישט זעהן מיט קליינע ברואים אא״וו אא״וו להלאה.There is an old joke about a drunk who, late one night, found himself leaning against a circular pillar. He walked around it several times, patting it, then sank to the ground. “S’no use,” he groaned. “I’m all walled in
***
דר. ישעיהו ליבוביץ שרייבט במשנתו של הרמב״ם:
***אלוקותו של אלוקים אינה מותנית כלל בהיותו בורא העולם. הרמב"ם מבסס את המושג הצרוף של הא-ל הטרנסצנדנטי, שהקשר בינו ובין העולם איננו קשר של סיבתיות נטוראליסטית, ועוד נראה בהמשך דיוננו שהרמב"ם אינו רואה את מושג הבריאה כמהותי להכרת האלוקים. מכאן נפתח פתח להבנת נקודה שבה הרמב"ם נבדל מכל שיטה פילוסופית ומכל תיאולוגיה שהיו רווחות בימי-הביניים ביהדות וגם בנצרות: ביטול האנתרופוצנטריות, שלילה של רעיון מרכזיותו של האדם בבריאה ושל ראייתו כתכליתה. חשיבתו של הרמב"ם היא תיאוצנטרית: היא ההתכוונות לאלוקים, ולא לעולם ולאדם אשר אלוקים הוא אלוקיהם. התיאוצנטריות של חשיבתו ושל תחושת-עולמו אינה סובלת קביעת תכלית כלשהי בבריאה, קביעה העשויה להביא לידי ראיית הבורא ומעשיו כאמצעים לגישומה של תכלית זו. את הפסוק "כל פעל ה' למענהו" מפרש הרמב"ם: למענהו – לא למען האדם (יפה פירש הרב יעקב משה חרל"פ (ב"מי מרום", על שמונה פרקים): "הרמב"ם מראה שאין שום תכלית בעולם, רק רצונו של השי"ת בלבד"). כל שיטה דתית שלא יכלה להשתחרר מן האנתרופוצנטריות צריכה היתה להיפגע קשה מעמדתו של הרמב"ם השוללת מן האדם את מרכזיותו בעולם ואינה מכירה בו כתכלית הבריאה.
לא מקרה הוא שדווקא בנקודה של שלילת מקום האדם כמרכז או כתכלית של הבריאה הרמב"ם מותקף על-ידי חסידי הקבלה, שלהם היה האדם, מבחינה מסויימת, סמל האלוקות: ממושגי-היסוד בתורת הקבלה הוא "אדם הקדמון", שהוא עולם הספירות האלויות. לפיכך לא ייפלא שהרמב"ם הותקף קשה על ידי המקובלים דווקא בגלל שלילתו של מה שנראה להם כמושכל ראשון – של עולם שנברא למען האדם ושתכלית בריאתו היא היות אדם (למשל, בס' עבודת הקודש לר' מאיר גבאי). מצד שני הרמב"ם מותקף על יד אחד מגדולי הוגי-הדעות של הנצרות, תומס אקווינאס, אשר ידע את מורה- נבוכים והשתמש בו להבהרת מושגי פילוסופיה דתית גם בנצרות. אבל הוא תוקף את הרמב"ם בגלל שלילתו את רעיון מרכזיותו של האדם בבריאה; הוא רואה בזה מעין כפירה באמיתת התורה, שפרשת בראשית שבה מעידה לדעתו על היות האדם תכלית הבריאה. ואין אנו תמהים על טענה זו, שהרי למאמין הנוצרי אלוהים הוא מי שהתגלם באדם, ומזה מתחייב שהאדם הוא תכלית הבריאה: הוא אותו חלק של הבריאה שבו עשוי היה אלוהים להתגלם.
רק מבחינת האמונה בא-ל הטראנסצנדנטי, שאינו זקוק לעולם ואינו מתגלם בעולם, אלא הוא האלוהים מצד עצמו – רק מבחינת האמונה הזאת אפשר להגיע לשלילת האנתרופוצנטריות ולראייה תיאוצנטרית מובהקת. שוב נוכל לומר: אין הרמב"ם מגלה אלא מה שגלום באמונה היהודית מלכתחילה.
דר. מנחם קעלנער איז אויך מקשר דעם געדאנק פון זיין ״אויסדערוועהלט״ מיט דאס אלטע קאסמאלאגישע קאָנסעפּשאן:
Each of us lives at the center of his or her universe, but few of us mean that literally. Not too very long ago, however, it was a given that human beings literally lived at the center of the universe, at least in Western culture. From our perspective, that universe was very small. It was a sphere that in today's terms was smaller than our own solar system. It was small in other ways as well: spiritual entities aside, all that was thought to exist (or inferred to exist) could be seen by the naked eye: there was nothing either microscopic or nothing telescopic. The world was small in another sense as well: it had no history because it was uncreated and basically unchanging (as Aristotle taught) or because since creation the natural world (miracles aside was as it was meant to be, with no evolution. In this world, populated by only a few million human beings, people's lives were often nasty, brutish, and short since so many of their fellows were often nasty and brutish (and often short as well, given available nutrition). In such a world, it made immediate intuitive sense to think that one's own group had been specially chosen by God: all other groups believed in arrant nonsense, behaved outlandishly, and were often thought to be barely human